תגובת החאן: "קריית ארבע לא מהווה קונצנזוס"

תיאטרון החאן הירושלמי, זה לא סוד, הפך עם השנים לאחד ממעוזי התרבות המובילים בישראל בכל הנוגע לאמירות חברתיות-פוליטיות מורכבות ולאמנות עילית. רגע לפני שהתיאטרון חותם עונה מוצלחת במיוחד עם "הנון של ראש העיר ירושלים", מחזה מאת יוסף בר יוסף שבמרכזו עומד הקונפליקט המרכזי בחייה של החברה הישראלית בין דת לרציונאליזם והומניזם, חושפת הנהלתו את התכניות לעונה החדשה שגם בה, כך עושה הרושם, ישמור התיאטרון על אותו הכיוון.

"הנון של ראש העיר ירושלים". בין דת להומניזם(צילום: יעל אילן)

במסיבת העיתונאים שנערכה הבוקר (ג') בתל אביב, הוצג רפרטואר מרשים ומדויק בהיצעו שנע בין מחזאות ישראלית מקורית לבין מחזאות מתורגמת. מנכ"ל התיאטרון, דני וייס, דיבר על קיצוצים בתקציב משרד התרבות ומנגד על תכנונים להקמת אולם חדש של 400 מקומות ישיבה במתחם החאן שיאפשר לתיאטרון להרחיב פעילותו.

"היתה שנה טובה וגם, למרות הקיצוץ הבלתי צפוי שחטפנו ממשרד התרבות בהיקף של 550 אלף שקלים", אמר וייס, "צמצנו את הגירעון ההיסטורי שעומד כעת על 3 מיליון שקלים והגדלנו את היקף המנויים מ-5600 בעונה הקודמת ל-7000 כעת. זה גידול דרמטי עבור תיאטרון בוטיק כשלנו". וייס הדגיש כי בעונה הקרובה יושם דגש גם על הצגות מחוץ לירושלים. "לא נהפוך בשום מקרה לסופרמרקט ונשמור על צביון הבוטיק האיכותי של החאן אבל הכוונה היא בהחלט להרחיב פעילות וקהלים".

"זו ביצה שטרם נולדה". מסיבת העיתונאים (צילום: תומר אפלבאום)

בניגוד לרצונו נדרש המנכ"ל במסיבת העיתונאים גם לסוגיית ההופעות בקריית ארבע והדגיש: "זו ביצה שטרם נולדה כיוון שלא התבקשנו עדיין לשאלה". וייס, שבדרך כלל אינו מתחמק, הוסיף: "קראתי ב-ynet שמי שיופיע שם יידרש להישבע אמונים למדינת ישראל ויוזמן לוועדה בראשותו של הרב לוינגר שתפקח על התכנים. ובכן, לא עולה בדעתי להישבע אמונים לאף אחד או שמישהו יפקח על התכנים שלנו, כך שבין כה וכה לא נראה לי ששאלת קריית ארבע רלוונטית אלינו.

"מפתיע אותי השיח הטוקבקיסטי המתיפייף סביב הלגיטימיות של הויכוח בנושא. הרי כל זה הוא סימפטום לאם כל הקונפליקטים במדינה הזו. החאן הופיע באריאל, אבל קריית ארבע לא מהווה שום סוג של קונצנזוס ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. בכל מקרה אם תהיה הצעה קונקרטית, נדון בה, נתלבט ונקבל החלטה".

קומדיה בחדרי החזרות

בינתיים מתלבטים בחאן בעיקר בחדרי החזרות. בחודש דצמבר יעלו בתיאטרון קומדיה לירית מאת ובבימויו של המנהל האמנותי, מיקי גורביץ', שמבוססת על הדיאלוג "המשתה" מאת אפלטון. "כשעובדים בקבוצה כל כך הרבה זמן, צריך מדי פעם למצוא דרים להעשיר את עצמנו גם במובן הרוחני של המילה", אמר גורביץ', "הדיאלוג של אפלטון עוסק באל ארוס ומדבר על תשוקה ועל הדחף לחיים שהוא גם הדחף ליצירה. חשבתי שהחומר הזה יכול להזין ולהפעיל אותנו עוד הרבה שנים קדימה". את המוזיקה להצגה ילחין יוני רכטר.

לצד מחזאות המקור יציג החאן בעונה הקרובה גם שני מחזות מתורגמים שהראשון שבהם הוא "משחק האהבה והמזל": קומדיה של טעויות וחילופי זהויות מאת המחזאי הצרפתי, מאריבו. המחזה, בתרגום חדש של דורי פרנס שחוזר אחרי תקופה ארוכה גם להלחין, מחזיר את השחקנית ג'יטה מונטה בפעם השלישית לכסא הבמאי. מונטה, שהחלה את דרכה כבמאית בתיאטרון החאן לפני כשלוש שנים, מציגה את המחזה כמשחק של אהבה ומקריות. "זהו מחזה נועז", היא אומרת, "קומדיה מאד רצינית שמאפשרת לצחוק עד דמעות ולבכות עד להתפקע. זה למעשה סיפור על אשליית הכוח. אנחנו חושבים שהכל בשליטתנו, אבל זה לא כך".

מונטה תחזור העונה לחאן לא רק כבמאית אלא גם כשחקנית. בפעם האחרונה שעמדה על במת החאן כשחקנית, גילמה את התפקיד הראשי בהפקת המופת "אנה גלקתיה" בבימויה של אופירה הניג. הפעם היא חוזרת עם ההפקה שתנעל את העונה - "אדי קינג", מחזהו המופתי של ניסים אלוני שסובב סביב עלילת סיפורו של אדיפוס המלך.

את ההצגה יביים אודי בן משה ולצד שחקני להקת תיאטרון החאן

תצטרף למונטה גם השחקנית רבקה גור. "ההצגה הזו היתה לאחת מהחוויות הגדולות של חיי", מעיד גורביץ' על עצמו, "אני זוכר שרחפתי במשך מספר ימים מעל לאדמה". גורבי'ץ שידוע כמעריץ מושבע של מחזותיו של אלוני, הוסיף: "אני רואה חובה לעצמנו להציג כמה שיותר ממחזותיו של נסים אלוני שהוא אולי גודל המחזאים העבריים. הוא מורכב וקשה אבל חשוב מאוד להתמודד עם יצירותיו. גם חנוך לוין עצמו אמר שבלי נסים אלוני, הוא לעולם לא היה כותב".

מחזה נוסף שיעלה במהלך העונה הקרובה הוא "ירושלים החדשה" מאת המחזאי הקנדי דויד אייבס ובבימויו של סיני פתר. ההצגה, דרמת בית משפט תיאולוגית, מציגה את העימות בין הפילוסוף ברוך שפינוזה הנאשם בכפירה, לבין פרנסי אמסטרדם ובראשם רבהּ הראשי, שאול מורטרה. העימות ההיסטורי הוביל לחרם גורף על שפינוזה. "זהו מחזה פילוסופי מודרני שמבוסס על תיעוד היסטורי אבל חלקים רבים ממנו הם פרי דמיון", מדגיש גורביץ', "כמו המחזה של יוסף בר יוסף שנועל את העונה הנוכחית, גם בו יש התעסקות בקונפליקט בין דת למחשבה חופשית, נושא שמעסיק וימשיך להעסיק את החברה הישראלית".