שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    משירי חשבון הנפש: יונתן ברג

    "כך עובר ההווה. לראות את מפולת שולחן/ המטבח ואת השתיקה האילמת/ בין המים לברז/ את כרזות האבל החדשות, טריות כמו לחם/ לפסוע אל הזעם". שירים מאת יונתן ברג

    משירי חשבון הנפש:

     

    מבטו של שכן ילדותי, מרמאללה

    לָקוּם וְלִרְאוֹת אֶת אֲרִיזוֹת הַנחֹשֶׁת

    וְלוֹמַר בַּיִת, זֶרֶם עֲכוּר מִתְנַחֵל עַל הָאֲדָמָה

    וְהוֹפֵךְ אוֹתָהּ לַבֹּץ, כָּךְ הַמַּחְשָׁבָה

    עוֹשָׂה לֶעָתִיד. כְּלָבִים עֲטוּרֵי שִׁיטוּט

    חוֹזְרִים מֵהַפְלָגוֹת הֶהָרִים וְעַל פִּיהֶם

    נִקְרַשׁ דַּם הָאַיָּלָה:

     

    כָּךְ עוֹבֵד הַהוֹוֶה. לִרְאוֹת אֶת מַפֶּלֶת שֻׁלְחַן

    הַמִּטְבָּח וְאֶת הַשְּׁתִיקָה הָאִלֶּמֶת

    בֵּין הַמַּיִם לַבֶּרֶז,

    אֶת כְּרָזוֹת הָאֵבֶל הַחֲדָשׁוֹת, טְרִיּוֹת כְּמוֹ לֶחֶם,

    לִפְסֹעַ אֶל הַזַּעַם כְּמוֹ לַחֲדַר אוֹרְחִים

    מְרֹהָט,

    מִישֶׁהוּ, כְּמוֹ בַּולְס, הוֹלֵךְ לרִקּוּד אֶת הָרֹאשׁ לַקִּיר.

     

    מְשֻׁלְּשֵׁי הָרְעָפִים שֶׁל הַגִּבְעָה הַשְּׁכֵנָה

    מְסֻדָּרִים כְּמוֹ מַהֲלוּמָה,

    הַיְּלָדִים חוֹזְרִים לְשַׁנֵּן אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַשְּׁחֹרָה.

    בָּרוֹוֵחַ בֵּין נְעוּרִים לַמִּשְׁפָּחָה

    יֵשׁ רְצוּעַת הֶפְקֵר

    מְמַנָּה נוֹלָדִים מַעֲשִׂים שֶׁאֵין מֵהֶם חָזְרָה

     

    זֶהוּ שִׁעוּר רִאשׁוֹן בְּתוֹרַת הָאָדָם.

    שִׁעוּר שֵׁנִי הוּא רֶגַע הֶעָפָר:

    שְׁמוּטִים אֶל הֶחָזֶה בְּאוֹתָהּ מִדָּה,

    אוֹתוֹ דֹּק תַּדְהֵמָה מָשׁוּחַ עַל כְּחוֹל הַפָּנִים,

    אוֹתָהּ דֶּלֶת חוֹרֶקֶת

    בְּאוֹתָהּ עֶדְנָה.

     

    "לפסוע אל הזעם כמו לחדר אורחים" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "לפסוע אל הזעם כמו לחדר אורחים" (צילום: shutterstock)
     

    החוזר בשאלה

    מַדּוּעַ הַלַּיְלָה מֵגִיחַ מֵעֶלְפוֹנוֹ יָשָׁר אַל דמִי,

    אֵיךְ הוֹתַרְתִּי אֶת גּוּפִי לַמַּדָּע הַצָּמֵא.

    כָּךְ עוֹבֵד הַחוֹזֵר בַּשְּׁאֵלָה, תָּמִיד מְאַחֵר אֶל הַבַּיִת

     

    וְנוֹתָר לְעַמּוּד פּוֹעֵם מִתַּחַת לַהֶעְדֵּר. מִי מְנַגֵּן מְמֻשָּׁכוֹת

    כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּדָיו הָאֵשׁ עַצְמָהּ, מִי שָׁר מֵעֵבֶר

    לָרְקִיעִים אֶת קִינַת הַחַשְׁמַל עַל הָאֲדָמָה,

     

    אֶת קִינַת הַמְּלָכִים עֲרוּפֵי הָרֹאשׁ שֶׁשָּׂמָה הִיסְטוֹרְיָה,

    כָּךְ חוֹשֵׁב הַחוֹזֵר בַּשְּׁאֵלָה, מֻפְקָר מֵאָב וְאִם

    הוּא מִשְׁתּוֹלֵל עִם רוּחוֹת הַדָּרוֹם הָאֲדוּקוֹת

     

    הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן לְלֹא הֲפוּגָה עַל מְקוֹם הַהִתְרַחֲשׁוּת

    שֶׁל הַתְּפִלָּה הַלְּבָנָה, זֹאת שֶׁהַמִּלִּים אֵינָם יוֹדְעוֹת

    וּפֶה הָאָדָם צָר מִלְּהַגִּיד.

     

    מֶה הָיָה שָׁם שֶׁהִבְעית אוֹתִי לָלֶכֶת, מִי הִצִּית אֶת מֶרֶד

    הַנְּדוּדִים בְּגוּפֵי הַחַלָּשׁ. הַתְּאֵנָה הַמְּסֻבֶּכֶת תַּחְתֶּיהָ

    הִפְקַרְתִּי אֶת רָאשֵׁי הַגָּלוּי, בָּצַעְתִּי מֵהַסָּגֹל

     

    שֶׁל הָרוּחַ, חָטָאתִי בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ. הִנֵּה הַלַּיְלָה הֶעָצוּם

    שֶׁל מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְלֹא עִם, שֶׁאֵין לוֹ דְּבַר זוּלַת

    הַהֶסְפֵּד הָאָרֹךְ, הָאֵפֶר הָרָצוּף שֶׁל מֵאַיִן בָּאתִי

     

    וְעַד הֵיכָן אֲאַלֵּץ לִשְׁאֹל אֶת הַנּוֹרָאָה שֶׁבַּשְּׁאֵלוֹת,

    הֵיכָן נִשְׁמַט מִמֶּנִּי הָאֵל וְכֵיצַד זֶה שֶׁעַד אַתָּה הוּא

    צָר עָלַי כְּצָבָא, מְנַגֵּן לְפָנַי אֶת הָרוּחַ הָרָעָה.

     

    מכתב גלוי לרב אורי שרקי

    הַאִם לֹא נָהִיר לָנוּ כִּי הַמַּעֲשִׂים מְבֻלְבָּלִים יוֹתֵר,

    רְחוֹקִים לֹא מְעַט מַחֲזוֹת יְדִיעַת כֹּל

    הַמְּבַקֶּשֶׁת לְהִתְגַּנֵּב דֶּרֶךְ הַיוֹדִיקַה הַמֻּזְהֶבֶת.

    הֲרֵי רָאִינוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים אֶת רְקִיעַ הַהֶעְדֵּר,

    אֶת הֲלִיכַת הָעוֹלָם לְעַצְמוֹ אֶל הַבְּאֵר הַשְּׁחֹרָה.

     

    הָרֵי הַצִּפּוֹרִים עַל סַעַד הֶעָנָף, נֶאֱמָנוּתוֹ

    שֶׁל הַיָּם, קִמּוּרָם שֶׁל הַגְּבָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִכֹּל עֵבֶר

    לְבָרֵךְ אֶת הָעֵמֶק, כֹּל זֶה לְבַדּוֹ

    הוּא בֵּית הַתְּפִלָּה.

    הָאַרְכִיּוֹנִים הַמְּמֻשָּׁכִים שֶׁלָּנוּ: מְנוֹרוֹת הַפִילוֹסוֹפְיָה

    הַמְּאִירוֹת אֶת פָּנֵינוּ בָּעֶדְנָה, טִקְסֵי הַכּוֹחַ

    שֶׁל הֶהָמוֹן, מְהַנְהֵן לְלֹא שְׁהוּת,

    כֹּל זֶה לֹא יָשׁוּב בְּהֶעְדֵּר הַגּוּף.

     

    חֲסִידִים שׁוֹנִים אָנוּ, אִם כִּי צְמֵאִים בְּמִדָּה שָׁוָה,

    אֲנִי מַעֲדִיף אֶת רוּחַ הַפְּרָצִים, אֶת הַקְּרָעִים,

    אֶת הֶחָזוּת הַלֹּא מְכֻבֶּדֶת שֶׁל מִי שֶׁנּוֹתָר לְבַדּוֹ,

    מְמַלְמֵל מוּל יְצִיעֵי הָעֶרֶב.

    אֶצְלְךָ בְּיַד נוֹחֲתִים סִימָנִים בְּרוּרִים שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם

    מִתְכַּוֶּנֶת לָשׁוּב, נִדְמֶה לִי,

    כִּי זֶהוּ כֹּרַח פְּנִימִי אֵצֶל הַמַּאֲמִין.

     

    הֲרֵי אָנוּ מְשׁוֹטְטִים בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר רֵיק לַחֲלוּטִין

    שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה-

    שְׁבִילִים נְטוּלֵי צֵל, חַסְרֵי צוּרָה,

    רַק הַכְּנִיעָה מְחַבֶּקֶת אוֹתָנוּ מוּל שְׁתִיקַת הַגַּן,

    בְּתוֹכָהּ אֶפְשָׁר לָחוּשׁ כִּי הַמַּעֲשִׂים, הַשָּׂפוֹת, גִּוונַי הַלָּבוּשׁ

    הֵם רַק רַעַשׁ מַחְרִישׁ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

     

    רווחה

    כְּבָר לֹא הֵנָּה יָמִים בָּאִים

    וְלֹא אִישׁ תַּחַת תְּאֵנָתוֹ,

    עֶרֶב רַב שֶׁל חֹשֶׁךְ

    מְזַנֵּב בְּשַׁיֶּרֶת הָאֲדָמָה,

     

    פְּרִיחַת הַמִּגְדָּלִים מְכַבָּה אֹפֶק

    וְעַל לְשׁוֹן הָאֲנָשִׁים

    עוֹמֵד מִכְתַּב הַסֵּרוּב.

    אֵיפה וְאֵיפה עוֹשֶׂה הַזְּמַן

    וְלֹא עִם הַטּוֹבִים

     

    הוּא מֵנִיחַ לַנְּעָרִים לְשַׂחֵק

    הוּא מֵנִיחַ לְעֶזְרָה לְהִתְרוֹקֵן,

    הוּא שׁוֹתֵק וְשׁוֹתֵק

    עַד שֶׁהַשָּׁמַיִם לוֹמְדִים אֶת הַדּוּמִיָּה

    וְאֵין רִיצַת שְׂרָפִים

    וְהַמִּקְרִים הַדְּחוּפִים לֹא מַגִּיעִים.

     

    אָנוּ חַיִּים מִמִּשְׂרַד רְוָחָה

    לְמִשְׂרַד רְוָחָה:

    מִשְׁפָּחָה, אַקְלִים, אַהֲבָה

    וּבַכֹּל מְקוֹם בִּלְבּוּל בַּנַּיֶּרֶת

    וְחִדְלוֹת פֵּרָעוֹן

     

    וְעַל צַוָּארֵנוּ עוֹמֵד וְתָלוּי

    גְּזַר הַדִּין

    מִקְּרִיעַת הַגּוּף בְּאִתָּהּ

    וּבִקְרִיעַת הַנְשָׁמָה

    תַּעֲזֹב.

     

    בשעה זו

    בְּשָׁעָה שֶׁחִלּוּף הַשְּׁמָשׁוֹת גָּלוּי,

    וְאָנוּ נֶאֱסָפִים מֵאֶלֶף מַכּוֹת הַיּוֹם

    לְצל הַדִּירָה, שָׁעָה שֶׁאֶת מְדַבֶּרֶת אִם אִמְּךָ

    בִּרְכִילוּת פְּשׁוּטָה וּנְכוֹנָה שֶׁל שְׁלוֹם הָאֲהוּבִים

    וַאֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ .

     

    בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּם מִתְמַסֵּר לָאֹפֶק וְנִבְלַע

    וְהָרוֹחֲצִים מְנַקִּים מֵעַצְמָם שֶׁמֶשׁ

    וּבָאוֹר הַקָּלוּשׁ גּוּפָם הָרָפוּי נִדְמֶה כַּפרִי,

    וְעַל הַטַּיֶּלֶת אִמָּהוֹת מְנַעְנְעוֹת חֶרֶשׁ אֶת הַיֶּלֶד הַמְּנֻמְנָם

    מַצִּילוֹת וּמְמַלְמְלוֹת,

     

    בְּשָׁעָה זוֹ, מִישֶׁהוּ יוֹרֵד עַל בִּרְכָּיו מֵרָעָב

    וּפַעֲמוֹן גְּרוֹנוֹ שָׁבוּר,

    הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ אָבוּד, הוּא מְדַבֵּר לְלֹא שׁוֹמֵעַ

    מֻפְקָר לַדָּרוֹם שֶׁל הַגּוּף,

    מִישֶׁהוּ נֵעוֹר אֶל הַזַּעַם

    וּמַכְהֶה אֶת עֶמְדוֹתָיו, הָאֶגְרוֹף הַיַּלְדוּתִי שֶׁלּוֹ

    יַהֲפֹךְ לְגֶבֶר קָשׁוּחַ,

    בַּהֲרִיסוֹת הוּא אוֹסֵף מַתֶּכֶת לַכִּיס,

    אַלִּימוּת לַלֵּב.

     

    בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁאֶת מְסַיֶּמֶת לְדַבֵּר וְיוֹרֶדֶת אלַי,

    מַחְזִיקָה אוֹתִי מוּל הָאוֹר שֶׁלְּךָ,

    אַחַר כָּךְ מְמַלֵּאת אֶת הַבַּיִת בַּמּוּזִיקָה

    שֶׁל חֲבִיתוֹת וְסָלָט,

     

    בְּעוֹלַם הַכֹּל עַל הַקָּצֶה,

    וְאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת הָרַעַשׁ הַקָּשֶׁה

    שֶׁל שֵׁשֶׁת יָמַי הַמַּעֲשֶׂה.

     

    יונתן ברג, יליד 81, סטודנט לתואר שני בביבליותרפיה , עורך ומנחה אירועי שירה בבית "הליקון" ו"משיב הרוח". ספרה שירה ראשון מפרי עטו, "פה הנדודים" יצא לאור בשנה הקרובה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ברג. "בעולם הכל על הקצה"
    צילום: ניר לירן
    לאתר ההטבות
    מומלצים