מורה הדרך של הערבים: ארדואן נכנס לוואקום
המצרים מחבקים את ראש הממשלה הטורקי, אבל שליטי מדינות ערב לא מתלהבים מהאיש שמראה להם את "הדגם הנכון" של מדינה מוסלמית, ומדבר להמונים מעל ראשיהם. עד מתי ייהנה "סלאח א-דין המודרני" מהכותרות המחמיאות?
"ברוך הבא, סלאח א-דין" - עשרות אלפי מצרים נלהבים קיבלו כך בקהיר את פניו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, האיש שמדי יום שעובר הופך למנהיג הערבי הבא בעיני עצמו. חרף "האזהרה הביטחונית" של המועצה הצבאית העליונה במצרים שלא להתאסף, המתינו אזרחים רבים כדי לקבלו בחום סמוך לשדה התעופה.
ארדואן נגד ישראל - כל הדיווחים ב-ynet:
- נתניהו: השכל הישר פועל גם אצל ארדואן
"הסולטן הטורקי", שפתח בעימות חזיתי עם ישראל, קרא לעברם בערבית: "סלאם עליכום, העם המצרי והצעירים המצרים". המצרים חיבקו אותו, אבל השליטים עשויים בקרוב לא לאהוב את המנהיג שמדבר להמונים מעל לראשיהם.
בקבוצה ב"פייסבוק" כבר חברים מעל 5,000 איש שקוראים "לקבל את ארדואן בוורדים". העמוד הזה, והצילומים משדה התעופה, הם בדיוק התמונות שמבקש ארדואן להראות - שבתקופה בה נכנסים חלקים גדולים של העולם הערבי מי לוואקום בעקבות ההפיכות, ומי לקיפאון ולשיתוק בעקבות פחד, הוא המנהיג האזורי היחיד שנע בחופשיות ויכול לפרוש את חסותו.
לא רק שארדואן ניצח לאחרונה מערכת בחירות שלישית בטורקיה, הוא מייצג מעצמה אזורית, עם קצב צמיחה כלכלי גדול, בעולם המצוי במשבר. יש לו צבא חזק, תמיכה מאסיבית מבית והשפעה במקומות הנכונים, שיכולה לאפשר לו לזקוף את ראשו ולבצע מהלכים באזור מול ישראל, סוריה, הפלסטינים, הכורדים, לוב.
ארדואן בתפקיד נאצר
במצב שכזה לא מפתיע שיותר ויותר כלי תקשורת ערביים קונים את הקולות שהושמעו גם בישראל, לפיהם ארדואן מבקש להיכנס לוואקום המנהיגותי בעולם הערבי ולהפוך לאישיות פאן ערבית ופאן איסלאמית - מעין מהדורה עדכנית של נשיא מצרים בעבר, גמאל עבד אל-נאצר, שביקש לאחד את מדינות ערב השונות תחת חזון ה"פאן ערביות" שלו, ובעיקר תחת הנהגתו שלו.
אלא שהמציאות האכזרית מבחינת מצרים שונה עתה. במקום שהיא זו שתוביל ותנהיג, מגיע אליה מנהיג אזורי, לא ערבי (ויש חשיבות רבה לכך) ומבקש להנהיג ולהראות לה ולאחיותיה את "הדרך הנכונה". ואין מדובר ברמיזות. בראיון שהעניק לתחנת הטלוויזיה המצרית "דרים" מול המראיינת מונה שאזלי ששפעה דברי הערצה וחיוכים נוצצים כלפיו, פיזר ארדואן את המלצותיו וחזונו לאופן בו צריכה להתנהל המערכת הפוליטית המצרית. ראש הממשלה הטורקי אמר כי על מצרים ללכת בדרכה של אנקרה - לכונן חוקה עם עקרונות חילוניים, אך לא להפנות את גבה לזהותה הדתית.
"טורקיה מהווה מודל למדינה החילונית ההולמת", הוא אמר. "מדינה חילונית אין פירושה מדינה לא דתית, אלא מדינה המכבדת את כל הדתות ומאמינה שכל אחד צריך לחיות לפי אמונתו. אסור להם לחשוש מכך. כשהם מגבשים את החוקה עליהם לומר 'נכבד את כל הדתות'. המדינה צריכה להיות דתית, אך לא בהכרח האדם. רג'פ טאיפ ארדואן אינו חילוני, אלא מוסלמי, אבל ארדואן הוא ראש ממשלה של מדינה חילונית. האם הבנת את הנושא הזה?" שאל ארדואן את המגישה, משל היה מרצה למדע המדינה. "אני מבינה היטב, מר ארדואן", השיבה.
הטיפים של ארדואן
תוכן הצעותיו של ארדואן חשוב, אך הטון חשוב יותר. מנהיג טורקיה יצא לסיור אזורי בקרב שלוש המדינות שהדיחו לא מכבר את מנהיגיהן - מצרים, תוניסיה ולוב - ובכיסו שפע של המלצות ובעיקר המלצה סמויה אחת: לכו בעקבותיי, אני אראה לכם את הדרך הנכונה. הוא מרשה לעצמו לפזר שורה של טיפים למדינות ערב, וגם בפורום של כינוס מיוחד של הליגה הערבית בקהיר לא פסח על ההמלצות.
"ההכרה במדינה פלסטינית היא לא זכות, אלא חובה", סנט בהם. "חייבים לממש את דרישות העמים", קרא ארדואן לערבים. "עלינו לפעול ליצירת עתיד טורקי-ערבי משותף, המתבסס על עקרונות החירות והדמוקרטיה", הדגיש. דבריו אלה זכו כמובן למחיאות כפיים נלהבות. וכמובן, ארדואן לא ויתר על ההרגל הקבוע - חבטה בישראל לקול תשואות ההמונים. הוא מציג עצמו כראשון שעשה זאת (כבר בדאבוס, על רקע מבצע "עופרת יצוקה") וכיחידי שיכול להציג איום משמעותי על ישראל ולהעמיד במקום את "הילד המפונק של המערב".
אז מה מבקש ארדואן להציע לעולם הערבי? הוא רוצה להעניק לה את "הדגם הנכון" של מדינה מוסלמית, המשלבת בין איסלאם ודמוקרטיה, בין שגשוג כלכלי לעוצמה צבאית, בין הידברות עם המערב למבט למזרח ובעיקר - העמדת ישראל הסוררת במקום.
יארוב למשבר הבא
כלל לא בטוח שמנהיגי המזרח התיכון רווים נחת כשהם שומעים את הצהרותיו המתלהמות של ארדואן. והם בטח לא שמחים לראות את ניסיונותיו לדבר אל ההמונים בארצותיהם מעל לראשם שלהם. אלא שבאקלים שנוצר במזרח התיכון, בקרב ההמונים יש קונים להצהרות המתרברבות של ארדואן. קשה לראות מנהיג שייצא נגדו, בטח לא במצרים, בתוניסיה ובלוב, שם היה מהראשונים שבמנהיגי האזור לצאת נגד קדאפי ולקדם את מעורבות ברית נאט"ו.
במקור תכנן ארדואן לכלול בסיור זה גם את רצועת עזה ולהתענג על התמיכה בו, אלא שבעקבות הלחץ מאחורי הקלעים הוא דחה את הביקור, "כדי שלא להוסיף לחץ על מצרים ועמה", כהגדרתו. בינתיים הניסיון של ארדואן לקדם את מנהיגותו באזור על רקע חורבת המנהיגות האזורית המתפוררת עובד לא רע, אלא שלאורך זמן לא בטוח שהמנהיגים במזרח התיכון הערבי ישמחו לשחק לידי "המרצה המוסלמי" שמבקש לרכזם תחת מנהיגותו שלו.
עד אז ארדואן ימשיך ליהנות מהכותרות המחמיאות. ומה יהיה בהמשך? זה כבר תלוי במשברים שיתחוללו באזור. ראש הממשלה הטורקי כבר יארוב כדי להפוך אותם להון פוליטי ומנהיגותי עבורו.
לפנייה לכתב/ת 
