הציל את שכניו: "הורדתי חולצה, חסמתי עורקים"

"ראיתי פולסים של דם יוצאים ממנו והבנתי שאם אני לא עוצר את הדימום, הבחור יגמור. לא זיהיתי בכלל שמדובר בשכנים שלי ופעלתי במהירות".

כך, במשפטים ענייניים ומדודים, תיאר הבוקר (יום ב') צליל צנזור את פעולות ההחייאה שלו ושל בתו, שהצילו את חיי שניים משכניהם, פצועי מתקפת הגראדים על באר שבע שלשום. במפגש מרגש בבית החולים סורוקה, שיחזרו המעורבים את השתלשלות האירועים, אך השורה התחתונה היתה ברורה עוד קודם: תושיה, אומץ וקור-רוח של אזרחים תחת אש הובילה למניעת תוצאות טראגיות של אירוע קשה.   

אומץ תחת אש - כותרות אחרונות ב-ynet:

• תיעוד מצמרר: הרופא הציל חיים תחת אש בפיגוע
• האשה התחזתה למתה, בעלה נהרג: "ניצלה בנס"
• נהג האוטובוס שנפגע: "ידעתי שאסור לעצור"
  

ליאור ג'ורג' בן ה-24 וחברו, נתי חקצ'ור, נקלעו במוצאי שבת לזירת נפילות רקטות שעה שצעדו ברחוב רופין בבאר שבע. השניים, שנפגשו לאחר שלא התראו תקופה ארוכה, ספגו רסיסים רבים בגופם. פעולותיהם של שכניהם לשכונה, צליל ובתו ארינה, הן אלה שהבדילו, למעשה, בין חיים ומוות.

"אני ומשפחתי שמענו את האזעקה ומיהרנו להיכנס למקלט", סיפר ל-ynet צנזור. "לאחר ששמענו את נפילת הרקטה הקרובה, יצאנו החוצה. ראיתי את נתי שוכב ולאחר שלא מצאתי לו דופק, העדפתי, בהחלטה רגעית, לבדוק מה מצבו של ליאור, שגם נפצע, אך לפחות הגיב והיה בהכרה".

צליל צנזור מחבק את משה חצ'קור(צילום: הרצל יוסף )

צנזור תיאר את פעולת ההצלה: "הורדתי את החולצה שלבשתי, קרעתי אותה לרצועות וקשרתי לליאור חוסם עורקים ברגלו. בשלב הזה, הגיעה בתי ארינה, בת ה-17, ובדקה גם היא את הדופק של נתי. ארינה פעלה במהירות, אילתרה חתיכת בד ובאמצעות מקל סובבה אותו לאחר שכרכה אותו בקצה הרגל של נתי ובכך עשתה לו חוסם עורקים".

לדברי עדים לאירוע, צנזור ובתו היו מרוכזים מאוד בטיפול ובהצלת הפצועים. השניים לא התרגשו ממכונית שבערה בצמוד אליהם כתוצאה מנפילת הגראד, ובעיקר מקריאות הכבאים להתרחק מהמקום עקב חשש לפיצוץ בלוני גז. "נתי צעק מכאבים, אבל לא ויתרתי גם לאחר שחוסם העורקים הראשון נקרע", סיפרה ארינה, בתו של צנזור. "צעקתי לאמא שלי שתביא מהר מהבית ערכה של עזרה ראשונה, למרות שמהרגל שלו לא נשאר הרבה, והחלפתי לו לחוסם עורקים תקני מסיליקון".

המצילים בפגישה עם אחד הפצועים בסורוקה(צילום: הרצל יוסף)

מאז אשפוזו, ניסה ליאור לאתר את הגיבורים שאילתרו פעולות רפואיות מצילות-חיים. הרצל יוסף, צלם ynet שהגיע לזירה, תיעד את הרגעים הדרמטיים ובתמונותיו נראה צנזור בעיצומו של הטיפול בליאור. הבוקר הוא אותר והגיע לבית החולים, שם פגש את ג'ורג' וכן את הוריו של חקצ'ור, שעדיין מאושפז במצב קשה במחלקה לטיפול נמרץ. 

במהלך הפגישה המרגשת, סיפר ג'ורג' לארינה ואביה כי הוא זוכר את רוב פרטי האירוע. "אני מאוד מודה לכם והיה לי חשוב לפגוש אתכם. אני זוכר שנתי לא הפסיק לצעוק בשניות שאחרי הנפילה: 'הלכו לי הרגליים, הלכו לי הרגליים'. באותם רגעים, שנראו לי אז כמו נצח, צעקתי לאמא ולמד"א, אבל אף אחד לא הופיע עד ששניכם הגחתם. חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן כי ראיתי שאני הולך לגמור שם".

לדברי ג'ורג', הוא ניסה בשלב זה להרגיע את חברו על רקע נפילות הרקטות, ובמקביל תיאר את פעולותיו של שכנו. "הרמתי את הרגל למעלה כדי לנסות להפסיק את זרימת הדם וצליל ממש השתלט על המצב וידע מה לעשות ב-100%. הוא נתן לי צ'אפחות כדי להשאיר אותי ערני, ואפילו אמר לי: 'תזכור שעם הרגל הזאת אתה תחזור לשחק סטאנגה'. הוא הדגיש את השעה שבה עשה לי את חוסם העורקים, 20:50. ברגע שהם הגיעו, חשתי הקלה ענקית ותקווה גדולה שיש מישהו שהציל את חיי חברי ואת חיי. צליל אפילו לא נתן לי לראות את הפציעה הקשה שלי".

"הלוואי שירבו אנשים כמוכם בישראל"

מנהל בית החולים, ד"ר מיקי שרף, הבהיר כי חוסמי העורקים על הפצועים הצילו את חייהם, ואף תהה אם ארינה היא חובשת: "האלתור שלך והטיפול שלך עם המקל והבד הצילו באופן חד-משמעי את חייו של נתי. זה פשוט מדהים. דיברתי

ההתרגשות במחלקה לטיפול נמרץ, בה מאושפז נתי, היתה לא פחות גדולה, ודמעותיו של האב משה לא הפסיקו לזלוג לאחר שפגש לראשונה את האנשים שהצילו את חיי בנו. הוא נתן לשניהם חיבוק גדול וסיפר: "לא ידעתי מי אתם בכלל וגם חיפשתי אתכם כדי להודות לכם מקרב לב. נתי זוכר אתכם ב-100% ופשוט הצלתם את החיים של הבן שלי. כבר מהרגע שנכנסנו לבית החולים, אמרו לנו פה כמה פעמים שאם לא הייתם שם, זה היה נגמר רע מאוד. אתם פשוט מלאכים".