הגטו הישראלי
"הפריסה הגיאוגרפית בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל של המאה ה-21 מבוססת על חלוקה גזעית ועדתית. מצבם של יוצאי אתיופיה והמדיניות הנהוגה כלפיהם מעידים כי מדובר בשיטה". קריאה לסדר
אחת הבעיות הפחות מדוברות סביב מצוקת הדיור היא מדיניות הריכוז של העולים מאתיופיה בשכונות מצוקה. מדיניות זו מקבעת את העולים לתוך עוני והזנחה.
בשנים האחרונות מנותבים עולים חדשים מאתיופיה באופן שיטתי לשכונות מצוקה. אמנם נכון ל-2011, אחוז ניכר מיוצאי אתיופיה (39%) מתגוררים במרכז הארץ ולא בפריפריה, בניגוד לדעה הרווחת. הם מתגוררים ביפו במרכז הארץ, לכאורה מקום טוב להתחיל בו חיים בישראל, מקום בו יש אפשרויות תעסוקה רבות. אולם ניתוב העולים החדשים מאתיופיה לשכונות מצוקה, גם אם במרכז הארץ הוא מתכון למעגל עוני שיהיה קשה לפרוץ.
הגיטאות האתיופים קיימים מאז הגעתם של בני "ביתא ישראל" לישראל. אפשר למצוא שכונות בריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה שאינם עולים חדשים ברחבי הארץ בבאר שבע, בפתח תקווה, בנתניה, באשדוד, באשקלון ובערים נוספות, גיטאות ישנים אלו הם תוצר של הקושי לשבור את המעגל. מדיניות גטאות זו משאירה את יוצאי אתיופיה בתחתית הסולם החברתי-כלכלי בחברה היהודית בישראל. המסגרת הסגורה של הגטו הישראלי מאפשרת לרשויות להמשיך במדיניות ההזנחה הזועקת לשמיים.
אחד מהמאפיינים הבולטים של ההזנחה הם בתי ספר בריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה ברמה ירודה, ותלמידים שהסיכויים שלהם להגיע להשכלה גבוהה ולהשתלב בתעסוקה הולמת הוא אפסי. אנו עדים לתופעת בתי הספר עם ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה בעיקר בשנים האחרונות למרות שזו לא תופעה חדשה ועולה לכותרות בשנים האחרונות ערב פתיחת שנת הלימודים.
"אמרו לנו שאנחנו הולכים לבת ים"
בסיור ביפו ג', מצאתי גטו אתיופי קלאסי בו הלא-אתיופים הם רק עוברי אורח. הילדים "השחורים" פרושים במדשאה ומשחקים במשחקים חברתיים שלא מצריכים אופניים, כדור ואפילו לא חבל קפיצה, במשך שעות. בשלב מסוים התחלתי לשוחח עם העולים המבוגרים היושבים על הספסלים בשעת אחר צהריים. שאלתי אותם למה הם גרים ביפו. שני זוגות ענו לי את אותה תשובה: "אמרו לנו שאנחנו הולכים לבת ים, ושבת ים היא עיר טובה וחזקה". לשבריר שנייה הצטערתי ששאלתי.
יוצאי אתיופיה בישראל מעלים על פני השטח את תופעת הגטאות הכללית בישראל, ואת השאלות החברתיות הקשות שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתן. אפשר לראות שהשיטה לא השתנתה, היא קיימת מאז ומתמיד ונראה כי לא למדנו כלום מעוולות העבר. שכונת התקווה היא עדיין שכונה מזרחית, וצהלה עדיין אשכנזית, בקרוב, יפו ג' תהיה אתיופית.
האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
דורשת לשים קץ למדיניות הגטאות ולהפעיל מדיניות שתנבע משיקולים חברתיים שיתחשבו בצרכיהם הפרקטיים של העולים, כמו תעסוקה, חינוך ושירותים חברתיים.
לא ייתכן שבגלל שלעולים אין את הכוח המרבי לדרוש את זכויותיהם ולדרוש להתחשב במעמדם החדש בישראל, משרד הקליטה והרשויות המעורבות יעשו ככל העולה על רוחם ללא התחשבות בצרכים בסיסיים כמו חינוך ותעסוקה ראויים. מדיניות זו היא מדיניות פסולה בכל דרך שלא נבחן אותה. הגיעה הזמן שמדינת ישראל למודת הכשלונות בתחום הקליטה תפיק את הלקחים.
- הכותבת היא אפרת ירדאי, דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה .
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו דוא"ל
ל- shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר ". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת. לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
