הרשות מתנערת: בפלסטין יוכלו לחיות גם יהודים
שר ברשות טוען כי דברי שגריר אש"ף בארה"ב, לפיהם המטרה היא שבמדינה הפלסטינית לא יגורו יהודים, נוצלו ועוותו. לדבריו, פלסטין תהיה פתוחה לכל הדתות. אדלשטיין: זה מזכיר את המשטר הנאצי. ומה אומרים ברחוב הפלסטיני על הפנייה לאו"ם?
לכל הדתות, או רק לערבים? שר ההקדשים הפלסטיני, מחמוד אל-הבאש, ביטל אמש (יום ד') את דבריו של שגריר אש"ף בארצות הברית, לפיהם הרשות מעוניינת שהמדינה הפלסטינית העתידית תהיה ריקה מיהודים. אל-הבאש אמר כי בניגוד לדברים שיוחסו לשגריר, מען עריקאת, המדינה הפלסטינית שתקום תהיה מדינה תרבותית, ויוכלו לחיות בה בני כל הדתות.
מתקרבים להצבעה באו"ם - כתבות אחרונות:
- ליברמן: להכרזה פלסטינית יהיו השלכות חמורות
- אבו מאזן: אין מנוס מפנייה לאו"ם. חמאס: זו סכנה
- חשש ישראלי מהמצב בירדן: "על כרעי תרנגולת"
- קלינטון: הדרך לפלסטין עוברת בי-ם, לא בניו-יורק
העיתון "USA Today" דיווח כי בפגישה עם כתבים בארה"ב, כשברקע כוונת הפלסטינים לבקשת מעצרת האו"ם להכיר במדינתם, אמר השגריר עריקאת: "אחרי ניסיון בן 44 שנה של כיבוש צבאי והסכסוך כולו, אני חושב שלטובתם של שני הצדדים עדיף ששני העמים יחיו בנפרד". לפי הדיווח, עריקאת אמר את הדברים בתשובה לשאלה של אחד הכתבים על הזכויות שיהיו לבני מיעוטים במדינה הפלסטינים. הוא הצהיר כי ארגונו מעוניין במדינה פלסטינית שתהיה חילונית, אך הדגיש כי הפלסטינים צריכים לחיות בנפרד מלאומים אחרים כדי לגבש את זהותם הלאומית.
בתגובה על הדברים אמר השר הפלסטיני אל-הבאש כי לנסיונות של כלי התקשורת לנצל את ההצהרות העוינות את היהודים יש מטרה פוליטית ברורה. הוא הוסיף כי לרשות הפלסטינית ולשגרירהּ בוושינגטון יש עמדה ברורה בנוגע לנושא הזה.
דבריו של השגריר עריקאת הקימו עליו ביקורת נוקבת מצד הדיפלומט האמריקני היהודי ואיש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב לשעבר, אליוט אברהמס, שאמר כי מדובר ב"צורה נבזית של אנטישמיות" וכי אם החזון שהציג עריקאת ייושם, פירוש הדבר שהמדינה הפלסטינית תהיה המדינה הראשונה מאז גרמניה הנאצית שאוסרת על יהודים לחיות בתחומיה כבני חורין.
גם שר ההסברה, יולי אדלשטיין, יצא נגד דברי השגריר הפלסטיני עריקאת. "אחרי מסע דה לגיטימציה בלתי פוסק וניסיונות למתג את ישראל כמדינת אפרטהייד, מסתבר שדווקא הפלסטינים הם שמעוניינים באפרטהייד", אמר אדלשטיין. לדברי השר, ההתבטאות מזכירה את סיסמאות המשטר הנאצי. "מדבריו עולים סממנים של יודן-ריין", ציין אדלשטיין, "מעניין אם קביעתו של עריקאת שעל שני העמים לחיות לחוד - משמעותה כי מיליון ערביי ישראל אינם נמנים על בני עמו".
מאמץ אחרון: אשטון האריכה ביקורה באזור
בינתיים, הפלסטינים ממשיכים להיערך ליציאתם לכינוס העצרת הכללית של האו"ם, שם הם מתכוונים לבקש מהעצרת להכיר בהם כמדינה. שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, שמבקרת באזור בניסיון לשכנע את הפלסטינים להימנע מהמהלך החד-צדדי, האריכה את שהותה באזור, כדי שתוכל להיפגש עם גורמים נוספים במאמציה אלה. אמש נפגש ראש המשלה, בנימין נתניהו, עם שליחי הממשל האמריקני לאזור, דניס רוס ודיוויד הייל, על רקע המהלך הפלסטיני.
הכינוס השנתי של העצרת הכללית נפתח אתמול, אך הוא יגיע לשיאו בשבוע הבא, כשבמוקד עומדת הבקשה הפלסטינית להכרה מלאה בהם כמדינה, בקשה שתוגש כנראה חרף התנגדות ישראל, ארה"ב וכמה ממדינות אירופה. הפלסטינים צפויים לזכות ברוב מוחץ בעצרת הכללית, משום שיש בה כוח רב למדינות ערב והאיסלאם ולמדינות העולם השלישי. עם זאת, החלטות העצרת הצהרתיות בלבד, וכדי להתקבל לחברות מלאה הפלסטינים יזדקקו לאישור מועצת הביטחון של האו"ם.
עוד על הדרך להכרה באו"ם:
בשבוע שעבר הודיעה ארצות הברית לראשונה באופן רשמי כי לא רק שתצביע נגד בקשת הפלסטינים בעצרת הכללית של האו"ם, אם זו תובא לאישור מועצת הביטחון - היא גם תשתמש בזכות הווטו שלה כדי למנוע את אישורה. הפלסטינים טרם הודיעו אם בכוונתם לבקש הכרה גם ממועצת הביטחון: בעצרת הכללית צפוי להם רוב מוחץ, אבל כדי להתקבל כחברה מלאה באו"ם - יהיה עליהם לזכות גם באישור המועצה.
בעצרת הכללית של האו"ם יש קול שווה לכל חברה בארגון, וכאלה יש 193 במספר. בעצרת יש רוב גדול למדינות ערב והאסלאם ולמדינות העולם השלישי, ולכן לפלסטינים לא תהיה בעיה לקבל הכרה שם. ישראל וארה"ב רואות בבקשה הפלסטינית, שבאה על רקע קיפאון בתהליך השלום, חריגה מהסכמי העבר, לפיהם מדינה פלסטינית תקום ותקבל הכרה רק כתוצאה ממשא ומתן והסכם בין ישראל לפלסטינים.
בישראל עושים בחודשים האחרונים מאמצים כבירים בניסיון להשיג לפחות "רוב מוסרי" בעצרת האו"ם. הכוונה היא לגיוס תמיכתן של מדינות חשובות במערב כמו בריטניה, צרפת, ספרד ואיטליה. בירושלים מקווים להגיע לכ-30 מתנגדות, מה שיפגע לדעת גורמים מדיניים בלגיטימיות וביוקרה של המהלך הפלסטיני.
פלסטינים לא תולים תקוות: "אלימות בדרך"
בינתיים, ברשות יש מי שאינם תולים ציפיות במהלך הפלסטיני באו"ם. "אני אדם פשוט", אמר ל"גרדיאן" מוחמד אל-אטרש, בן 68 מהכפר אל-וולאג'ה, "אני לא מבין הרבה בפוליטיקה. אבל מניסיון החיים שלי, אני לא חושב שנזכה במשהו. מה נשאר, אחרי ההתנחלויות, השטחים הצבאיים, הגדר והדרכים העוקפות? אפשר לבנות מדינה על בסיס כמה כפרים מפוזרים? אם האו"ם תומך בפלסטינים, עליו לגרום לישראל להפסיק לעשות את כל זה. לדבר זה קל, מה שחשוב הוא מה שקורה בשטח".
"אנחנו סובלים ממשבר הנהגה", אמר לעיתון הבריטי אחמד ברגותי, בן 64. "או שהמנהיגים שלנו טיפשים או שהם בוגדים. אני לא חושב שלאורך ההיסטוריה הייתה מדינה שקיבלה עצמאות מבלי שהייתה לה אדמה". הוא מזכיר כי גם פסיקת בית המשפט הבינלאומי ב-2004 כי גדר ההפרדה של ישראל אינה חוקית ובנייתה צריכה להיפסק, לא הביאה לשינוי. "מישהו יישם אותה? אתה רואה את הגדר לנגד עיניך. אנחנו רוצים מעשים בשטח, לא הצבעות באו"ם. אנחנו רוצים לשים לזה סוף".
שרין אל-ערג' סבורה כי הפנייה לאו"ם היא כלי יעיל כדי ללחוץ על ישראל, "אבל זה לא סוף הדרך. זה צריך לשרת מטרה גדולה יותר. אני לא בוטחת בהנהגה הפלסטינית, אני לא מאמינה שיש לה תוכנית גיבוי". היא חושבת שאם הפלסטינים לא
 |
יקבלו עצמאות, הם חייבים לומר לישראל לקחת עליהם אחריות ולהתמודד עם ההשלכות. במשא ומתן היא לא רואה תועלת: "אתה לא יכול לנהל משא ומתן עם מישהו שמחזיק אותך בגרון".
ברגותי אומר כי "רק אלוהים יודע" מה יקרה בחודשים הקרובים. "אנחנו מקווים שהעתיד יהיה טוב עבור הסוגייה הפלסטינית. אבל אם תהיה תסיסה, כל העולם יסבול", הוא מסביר, ואל-ערג' מוסיפה: "הישראלית סוגרים את כל שאר האופציות. אלימות היא הדבר האחרון שאני רוצה, אבל היא בדרך".
לפנייה לכתב/ת 
