אתה יכול לעשות מיליון שקל בחמש דקות

כל הארץ מחאות מחאות, מהקוטג' דרך הרופאים והאוהלים ועד האימהות והדלק. המדינה בוערת ובצדק על קושי המחיה, וההרגשה הכללית היא שהגיעו מים עד נפש. אם כל זה באמת יוביל לפיתרונות עוד מוקדם לקבוע, אבל באופן לא מפתיע עוסקים כל המוחים בחיי היומיום. בקושי לקנות מוצרי חלב ולשלם שכר דירה, ובעצבים שמקבלים בכל פעם שממלאים פול טנק. במילים אחרות, מה שקרוב לנו לעיניים אנחנו רואים - וסוף סוף גם זועקים בגללו - אבל מה שמצריך מאיתנו קצת יותר תשומת לב יורד אצלנו בסדר העדיפויות.

ניקח לדוגמה את הקוטג'. כולנו אוכלים את הדבר הזה, כולנו מבינים את משמעות ההתייקרות של מוצר כזה, וכולנו יודעים מהי הגדרת הניצחון: ירידה של שקל במחיר (ולא משנה שבסופו של דבר יתייקרו יתר המוצרים בעשר אגורות וימחקו את הכאילו־שינוי הזה. שלא יבלבלו אותנו עם העובדות, אנחנו ניצחנו). אלא שלעומת הגבינה יש מוצר אחר שבכל יום עולה פי מאה יותר, ומעטים משכימים להורגו. לא תראו שלטים מונפים בגנותו, לא כותרות זועקות בעיתון, ואפילו לא אייטם חדשותי קצר לפני התחזית. מילא זה, אבל גם כשרובנו ניתקל בו ארבע פעמים בשנה, לא רק שלא יפרוץ עימות אלא שהבחירה הראשונה תהיה הדחקה עמוקה באחת המגירות. ניחשתם נכון: דמי ניהול.

(צילום: gettyimages)

אם ברגע זה אוחזת בכם תחושה ברורה של שעמום או רתיעה מלהמשיך לקרוא, על הבעיה הזאת בדיוק אני מדבר. אז חכו שנייה: אני מבטיח שבתוך עשר דקות, ובהשקעה נוספת של חמש דקות בשנה, תלמדו איך אפשר לקבל חינם דירה בתל אביב. שנתחיל?

דמי ניהול הם מוצר שכולנו מחזיקים. קופת גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה או ביטוח מנהלים - כל הגופים האלה מתפרנסים מדמי ניהול, שהם למעשה השכר שלוקח לעצמו הגוף שמנהל בשבילכם את הכסף. שכר שאתם משלמים, ותמורתו מקווים לקבל תשואה נאה על החיסכון. הבחירה שעומדת היום בפני הציבור היא בין בתי השקעות וקרנות פנסיה רבות, שניתן ללמוד על התשואה שלהם באתר "גמלנט" של משרד האוצר. ומכיוון שאיש מהם לא הסכים לשלם לי על פרסום, תנו לי להבטיח לכם שהפתעות גדולות לא תמצאו שם; לאורך שנים, התשואה של כולם דומה למדי.

הפגישה הראשונה שלכם עם הטופסולוגיה של אפיק החיסכון הזה תגיע בדרך כלל עם קליטתכם במקום עבודה חדש, אז תתבקשו לבחור את הגוף המנהל. אי שם בכל המילים המשעממות מופיע סעיף דמי הניהול, שיכול לנוע בין 0% ל־2%. כדי לפשט את הדברים, הכפילו את סכום החיסכון בכל שנה באחוז דמי הניהול, והנה לכם המשכורת שהענקתם לבית ההשקעות. ולפני שאתם אומרים מה הסיפור הגדול, עוד אחוז או פחות אחוז, אדגיש כי אפילו לכל שבריר אחוז יש חשיבות אדירה.

ניקח למשל חוסך שהתחיל להפריש בגיל 25 ועד גיל פרישה, ומשכורתו הממוצעת עמדה על 20 אלף שקל (סביר להניח שהתחיל במשכורת נמוכה יותר, שצמחה עם השנים והוותק). במהלך 42 השנים שבהן הוא מפריש לקופת גמל ולקרן השתלמות יצטבר לו סכום עתק של 4.3 מיליון שקל. עד כאן החלק האופטימי בסיפור. והנה הדאון־סייד: אם אותו חוסך שילם במהלך השנים דמי ניהול ממוצעים של 1.4%, הרי שהוא הותיר בידי החברה המנהלת סכום בלתי נתפס של 1.6 מיליון שקל.

החוסך הזה, לו היה מתמקח ומוריד את דמי הניהול שלו ל־0.4%, היה משלם כ־450 אלף שקל בסך הכל - ובהתאם לכך חוסך סכום יפה של 1.1 מיליון. גם אם אותו חוסך היה מסתפק בהשקעת ההפרש הזה במסלול הסולידי ביותר (פק"מ, מק"מ ושות'), במרוצת הזמן היו מצטברים לזכותו הרבה מעבר לשני מיליון שקלים, והנה לנו הדירה הנעלמה.

אז כמה גביעי קוטג' קונה משפחה בשבוע? שניים, שלושה, ארבעה? חלקו את סכום החיסכון, אפילו לפני הריבית (1.1 מיליון שקל), במספר הימים, ותבינו שמדי יום ויום מאבד החוסך שלנו, כלומר אנחנו, 71 שקלים; לא אחד ולא שלושה, אלא שמונה גביעי קוטג' שלמים יורדים לטמיון בכל יום.

אבל המדינה שותקת. הצדק החברתי לא נוגע בסכומי העתק שנחבאים מתחת לשם "דמי ניהול", והגופים המנהלים פשוט לא מאמינים למזלם הטוב. דווקא ב־2005 היה שינוי גדול בתחום, לאחר אישור הרפורמה שזכתה לשם "ועדת בכר". הרעיון היה להוציא את ניהול הכספים מידי הבנקים, שניהלו אותם טרם הרפורמה, לגופים חיצוניים שיתחרו ביניהם גם באטרקטיביות התשואה ללקוח

 וגם בהורדת דמי הניהול. בפועל - ממש הפתעה - הגופים הפרטיים יותר משילשו את דמי הניהול, והוועדה שבאה לברך יצאה מקללת. אגב, גם בכל הנוגע לתשואות הדעות חלוקות, אבל בהחלט שאין כאן תשואה עודפת של הפרטיים. ואם כבר קרה משהו בתקופה שאלה נכנסו למשחק, זה שבתחרות הפרועה על התשואות הפך אפיק החיסכון (שהיה ראוי להיות סולידי במיוחד) למסוכן פי כמה לעומת עידן הניהול האקסקלוסיבי של הבנקים.

שאלתם על שקיפות? ובכן, יש. החברות מחויבות לשלוח דו"חות תקופתיים מדי רבעון, אבל רובכם מעדיפים להתחמק מהדף הצבעוני הזה בגלל כמות המספרים שבו והכתב הצפוף והמתיש. על זה בדיוק בונות כל קרנות הפנסיה וקופות הגמל: על הרתיעה, חוסר הסבלנות והחשש שיגרמו לכם בסופו של דבר לא להתעמק בתשואה, ובטח שלא בדמי הניהול. אז מה תעשו?

הפיתרון למצב הסבוך הזה דווקא פשוט מאוד. הוא מצריך בסך הכל שיחת טלפון קצרה לחברה המנהלת, ודרישה להפחתת דמי הניהול לרמות של 0.3%־0.4%. אם עושים לכם קצת קונצים מעבר לקו, שלפו את המשפט הישראלי הטבעי "אז אני רוצה לעזוב" - ופתאום ייפתחו דלתות ואוזניים.

בלי להזכיר שמות, יש כיום מספר בתי השקעות שיעניקו לכם אפילו חצי שנה ושנה ללא דמי ניהול, בתנאי שתישארו אצלם. ויש לכולם סיבה טובה ללכת לקראתכם: דמי הניהול הם מוצרים רווחיים בצורה חריגה, כי יש בהם יתרון לגודל. אם מנהלים מיליארד שקל או חמישה מיליארד שקל, זה בדיוק אותו ניהול ואותן עלויות. לכן כל שקל שבורח הוא שקל חסר, שבכל מקרה לא הצריך הוצאה גדולה יותר. אם תהיתם, זאת בדיוק הסיבה שגופים גדולים משלמים דמי ניהול מצחיקים. בואו שוב לא נזכיר שמות, רק נגיד שבמכרז אנשי הקבע של צה"ל הסכים אחד מבתי ההשקעות לגבות דמי ניהול של 0.0018% בלבד. למה לא? הרי יש פראיירים שמשלמים 2%, וכמו שאמרנו - עדיף לנהל גם ברווח של שקלים ספורים מאשר לא להרוויח בכלל.

גם אחרי שהסכימו להוריד לכם את דמי הניהול, חשוב לעקוב אחר כל דו"ח רבעוני. חברות רבות מורידות דמי ניהול לתקופה קצובה בלבד ולאחר מכן מקפיצות אותם בחזרה, או מסתמכות על כך שבסוף עבודתכם תצאו מההסכם הקולקטיבי ותקבלו את דמי הניהול המהווים ברירת מחדל, 2% כמובן.

אז בפעם הבאה שאתם תקועים בפקק או יוצאים לסיבוב עם הכלב, תרימו טלפון לגוף שמנהל את העתיד שלכם. יש מהפכות שמתחילות ומסתיימות בנו בלבד, ללא תלות וצורך בהחלטות ממשלה. והכי חשוב? ככה תוכלו להגיד שעשיתם מיליון שקלים בחמש דקות.

• הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance, ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף "