המאהל בחולון הפך למאחז: צריפי עץ כמו מעברה

מחאת האוהלים בחולון עולה מדרגה: תושבים בשכונת ג'סי כהן, שמתגוררים זה כשבועיים בכ-30 אוהלים במדשאה בשכונתם, הקימו בימים האחרונים שישה צריפים גדולים מעץ. הם עברו להתגורר במבנים הארעיים, כשהמטרה לדבריהם היא להפוך "למאחז של קבע, ולא להתקפל בזמן הקרוב". צריפי המעברה מכילים, לצד מיטות וארונות, גם ספות, טלוויזיות, מאווררים, מקררים, פינות מטבח ואביזרים לתינוקות.

מחאת האוהלים - עוד דיווחים על המאבק שנמשך:

• מומחים לראשי המאבק: נתניהו מושך את הזמן
• סטודנטים הטיחו בשר כץ: שנתיים לא עשיתם כלום
• בירושלים: צעדת לפידים נגד ייקור החשמל 
  

במתחם בחולון לא מתגוררים רק צעירים המוחים על יוקר המחייה וגובה שכר הדירה, אלא גם תושבים הממתינים זמן רב מאוד לדיור ציבורי. אותם תושבים נתמכים גם על-ידי רשויות הרווחה, אך לדבריהם הם זוכים להתעלמות מופגנת ולחוסר תשומת לב, בניגוד למאהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב.

כמו בבאר יעקב בשנות ה-60'. המבנים החדשים (צילום: יואב זיתון)

"למה שר התחבורה הגיע אתמול למאהל בתל-אביב ולא אלינו? פה נמצאת המצוקה האמיתית", אמר ל-ynet יו"ר ועד שכונת ג'סי כהן, ניסן זכריה. "החלטנו להתנתק מראשי המאהל בתל-אביב, מפני שהוא נפל במלכודת הוועדה שטמן לו ראש הממשלה. לנתניהו הרבה יותר נוח לו, כשהמאבק מתפזר לכל כך הרבה תחומים ומצוקות שונות".

זכריה לא חסך ביקורת מהמאהל הנמצא כ-20 דקות נסיעה מחולון. "על הנהגת המאבק בתל-אביב היה להכריז דיור תחילה! ולא ללכת לאיבוד עם כל כך הרבה עקרונות, דרישות ומחאות. כולן מוצדקות ואמיתיות, אך ההתעסקות בכולן ממסמסת את הדרך להגיע לפיתרון. הם הפכו את ההפגנות למטרה ולא לאמצעי וזה חבל. המאבק חייב להתפוצץ בפריפריה, בשכונות מצוקה, ולא בבזאר האוהלים המבולגן של רוטשילד, שמיום ליום רק מרחיק אותנו מפיתרון".

מכשירי חשמל בבית הארעי (צילום: יואב זיתון)

במאחז הצריפים של ג'סי כהן הקים משה דדוש, שנאלץ להתגורר עד לא מכבר במקלטים, את בית העץ החדש שלו. "אין לי את ה-800 אלף שקל לקנות דירה חדשה", הוא אמר. "מדיניות הממשלות גרמה לי ולעוד אנשים לחיות ככה. זה הזכיר לי בדיוק את המעברות בבאר-יעקב, בהן התגוררו הוריי בשנות ה-60'".

דדוש מצהיר כי אין לו כוונה לעזוב את משכנו החדש. "זאת הקרקע שלנו, של הציבור. אנחנו מתכננים, אם צריך, להוסיף ריצוף ותאורה, כדי שיראו עד כמה הבעיה שלנו גדולה ואמיתית. אנשים בישראל 2011 צריכים לגור בין קירות עץ מאולתרים שאספו בזבל ולא תחת קורת גג ראויה לבני אדם".

בין הלכלוך וחוסר הסדר במתחם, מתגוררים גם אמהות חד הוריות וילדיהן הקטנים. אחת מהן, אסנת גרמה-קרן, מתגוררת בצריף העץ עם שלושת ילדיה, בני שנה עד

 שלוש. בין החיתולים, המזרנים והמטרנה היא משתדלת להחזיק מעמד על אף החום הכבד. "הממשלה פשוט לא שמה עלינו. כזכאית אני ממתינה כבר ארבע שנים לדיור ציבורי ואני אשאר פה עם ילדיי עד שאקבל אותו", היא אמרה. "לא משנה כמה זמן זה ייקח. זהו ביתי אחרי שבמשך שנים נאלצתי לעבור עם ילדיי בין דירות של חברים ומשפחה שניסו לעזור. כרגע אני נאלצת לקלח את ילדיי הקטנים בגיגיות על הדשא. כואב לי מאוד שבגלל מצוקת הדיור הגעתי למצב הזה".