פסים וכוכבות

הארלי ארל, ראש מחלקת העיצוב של ג'נרל מוטורס, היה זה שהוביל בשנות החמישים מהפכה מסוימת במוטוריקה האמריקנית. המוטו שלו לשיפור משמעותי, זול ומהיר ברמת המכירות היה "לא צריך לשנות את המכונית, מספיק להציג מפעם לפעם, במרווחי זמן קצרים, עיצוב חדש על בסיס קבוע.
תוצאת יישום אותו מוטו הייתה לא פחות ממרשימה. המכוניות שהתגלגלו בזו אחר זו מפס הייצור בדטרויט הפכו את המכונית האמריקנית של אז לחלום מוטורי של עשרות, אם לא מאות מיליונים בעולם. למרות זאת, אותה מדיניות הובילה גם לניוון, זה שכמעט וקבר - יש אומרים שאפילו כיסה באדמה מהודקת היטב - את תעשיית הרכב הזו. כך או אחרת, לעיצוב המכונית יש, מאז כנראה, מעמד יוצא דופן בהתפתחות התרבות המוטורית בארצות הברית.
עיצוב הוא כמובן גם שם המשחק בתערוכת דטרויט שתיפתח היום (8.1) בבוקר - תערוכת המכוניות החשובה ביותר בצפון אמריקה. בהתחשב בכמות האירועים בארצו של הדוד העשיר מעבר לים, זה הישג לא מבוטל. למעשה נאלצת דטריוט, באופן מסורתי, לגונן על מעמדה מול תערוכת הרכב של לוס-אנג'לס. זו האחרונה נחשבת ל"יאפית" יותר, מדברת עוד יותר במונחים אופנתיים. הן מבחינת עיצוב, הן במינוחים של שימור הסביבה הקרובה כל כך ללבבות המיליונים שעל הכביש והחביבים לא פחות על מושלי קליפורניה. אגב, אין להקל בכך ראש. מדובר כאן בקרב של ממש שכן שתי התערוכות נערכות באותו זמן ממש. המשקל של קליפורניה, גם בשל חקיקה אנטי-זיהומית מתקדמת, הופך אותה לחשובה במיוחד עבור היצרנים.

התצוגה חייבת להימשך

דטרויט באופן טבעי פונה הישר ללב השוק האמריקני, לכן היא גם הבמה החשובה של שלושת הגדולות - קרייזלר, פורד וג'נרל-מוטורס. אולם כמובן שגם היפנים - שרובם מייצרים כלי רכב בארצות הברית - או יצרני מכוניות היוקרה הגרמניים שאמריקה היא שוק היעד מספר אחד שלהם, מגיעים עם תצוגה מכובדת.
דטרויט, יותר מכל תערוכה אחרת, משופעת במכוניות תצוגה. חלקן הן בעצם ה"בקרוב" של הדבר האמיתי, אך יש גם כאלה המיועדות יותר מכל לבחון את דעת הקהל, ועשויות להגיע עם שינויים גדולים או קטנים לפס הייצור. דוגמאות טובות לכך בעבר הן הבוקסטר של פורשה, המרצדס M, החיפושית של פולקסווגן ואפילו הוויפר וה-PT של קרייזלר.
לקרייזלר יש חשיבות גדולה בשמירה על מעמדה הבכיר של התערוכה, הנערכת כל תחילת שנה בבירת המכוניות הקפואה. מאז החל היצרן במתקפת מכוניות תצוגה מסיבית, למדו יצרנים רבים את האפשרויות הרבות הגלומות בהן. קרייזלר נצלה עד תום את מכוניות התצוגה האלה כדי לשנות תדמית, לתפוס תשומת לב של הקהל ואפילו להבין טוב יותר מהם רחשי הלב האמיתיים של הציבור.
ג'נרל מוטורס ועמה גם מספר יצרנים יפניים מנסים בשנים האחרונות לחלוב את פירות התצוגה עד תום, תוך שחרור הצהרות על כוונה להגיע לייצור. כן, המכוניות המוצגות בדטרויט לרוב אינן רלוונטיות לשוק האירופאי ועוד פחות מכך אלינו כמובן. אבל ההצבעה על מגמות וכיוונים עתידיים בדטרויט היא תמיד מעניינת וחשובה. טכנולוגיה חדשנית אינה מילה גסה בדטרויט, אבל האמריקנים ואורחיהם מודעים עד כמה חשובה הצהרת כוונות עיצוב ואופנה.

השיגעון

עבורנו, כמו-גם עבור האירופאים, נראה שוק הרכב האמריקני בדיוני מעט. מי שגדל כאן על החלום האמריקני בדמות ביואיק לה-סייבר או שברולט מאליבו וקורסיקה יתקשה להאמין שבארץ כל האפשרויות מכוניות אלה הן כבר מזמן "פאסה". עבור האמריקני הממוצע, הפיק-אפ הוא כלי הרבה יותר אופנתי ומעניין מאשר שברולט אימפלה למשל.
בארץ הלאנטיס והקורולה, קשה אולי להאמין לעובדות. אבל הפיק-אפ הדו-מושבי, מה שאנו מכנים "טנדר", הוא כלי הרכב הנמכר ביותר שם. לא פחות חשוב, הוא גם הכי אופנתי, ובבירור. אגב, גם כלי שטח כפולי הנעה במידות המסוגלות לבייש טנק מרכבה נמכרים שם יותר ממכוניות פרטיות.
הסגידה לגודל, לכוח ולמראה היא הסיבה לכך שגם השנה ישלטו בדטרויט מכוניות ספורט ראוותניות וכלי 4X4 לשטח - ובמיוחד ל"כאילו" שטח. העיקר שזו לא תהיה סתם מכונית רגילה. הכיוון הכללי השנה הוא השידוך בין השתיים, או יותר נכון ביטול הגבולות בין סוגי הרכב השונים וניסיון משמעותי לרקוד על כל החתונות בעת ובעונה אחת.
בדטריוט מנסים יצרנים רבים להציג את המכונית הרב-שימושית המושלמת. זו בעלת יכולת שטח סבירה, התנהגות קרובה לזו של מכונית ספורט, מרחב פנים כמו במיניוואן ומראה אופנתי עד כמה שניתן - רצוי בשילוב סממני רטרו. עיצוב, כבר אמרנו, חשוב מאוד לאמריקנים.

על כל החתונות

מי שמבטיח לנו זאת הן פונטיאק עם הוייב, שכבר נחשפה בסוף השבוע בלוס אנג'לס וטויוטה עם המאטריקס. הפרויקט המשותף הוליד רכב כפול הנעה, ביצועים יוצאי דופן, מידות גדולות ומחיר נמוך יחסית. מזכיר את את הסניק RX4 של רנו בתפיסה, אבל עם הצהרות בומבסטיות יותר.
כמובן שכל זה מתגמד מול הבשורה של קאדילק. זו הציגה מכונית המשלבת בין הפאר המזוהה עם המותג, יכולת של רכב שטח חזק וכושר העמסה של טנדר. קצת מאכזב לגלות שמאחורי המילים יש כאן בעצם טנדר דאבל-קבינה מהודר בגרסה מתקדמת במקצת, אבל בארצות-הברית זה כנראה עובד. החידוש העיקרי כאן הוא היכולת לקפל את הדופן האחורית ושמשת הרכב.
עוד כלי שהשתמש במחיצה מתפרקת כזו הוא השברולט בורגו, בינתיים בשלב התצוגה בלבד. הכלי היאפי שמבוסס על סובארו לגאסי והוצג בלוס-אנג'לס (כמובן), הוא בעצם שילוב כמעט בלתי אפשרי בין מכונית קופה (2+2) ספורטיבית לטנדר דו-מושבי.
הקאדילאק ויז'ן, ההאמר 2H שמנסה לרכב על ההילה של ההאמר המקורי, הביואיק בנגל-רוסטר מקסימה והפונטיאק רב, כל אלה מבית ג'נרל מוטורס, יזכו לתשומת לב רבה ביותר.

מי עוד?

עושים שימוש ביכולת שטח או לא, האמריקאים כאמור אוהבים את ה-4X4 שלהם. קרייזלר הציגה בלוס-אנג'לס את הפאוור-בוקס, גרסה סגורה עם שבעה מקומות שממשיכה את הכיוון של הפאוור וואגון הנוסטלגי ותגיע לדטרויט גם עם הקרוס-פייר - מכונית קופה מרהיבה. חטיבת ג'יפ שלה תציג את הליברטי החשוב אשר יחליף בעתיד את הצי'רוקי האגדי כמעט והמצליח. פורד תציג גרסת המשך לת'נרבירד התצוגתית המקסימה וגם וולוו ומאזדה יציגו כל אחת מכוניות תצוגה חשובות. יגואר הסתפקה בינתיים בהצהרה על ההחלטה לייצר את ה-F, הרודסטר הנאה שהוצגה כאן לפני שנה. אסטון-מרטין, אף היא תחת מטריית פורד, תביא לכאן את הונקיש האימתנית. גם מיצובישי מדברים שטח ספורט ופאר, עם שתי מכוניות שאחת מהן תהיה מחליפת הפאג'רו ספורט בעתיד הלא רחוק.
הגרמנים, מרצדס ב.מ.וו ואודי, הגיעו לארה"ב עם הרבה כוח והנעות מתוחכמות. למרצדס גרסאות כוחניות ל-SLK ול-C, לב.מ.וו יש X5 מחוזק מאד ואודי תרקוד על חתונות הכמו-שטח עם זאב הערבות אותו כבר פגשנו, ותציג כמובן את ה-A4 החדשה בה כבר נהגנו. פורשה תחזק אותם עם ה-GT2 - למעשה טורבו בלי הנעה כפולה. מולן יתייצבו חטיבת לקסוס של טויוטה עם מתחרה לסדרה 3 טורינג. גם לאקורה של הונדה יש מכונית קופה חדשה כדי לקרוא תגר.
ויהיו עוד הרבה, הרבה מאוד, עליהן נספר בימים הקרובים. אבל נסיים בפרט פיקנטי: אחרי שנים רבות תגיע לארץ המקסי גם המיני, הפעם תחת מטריית ב.מ.וו. גודל אולי אין לה, אבל עיצוב נוסטלגי בוודאי.