ככה זה, אני אבירת אהבה של פעם בחודש
בכל פעם אני מגלה מחדש את גודל האשליה. הוא משלה אותי בתמונות שעדכניות לשנת תרפפ"ו, ואני משלה אותו כשאני מסכימה ליום אחד להיות אבירה לבנה. הסוף כבר ידוע מראש, והוא לא רכיבה משותפת ורומנטית לאללה לעבר השקיעה
פעם בחודש הוא מגיע, החשק לבן זוג. וכשזה קורה, יש לי כמה פתרונות:
הראשון הוא לצאת עם חברות ולקוות לפגוש אותו שם, מה שלא הוכיח את עצמו כיעיל.
הפתרון השני הוא לנסות לשכוח מזה ובינתיים לרחם על עצמי בבית.
מה שבדרך כלל מוביל לפתרון השלישי, והוא - לחפש אותו באינטרנט.
בואו לדבר על חיפוש אהבה גם בפייסבוק שלנו
בלי שהתכוונתי, אני הופכת ללוחמת אהבה: לובשת שריון, מצטיידת בסוס לבן ויוצאת לחפש אותו. אותו "אותו" שלי אולי נמצא שם מאחורי המחשב, כלוא בעולם הווירטואלי (מצב לא נעים שקורה לכולנו מידי פעם בעידן המתוחכם-מדי הזה). אולי אני, האבירה על הסוס הלבן, אשלוף אותו משם וביחד נחייה חיים אמיתיים. ואולי הוא ישלוף אותי כמו מספר בלוטו ממאגר המספרים שמופיעים במקום אנשים באתר היכרות או אפליקציה סוג ז', תרתי משמע.פעם בחודש, כשאין אביר לבן תורן באופק, אני נופלת לאשליה האופטית הזו שיש שם באתרי ההיכרויות אבירים. בכל פעם אני מגלה מחדש את גודל האשליה. הוא משלה אותי בתמונות שעדכניות לשנת תרפפ"ו, גיל לא נכון ועוד שקרים, ואני משלה אותו כשאני מסכימה ליום אחד להיות אבירה לבנה בדרך לדייט. הסוף כבר ידוע מראש, והוא לא רכיבה משותפת ורומנטית לאללה לעבר השקיעה.
מורידה את השריון ומפסיקה להילחם
שוב שרדתי את הפעם הזאת בחודש. אני מאפסנת את הסוס הלבן, הרחק מהמחשבות המטעות, התקוות והאגדה. מורידה את השריון ומפסיקה להילחם. אני כבר לא אבירה לבנה, אלא אני. לא מטעה ולא משלה, לא חושבת על אבירים כמוני ועל מצב הגברים ברשתות החברתיות. סוף סוף יש לי זמן לעצמי ואני לא צריכה לדאוג לדייטים אליהם בטח אאחר, לתגובות הנזעמות שסביר להניח אקבל, להתנצלויות על מי שאני (מאחרת סדרתית), לשאלות המאוסות, לשיחות טלפון הסהרוריות, לשתיקות מביכות ולחישובים "מתי כבר יגמר?"
אני נזכרת בסוס הלבן הדמיוני שלי קשור מחוץ לבית קפה ומביט בי בייאוש. אני די בטוחה שהוא ואני חושבים אותו הדבר: 'מתי תלמדי שדייטים זה לא בשבילך?!', ובכל זאת אני ממשיכה לנסות, כמו אבירת אהבה אמיצה (או פרד עיקש).
סוף לסיפור החודשי שלי, אבד החשק כלא היה, ואני כבר לא זוכרת למה בכלל רציתי בן זוג.
ההגדרה שלי לבן זוג לא תאמה אף אחד מהאבירים הנכבדים, הביקורתיים והשרמנטיים שהופיעו לצידי או מולי בקרב. כל אבירי האינטרנט על המסך הלבן חוזרים למקומם הטבעי, מאחורי מספרים ותמונות. סגרתי את החודש, מלאי הנסיונות לאהבה, היציאה לשדה הקרב, מסע צלב של הקרבה עצמית, כל זה נגמר בנסיגה חד צדדית.
יצאתי לקרבות וחזרתי עייפה ופצועה, אבל גם מרוצה – יצאתי, ניסיתי עד שהגעתי להסכם שלום עם עצמי.
לפחות עד הפעם הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
