שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    החתונה ההונגרית שלי – לא מה שחשבתם

    טוב, היא לא היתה באמת שלי, אבל "החתונה ההונגרית של בן דוד של אבא שלי שהתקיימה ברומניה" נשמע מבלבל. תיעוד אישי של טקס שונה מהמסורת היהודית, אך גם מחתונות הוליוודיות, בו הכלה מתבקשת לזהות את ישבנו של החתן

    החתונה המשפחתית אליה הוזמנתי התקיימה ברומניה, בעיר סאטמר (כן, זו של החסידים שמשתטחים על קברי צדיקים) שנמצאת קרוב לגבול הונגריה. כיום אני חיה בברלין, כך שנפגשתי עם הוריי שטסו מתל אביב, בשדה התעופה של בודפשט בשישי בצהריים, ויצאנו לכיוון הגבול. כעבור שש שעות של נהיגה הגענו בשלום ליעד.

     

     

    החתן היה פטר, בן דודו הקטן בן ה-31 של אבא שלי, והכלה היתה בחורה ג'ינג'ית חביבה בשם גרטי שפגשתי לראשונה. היא קטנה ממני בחצי שנה וכבר הספיקה לסיים לימודי אדריכלות ולמצוא עבודה, אכן מרשים.

     

    בסאטמר ישנו אצל גביקה (קיצור של גבריאלה), דודה של אבא שלי ואם החתן. היא ובעלה המנוח גידלו שני ילדים בדירת שני חדרים קטנה ועמוסה בספרים, בה הסלון הפך כל לילה לחדר לינה, שהכניסה אותי למעט פרספקטיבה לגבי מחאת האוהלים. ההורים שלי ואני קיבלנו את חדר השינה, ובו שתי מיטות קטנות וספה נפתחת.

     

    כשהגענו סחוטים מהנסיעה חיכו לנו בבית של גביקה קיבוץ גלויות של שמונה קרובי משפחה שלה מסלובקיה שלא שמענו עליהם בחיים, שהגיעו גם הם לעיר לכבוד החתונה. אחרי כמה שעות של אכילה ופטפוט נבוך בהונגרית יכולנו סוף סוף לנוח לקראת היום הגדול. חתונה בשבת? כן, ככה זה כשהטקס נערך בכנסייה.

     

    בחדר בו ישנו גילינו להפתעתנו כתובה מאלג'יר תלויה על הקיר. החלק הזה של משפחתי נוצרי לחלוטין, אך עם הערכה גדולה למסורת היהודית. הם היו בטוחים כל הזמן שמדובר בלוח שנה יהודי עתיק, והופתעו כמעט כמונו כשהסברנו להם את טיבו האמיתי של המסמך.


    כתובה אלג'יראית התגלתה בחדר השינה ברומניה. (צילומים: יעל שץ) 

     

    נקודת השיא של היום הגיעה כשההורים שלי וגם אני הופתענו לגלות שההונגרית שלי לא מביכה בכלל ביחס למי שעזבה את רומניה לטובת ישראל בגיל 3. זה אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שלא ידעתי על קיומה של צורת פנייה בכבוד למבוגרים, לא נורא, אבל קצת לא נעים.

     

    למחרת הסתובבנו קצת בעיר, פגשנו עוד חברים של גביקה וזכינו לקשקש קצת עם החתן, שלא היה נרגש בכלל. הסיבה לכך היא כנראה שהשניים עשו טקס אזרחי בעירייה שבוע קודם, כך שהוא ידע שכבר אין דרך חזרה. ב-17:45 התייצבנו בכנסייה: אבא בחליפה ועניבה, אמא בשמלה שחורה יפה ואני.

     

    רונדו מכוניות הוביל אל אולם האירועים

    לא רק שהטקס היה שונה כמובן מכל מה שהכרתי בחתונות יהודיות, הוא גם לא הלך לפי מה שרואים בסרטים אמריקניים: הכומר עצר את הזוג בכניסה לכנסייה כדי לשאול כל אחד מהם אם הוא הגיע מרצונו החופשי ובלב שלם. בעוד השאלה הטיפוסית האם יש מתנגדים בקהל לשידוך לא עניינה אותו, הוא כן ביקש לוודא שבני הזוג לא הבטיחו נישואים למישהו אחר.

     

    אחרי דקות מעט מייגעות של תפילות בהונגרית הגיעו סוף סוף השבועות. פטר וגרטי ירדו על ברכיהם (על כריות, אבל זה בכל זאת לא נראה נוח) והבטיחו לאהוב, לכבד ולדאוג אחד לשנייה עד סוף ימיהם.


    מתי מותר להם להתנשק? מחכים בסבלנות לסוף הטקס.  

     

    לא רק שבסוף החלק הזה הכומר לא אמר את המקבילה ההונגרית ל"You may kiss the bride"

    הוא אף המשיך בתפילות בלתי נגמרות ושבחים לאל, במקום לתת לנו לעבור לאוכל ולריקודים.

     

    רק אחרי שהזוג הצעיר יצא החוצה קיבלנו סוף סוף נשיקה למצלמות. שם גם נערכו כל התמונות הקבוצתיות המתבקשות (המשפחות משני הצדדים, החברים של הכלה עם החתן, החברים של החתן עם הכלה וכו').

     

    משם, הזוג הצעיר הוביל רונדו של מכוניות (כמו זה שעושים בסוף י"ב) בחיפושית שחורה-לבנה לכיוון אולם האירועים, כולל צפירות והכול. את השולחן בו הושיבו אותי חלקתי עם שלוש אחיות מהונגריה, קרובות משפחה מהצד של אבא שלי, איתן השקתי לראשונה כוסית פאלינקה (משקה הונגרי ידוע. 53% אלכוהול!). האוכל היה טעים (בהגשה כמובן) ובין לבין היו לא מעט ריקודים.

     

    אחד הדברים שהפכו את החתונה לחוויה אנתרופולוגית מגניבה היה היעדר דיג'יי, שאת מקומו תפסה להקת קאברים לא רעה בכלל. הלהקה כמעט שלא שרה באנגלית, רק מלא שלאגרים (ככה הם באמת קוראים לזה!) בהונגרית ושירים לועזיים מתורגמים. בהתחשב בעובדה שהזמרת קצת התבלבלה במלים של "I Will Survive" כשהיא ניסתה לשיר באנגלית – כנראה שעדיף.

     

    משחקי מישוש ישבנים והנפת נעליים

    לא היה אטרף של ריקודים כמו בחתונות בארץ, אבל כל הנוכחים הפתיעו לטובה. הרבה מבוגרים רקדו, ונראה לי שהצעירים משכו עד הבוקר. אנחנו הלכנו ב3:00, ולא נראה שהאירוע עמד לגווע בקרוב.

     

    מתברר שבמקום סרט חברים לחתן ולכלה, המסורת המקומית היא חטיפה של הכלה על ידי חברים של הזוג. מדובר במנהג עם עלויות הפקה זולות יותר, אך לא פחות חמוד. מתישהו במהלך הערב, כשפטר הלך לשירותים, תפסו כמה חברים את גרטי ונשאו אותה בריצה אל מחוץ לאולם. אחרי 20 דקות בערך הם חזרו כשידיה אזוקות בעניבה של אחד מהם, ודרשו כופר בן שלוש משימות:


    מי שנוהג יותר טוב, שינופף בנעל שלו, עכשיו!

     

    בראשונה פטר היה צריך לענטז כשהוא בגבו אל גרטי, עם דגש על הבלטת הישבן. בשנייה עיניה של גרטי נקשרו והיא נתבקשה לזהות במישוש את ישבנו של פטר מבין שלל ישבנים שהועמדו בשורה לפניה. גם אבא שלי היה בשורה, אבל לשמחתה של אמי גרטי זיהתה את פטר בקלות ולא הגיעה עד אליו. בהלה קטנה נרשמה מצד הכלה כשהיא מיששה בחורה שהוכנסה לשורה כדי לבלבל אותה.

     

    המשימה השלישית היתה שלב השאלה הזהה. הזוג התיישב גב אל גב וחלץ נעליים. כל אחד החזיק נעל אחת שלו ונעל של השני/ה, והיה צריך להניף את הנעל הרלוונטית בתשובה לשאלות שנשאלו, כמו מי יזם את הנשיקה הראשונה, מי מבשל יותר טוב, מי מוריד את הזבל ועוד. אחת המחלוקות היחידות נרשמה בשאלה "מי נוהג יותר טוב?" כשכמובן כל אחד הרים את הנעל שלו.

     

    נקודת השיא של הערב מבחינתי היתה לראות את ההורים שלי רוקדים בפעם הראשונה. גם סלואו, וגם דברים יותר קצביים. בסך הכול היה שווה לגמוע את הקילומטרים עד רומניה בשביל החוויה.

     

    הייתם בחתונה מעניינת? כתבו לנו!

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    החתן והכלה התחתנו בעירייה שבוע קודם לכן.
    צילום: יעל שץ
    צילום: יעל שץ
    החוויה היתה שווה את הנסיעה. ההזמנה לחתונה
    צילום: יעל שץ
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים