למה הישראלים נמשכים כ"כ לנשים מתוצרת חוץ?

הוא: הדגל הלבן מורם עוד לפני שהחלה הלחימה

אני מוצא את עצמי מתקשה להסביר את הקסם שקיים בנשים זרות, אבל אני יכול להתחיל בזה שאמנה את כל מה שזה לא. זה לא בגלל השפה האחרת, ולא רק בגלל המראה החיצוני, והן גם לא (בהכרח) כנועות או מסורות למטבח ולסקס חסר מעצורים. אלה שטוענים שהסיבות האלה גורמות לגברים לחפש אהבה במרחקים – בעיקר מתפוצצים מקנאה. ובכלל, אני את האהבה שלי מצאתי בדרום אמריקה כשלא חיפשתי אותה בכלל.  

אולי זה היעדר המלחמה התמידית שגברים תמיד מחפשים לעצמם. ברגע שהעוקץ של השפה העברית יוצא מהקשר, כל שיחת חולין נעשית בריכוז ובאכפתיות שלא קיימת כששני הצדדים מדברים בשפת האם שלהם. כשאתה לא יכול לעקוץ, להעליב ולדבר בציניות בעברית - זה לא יעבוד בשום שפה אחרת. פתאום אתה מוצא את עצמך בקשר שיש בו קשר, שיחה ומשמעות שאי אפשר לסיים בהמהומים תוך כדי צפייה בטלוויזיה.

בעוד שישראליות רבות טוענות, אחרי שנים של מזוכיזם לא ברור, שהן מבינות יותר גברים, יש משהו בנשים שמעבר לים שנולדות עם זה. רבות מהן פמיניסטיות, עצמאיות, משכילות ודעתניות, אבל הן לא מאבדות משהו בנשיות שלהן על הדרך. יש משהו טבעי בעדינות ששזורה בכל איברי גופן, בהתנהלות שלהן ובשיח איתן, שזה עושה חשק. חשק להכל. לשכב, לדבר, לצחוק, להיות ילד, להיות אתה. בלי ביקורת, בלי התנשאות, בלי צורך לחנך, בלי חיפוש בפרטים הקטנים.  

בקשר עם מישהי זרה, הדגל הלבן מורם עוד לפני שהחלה הלחימה. אני לא צריך להתנצל על היותי גבר, מבלי שהדבר פוגע ולו במילימטר בנשיות שלה. אני לא צריך לפחד לדבר, מותר לי לרצות סקס בכל דרך (וגם לסרב לו), ואפילו מותר לי להיות רומנטיקן אמיתי מבלי להיתקל במקלחת של ציניות. הכבוד, העצמאות והצרכים שלי מכובדים בדיוק כמו אלה שלה. נשים זרות יודעות מה שגברים מחפשים מבלי לאבד את עצמן על הדרך. מבחינתן, זה לא לגרום לגבר להרגיש מלך על חשבון היותן מושפלות וקטנות, אלא לגרום לעצמן להיות מלכות בזכות שהן הופכות את הגברים שלהן לכאלה.

אלו הבדלים שמתחילים הרבה לפני הבדלי התרבות והפרשי השעות. זה כאילו שיש בתוכן נוסחה מנצחת שבה אפשר לחגוג על ההבדלים שבינינו ולא להתנצח עליהם מי צודק יותר. לי, בכל אופן, ברור באיזו שפה הלב שלי מדבר. 

היא: אני אוהבת גבר חד לשון, אמיתי, כזה שנותן לי קונטרה

בוודאי שיש בנשים זרות נוסחה מנצחת מול הגבר הישראלי, הן לא גדלו איתו. ברור בעיניי איך קוסמת בעיניהן הגישה הלוחמנית, המיליטנטית, הכובשת של הגבר הישראלי, הן רגילות למשחקי מילים, לנימוס, להיסוס בטרם יוצאים לקרב. איתנו זה אחר.

ההבדל בינינו, הנשים הישראליות, לבין נשים אחרות בכל העולם, הוא הצורך בהתמודדות עם הישראליוּת. בעוד שלהן שולחים פרחים, לנו שולחים הודעת "ערה?". בעוד שהן מוזמנות לדייט, אנחנו מוזמנות לחלוק את החשבון. הנשיות הזאת שאתה מדבר אליה מוטבעת בתרבות. תרבות שבין אם היא פרו או אנטי פמיניזם מכירה בנשיות ומכבדת אותה מעצם היותה.

אצלנו נשיות נתפשת כחולשה, מהרבה סיבות, בעיקר בטחוניות וצבאיות. הישראליות הבינו שכדי להיחשב שוות הן צריכות לשחק את המשחק של הגברים, להשתמש בכוח נגד הכוח. הציונות מושתת על חוזק פיזי ומנטלי, זו התרבות שאנחנו ירשנו מהאבות המייסדים. עדינוּת מעולם לא היתה חלק מעולם הערכים הישראלי, לא של גברים ולא של נשים.

• דוד אלהרר-ברוש הוא יועץ תוכן ושיווק, מנהל האתר סיפורים מקוונים
• עינב דרומי היא שף-קונדיטור תל אביבית
  

טוקבק כדורבנות:

האחר תמיד נראה יותר טוב / אידית, תל אביב

אנחנו תמיד אוהבים את האחר כי הוא תמיד הפוך כתמונת מראה מאיתנו: אנחנו חצופים הם מנומסים, אנחנו מחוספסים הם עדינים וכו'. בנוסף לזה הם אקזוטיים, שונים, מביאים רוח ותרבות אחרת שהיא תמיד מעניינת ומחדשת וזה מושך, אין ספק בכך .

יחד עם זאת, אין לי מושג מי חושב שנשים בחו"ל יפות יותר מאלו בארץ. בכל טיוליי ברחבי העולם אין ספק שהישראלים והישראליות הם פשוט עם יפהפה, מגוון, עשיר. אם אתה בקטע של אסיתיות או בלונדיניות אז באמת שלא יהיה לך הרבה מבחר כאן, אבל נשים פה בארץ הם יפיהפיות! באמת, אין מה להשוות אפילו. ובחו"ל כמו בארץ יש את העשירות, המטופחות והאלגנטיות, וגם פר'חות בריטיות, גרמניות וכו', שמתלבשות ללא טעם.

מקריאה בטוקבקים פשוט עולה הבעיה שלנו כישראלים לגשת אחד אל השני, הגבר שמשקיע בחיזור מבחינה כלכלית מצפה מהאשה הישראלית שתקיים את חלקה בעסקה ותיתן מינימום נשיקה צרפתית בדייט ראשון, רק כדי לא לצאת פרייר. נחמד לפגוש מישהי שמתנהגת בטבעיות כמו גברת, אך כאן בארץ אנחנו הנשים צריכות לדרוש יחס טוב. לא ארחיב על הגברים הרבים ששולחים ידיים כאילו אני חייבת להם משהו. ואין ספק שבצבא העניין מורכב עוד יותר, כך שאנחנו מתקשחות, דורשות ונהיות אסרטיביות. מגיל גן כאן בארץ כל אחד מאיתנו מפנים שכדי לקבל משהו צריך לדרוש ולעשות רעש, וכך גם נראה היחס בין גברים ונשים. חבל, לשני הצדדים לוקח יותר זמן לבנות כבוד הדדי, יש יותר מגננות ויותר חספוס וקשיחות (או שאולי גם אני נסחפת בציור תמונת מראה לא מחמיאה).