מבצע בעזה - אופציה שמחכה למימוש
אחרי הפיגוע המשולב בשבוע שעבר, העיניים היו נשואות לצה"ל. בעוד רבים ציפו ל"עופרת יצוקה 2", ברק ונתניהו ביקשו להרגיע. בינתיים, הירי מעזה לא נפסק ואם ייפגעו רבים בירי מעזה, לא יהיה לצה"ל מנוס מפעולה קרקעית
במוצאי שבת האחרונה, יומיים אחרי מתקפת הטרור המשולבת בגבול ישראל מצרים, התחילה הספירה לאחור לקראת מבצע צבאי גדול נוסף ברצועת עזה. למה שבינתיים מכונה בציבור "עופרת יצוקה 2" יש בצה"ל כבר שם קוד אחר.
הסלמה בדרום - כותרות אחרונות ב-ynet
- פצמ"ר במעבר ארז; צה"ל חיסל שני מחבלים
- צפו ברגעי החרדה בדרום: "הצלם נפל לבריכה"
- לתושבי הדרום אין רגיעה: "יוצאים רק אם חייבים"
בעצם כמה שמות קוד שמאחורי כל אחד מהם מסתתר מתווה מבצעי ייחודי; כל מתווה שונה מהאחרים ביעדים שהוא אמור להשיג, בשיטת הפעולה ובהיקף הכוחות שיופעלו בו. מה שחשוב הוא שצה"ל יכול כבר היום, בהתרעה של מספר שעות, לפתוח בפעולה על-פי אחת מתוכניות מבצע אלו ולנהלה ללא הפסקה באוויר וביבשה.
בגלל מעמדה הבינלאומי המעורער של ישראל בתקופה הנוכחית, הזמן שיעמוד לרשות מנהלי הלחימה להשלמת המשימה הצבאית קצר ביותר. בצה"ל, בהנחייתו של הרמטכ"ל גנץ , התאימו עצמם לכך. לצבא היום לא נחוצים תקופת המתנה, צבירת כוחות ואימונים מכינים כמו לפני "עופרת יצוקה". מספיקה החלטה של הממשלה - והתוכנית המבצעית שנבחרה מתחילה להתגלגל עד למימושה.
עוד בערוץ החדשות:
- תם מאבק הרופאים: אלו מרכיבי התרופה
- הפלת קדאפי. הניצחון השקט של ברק אובמה
- מרגול לסוחט: "יכול להיות פצצה, אפשר להתחיל"
כאמור, במוצאי שבת שעבר זה כמעט קרה. באותו ערב נטל חמאס אחריות לירי הקטלני על אופקים ובאר-שבע ואף הכריז על כך באתר האינטרנט הרשמי שלו. היה בכך כדי להעיד שארגון הטרור החליט להצטרף ללחימה, מה ששינה באופן דרמטי את תמונת המצב ואת חומרת האיום מבחינת ישראל.
לא רק מפני שלחמאס יש יותר רקטות ומרגמות מאשר לכל הארגונים האחרים יחד. אלא גם ואולי בעיקר, מאחר שיש בידיו כמה עשרות רקטות ארוכות טווח, כבדות ומדויקות (פאג'ר) שמסוגלות להגיע לבת-ים ולבית שמש ולמה שביניהן. לארגונים האחרים יש מספר מצומצם של רקטות כאלה, אם בכלל.
אולם, שר הביטחון ברק וראש הממשלה נתניהו היו בדעה אחרת. הם מנו שלוש סיבות שבגללן כדאי להמתין ולא לקבל החלטה חפוזה בסגנון ההחלטה שקיבלה ממשלת אולמרט ב-2006 על "מבצע" בלבנון. סיבה אחת, בשב"כ ובאמ"ן לא היו משוכנעים שחמאס אכן הצטרף ללחימה. המידע שהיה בידיהם הצביע על כך שאת הגראדים הקטלניים שיגרו אנשי ועדות ההתנגדות העממית ולא חמאס.
שנית, המשבר עם מצרים בעניין הרג חייליה היה בעיצומו. לכן, ראוי להימנע, עד כמה שאפשר, מכל מהלך שיתסיס עוד יותר את הרחוב המצרי ואת האחים המוסלמים ויגרום נזק, אולי בלתי הפיך ליחסים השבריריים עם ההנהגה הנוכחית אצל השכנים מדרום. דבר שהיה מעניק לחמאס ולארגונים העזתיים האחרים הישג אסטרטגי גדול, חרף המכה שעשויים היו לספוג. סיבה שלישית היא ההצבעה שתיערך באו"ם בחודש הבא בבקשה להכרה במדינה פלסטינית. ישראל אינה רוצה להגיע לדיון זה כשהפלסטינים זועקים לעזרה וכשהתקשורת מציגה אותה ככובש אכזר, כמו בעת "עופרת יצוקה".
חוסר ההחלטה השתלם
לכן דרשו נתניהו וברק מהשרים לא להחליט לעת עתה על פעולה גדולה ולהמשיך בתגובות מאופקות שיתנו לחמאס שהות וסיבה לרסן את הארגונים הסוררים. בינתיים, יבררו באמ"ן ובשב"כ לעומק אם חמאס ירה את הגראדים לאופקים ולבאר-שבע ואם הנהגתו החליטה באמת להצטרף ללחימה. השמינייה קיבלה את דעתם.
החלטה שלא להחליט היתה נכונה וגם השתלמה. עוד באותו לילה הסיר חמאס במפתיע מאתר האינטרנט שלו את ההודעה על נטילת האחריות. גם הבדיקה של קהיליית המודיעין לא מצאה הוכחה לכך שארגון הטרור הצטרף לירי, אלא להיפך, ניסה למנוע אותו. כמעט במקביל, הודיעו המצרים לישראל שחמאס רוצה הפסקת אש ומבקש מישראל שלא להסלים כדי שיוכל ללחוץ על יתר הארגונים הסוררים. ואכן, כעבור יממה השתרר שקט. אבל הרגיעה שהשתררה אינה ארוכת ימים ואף לא יציבה כפי שראינו. הפיגוע בגבול המצרי ומה שקרה בעקבותיו חשפו שתי עובדות מסוכנות:
ההרתעה שהושגה במבצע "עופרת יצוקה" נשחקה במידה מסוכנת, למרות שחמאס, בהיותו השליט האחראי לשלום ולרווחת אזרחי הרצועה, עדיין נרתע מהתמודדות גדולה עם ישראל מחשש לתוצאות ההרסניות לעצמו ולשלטונו. הארגון זקוק גם לשקט כדי להתעצם צבאית.
אולם בינתיים, כתוצאה מהאנרכיה שהשתררה בסיני, התחזקו והתעצמו מאד גם יתר ארגוני הטרור העזתיים ובראשם הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית. ארגונים אלה שואפים מתוך אידיאולוגיה לנהל מאבק מזוין נגד ישראל ולכן מפעם לפעם, הם מאתגרים את חמאס ויורים לעבר יישובי הדרום. הג'יהאד האיסלאמי, למשל, המופעל ישירות על-ידי איראן, התעצם מאד לאחרונה ומנצל זאת כדי לסחוט חופש פעולה מחמאס. בנוסף, חמאס החושש כעת למעמדו כשלטון וכמוביל המאבק עם ישראל, נאלץ לעיתים תכופות והולכות להעלים עין מפעולות "הסוררים" ומרשה להם לשחרר קיטור. עדות לכך היא מה שאנו חווים בעצם ימים אלה.
האנרכיה בסיני מאפשרת ל"סוררים" וגם לחמאס לפעול מחצי האי בקלות יחסית תוך עקיפת מערכת הגנת הגבול הכמעט הרמטית, שהקימה ומפעילה ישראל בגבול הרצועה. הקנאות המצרית לריבונותם בסיני, למרות שאבדה שם השליטה, ורצונה של ישראל לשמר עד כמה שניתן את היחסים השבריריים כעת עם מצרים, מעניקה לארגוני טרור אלו נכס מבצעי יקר ערך נוסף בסיני: חסינות יחסית מאיסוף מודיעין וחסינות מלאה מפעולות סיכול של צה"ל. המשמעות היא שצה"ל צריך כעת להתייחס אל רצועת עזה ואל סיני כאל מכלול אסטרטגי אחד שיש לתת מענה במקביל לטרור ולירי היוצאים משני מוקדיו.
יתרונותיו של הסיכול הממוקד
מצב זה התפתח לאיטו בשנים האחרונות והואץ מאד כתוצאה מההתקוממות במצרים. הכתובת על הקיר הלכה והתחדדה בחודשים האחרונים. אולם, כנראה שהפיגוע הרצחני בגבול מצרים ומה שבא בעקבותיו היו נחוצים כדי שהקברניטים המדיניים ומערכת הביטחון יתעוררו לתת מענה חשיבתי ומעשי לבעיה הדרומית.
למענה הזה יש שלושה מרכיבים: התקפי, הגנתי ומודיעיני. בתחתית סולם המענה ההתקפי נמצאים צעדי התגובה השגרתיים שכבר הופעלו בעבר ברצועת עזה - פגיעה במתקנים צבאיים של חמאס וארגוני טרור אחרים, פגיעה במנהרות הברחה ולחימה ובמצבים קיצוניים גם הרס מוסדות שלטון ותשתיות אזרחיות ברצועה.
אולם, ליבת המענה ההתקפי הם הסיכולים משלושה סוגים – פגיעה בחוליות שיגור, פגיעה במחסני רקטות וחמרי נפץ, וסיכולים ממוקדים. בעבר הוכח כי חיסול הוא האמצעי היעיל ביותר שבאמצעותו משיגים גם סיכול וגם הרתעה, זאת בתנאי שהסיכולים הממוקדים מתבצעים בתכיפות וצוברים מסה קריטית של הצלחות.
כך למשל, ב-2005 הביאה מתקפת סיכולים ממוקדים של צה"ל והשב"כ את חמאס להסכים לרגיעה שהחזיקה מעמד כמעט שנה. גם עכשיו אחרי הפיגוע המשולב, פתחה ישראל במתקפת סיכולים ממוקדים שכנראה נמשכת גם בימים אלה. אולם, כעת היעדים העיקריים לסיכול הם בכירים שמנסים ליזום פיגועים דרך סיני. המחיר שאנו משלמים הוא התלקחות ירי רקטות אחרי כל סיכול ממוקד. סביר להניח שככל שהסיכולים הממוקדים יהיו תכופים ומוצלחים יותר, כך תגבר ההרתעה שהם מייצרים וירי התגובה יפחת.
המרכיב האחרון והדרסטי ביותר ב"ארגז הכלים" ההתקפי של צה"ל הוא כניסה לעזה במבצע רחב היקף וממושך בנוסח "עופרת יצוקה". מבצע כזה לפי "דוקטרינת ברק", המקובלת גם על אלופי צה"ל, צריך להיות האמצעי אחרון שננקט ורק כשאין אפשרות להפסיק את ירי הרקטות באמצעים מדיניים או צבאיים אחרים. כאמור, מוכנים במגירות המטכ"ל כמה מתווים לפעולה כזו, שכל אחד מהם אמור להשיג יעדים צבאיים ומדיניים אחרים.
הדרג המדיני צריך לבחור וגם לאפשר לצה"ל לבצע את המתווה שנבחר ולדעת למצות מההישג הצבאי את היעדים המדיניים, בניגוד לוויכוחים הקולניים בממשלה שהיו במהלך "עופרת יצוקה" ומסמסו את הישגיו.
אמצעים הגנה יקרים
לגבי האפיקים ההגנתיים שצה"ל ומערכת הביטחון מתכוונים ללכת בהם כדי לייצר יותר ביטחון מול עזה ומול סיני - הראשון בהם הוא האצת בניין גדר המערכת על גבול ישראל מצרים, מתוך כוונה להשלים את רובה עד סוף 2012. האמצעי השני הוא שינוי תפישת ההגנה על הגבול.
עד לפיגוע המשולב התבססה חסימת הגבול הדרומי על הגנה ניידת שהסתמכה בעיקר על פטרולים, תצפיות לא קבועות ועל מידע מודיעיני. כשהיו התרעות חמות הובאו גם יחידות לוחמות מיומנות כתגבורת. המערך הקרקעי הנייח היה דליל מאוד והשליטה בשטח התבצעה על-ידי מספר מועט של מפקדות גזרה מרוחקות זו מזו.
גם מערך איסוף המודיעין על הנעשה בשטח סיני ובאזור הגבול היה מינימלי והרבה פחות ממה שנחוץ. עכשיו מתכוון צה"ל להקים במהירות עוד כמה מפקדות גזרה שלרשותן יעמדו דרך קבע מוצבי תצפית וכוחות לוחמים גדולים יותר מבעבר, שינועו במהירות לעבר נקודות שעליהן יתריעו חיישנים קבועים שיותקנו בשטח לצד הגדר.
האמצעי השלישי הוא הקמת "קו הגנה מודיעיני" שייתן לקו ההגנה הקרקעי על הגבול את מימד העומק האסטרטגי שחסר לו כעת. הכוונה היא ליצור בסיני מצב, כמו זה שקיים בגבולות עם לבנון וסוריה. כוחות צה"ל אינם חוצים את הגבול, אך יודעים היטב מה קורה מעברו האחר. לשם כך יופעלו בגזרה הדרומית הרבה יותר אמצעי איסוף מודיעין חזותי ואלקטרוני, מהאוויר, מהקרקע ומהים. אלה יאפשרו לצה"ל ולשב"כ לדעת הרבה יותר ומהר יותר מה קורה בעומק סיני וגם באזור הגבול.
האמצעי ההגנתי הרביעי שיש לו גם אפקט מרתיע חשוב על המחבלים הוא הצטיידות מהירה בסוללות נוספות של מערכת "כיפת ברזל". הגנה טובה, גם אם לא הרמטית ומוחלטת מפני פגיעת רקטות וטילים בריכוזי האוכלוסין הגדולים בדרום, מקטינה את המוטיבציה של הארגונים העזתיים לשגר ומגדילה מאוד את חופש הפעולה של צה"ל לבצע סיכולים ממוקדים. כיסוי טוב של דרום הארץ בסוללות "כיפת ברזל" עשוי לייתר את הצורך להכניס את צה"ל לעזה למבצע גדול עתיר הרס
ואבידות.
המגרעת היחידה של כל האמצעים ההגנתיים האלה היא עלותם. מדובר ביותר מ-10 מיליארד שקל בחמש השנים הבאות. בהקשר זה צריך לזכור כי המצב במצרים רחוק מלהתייצב בזמן הקרוב וגם כאשר יתייצב, לא בטוח שזה ישפיע לטובה על מצב הביטחון בדרום. אולי אפילו ההיפך.
בינתיים, עדיין נמשך הירי מרצועת עזה ואם חלילה תהיה פגיעה רווית הרוגים ופצועים בשטחנו לא תהיה ברירה לממשלת ישראל, אלא להכניס את צה"ל למבצע גדול ברצועה.
לפנייה לכתב/ת 
