שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כלוב זהב: מפנקים אותנו או רוצים שנעבוד יותר?
    בניגוד לעבר, כיום עבור רבים יום העבודה לא מסתיים בשעה קבועה. המעסיק נותן לעובד מכשיר סלולרי חכם ומאפשר את המשך החגיגה גם בערב. חבל, חברות רבות לא מפנימות את העובדה שאנחנו קודם כל בני אדם ורק אחר כך יצרנים. דעה

    אנו נמצאים רגע לפני החגים. דמיינו לכם את הסצנה הבאה: חברים טובים הזמינו אתכם לסעוד אצלם את ארוחת החג. כטוב לבכם ביין, אתם שותים, נהנים ומהללים את האוכל הטעים שהוגש לשולחן. בסוף הערב, לאחר שאיחלתם איחולי ברכה חמים וכדקה לפני שנפרדים, אתם מוציאים שטרות מזומנים מארנקכם ומניחים אותם על השולחן. ללא מצמוץ אתם שואלים: "אז כמה מגיע לכם בעד הארוחה?".

     

     

    תדהמה, מבט נעלב, הפניה לטיפול פסיכולוגי ואולי אף טריקת דלת, יהיו חלק מרפרטואר התסריטים אותם אתם עשויים לחוות. וזאת למה?

     

    פרופ' דן אריאלי מזכיר בספרו "לא רציונאלי ולא במקרה", דוגמה דומה ליחסי קח-תן ברורים, מול נורמות חברתיות.

     

    אנו חיים בשני עולמות מקבילים. האחד: עולם אשר מושתת על נורמות השוק ועל יחסי קח-תן מובהקים. השני: עולם המושתת על נורמות חברתיות וקשרים חברתיים, אשר שם אין ציפייה לתגמול מיידי והוא חלק מהיותנו אנשים שצורכים חיי קהילה.

     

    קיים מתח ויש ציפיות שונות בעולם החברתי מול העולם של נורמות השוק. בעולם שמשקף את נורמות השוק היחסים מושתתים על קח-תן ברור וחד, על קשרי גומלין - משכורת, בונוס, עלות מול תועלת. בקיצור, טבלאות אקסל.

     

    להבדיל, בעולם שמושתת על נורמות חברתיות, היחסים מושתתים על אמון, קשרים חברתיים, רגש ועשייה ללא מתן תגמול מיידי או ספציפי.

     

    לפעמים העולמות מתנגשים

    מה קורה כאשר החברה בה אנו עובדים, ממנה אנו מקבלים שכר ומתוגמלים, מצפה מאיתנו שנפתח גם נורמות חברתיות כלפי הארגון, שנהיה נאמנים ללא תנאי, שנעבוד בלי להסתכל על השעון? שלא נפזול ונבדוק כמה משתכרים האחרים וכו'.

     

    לכאורה, יש כאן איזו ציפייה חביבה מאד. מקום העבודה שלנו אמפטי ורוצה שנגלה אכפתיות ונאמנות - בדיוק כמו בין חברים, נכון?

     

    אלא מה? כאשר מדובר על מקום בו יש נורמות שוק, הציפיות הבסיסיות שונות מראש. העובד מצפה להיות מתוגמל ראשית דרך שכר ואחר כך, רצוי ומומלץ, גם באמצעים שוני, כגון בונוס, חדר אוכל, הטבות שונות וכו'.

     

    אם בעבר יחסי העבודה היו כמאמר השיר הידוע של דולי פרטון - 17:00-9:00 - הרי היום יש זליגה תמידית לעבוד מעבר. אם בעבר יום העבודה הסתיים בשעה מסוימת, הרי כיום מקום העבודה הנדיב נותן לנו סלולר ואפילו סמארטפון - אליו אפשר לקבל מייליים בכל שעה, מחשב נייד, דורש/מבקש שנדבר עם מדינות זרות בשעות לפי זמן חו"ל ועוד ועוד.

     

    העירוב הזה בין שני עולמות יכול ליצור הטעייה ומתח. אם מנהל הבנק שלנו נדמה כחבר הטוב שלנו, הרי אין אנו מצפים מחברנו היקר שיגבה ריבית על פיגור או חס וחלילה יחזיר שיק על חריגה.

     

    אנו עדים לחברות מסחריות שמוכרות לנו תחושה שאצלן זה כמו בבית, אצלן זה משפחה, אצלן באמת דואגים לנו. עד ש...

    אם ניקח את היחסים החברתיים הללו לקיצון, הרי אם חברת התקשורת שלי באמת חברה שלי, בוודאי היא מבינה שהחודש אני בלחץ ומתקשה קצת לשלם. אז, נו... קצת סבלנות... עד המכתב מהיועץ המשפטי...

     

    תדמית שמערבת את החברתי בעסקי

    בעולם הארגוני של היום, חברות רבות הבינו את היתרונות שבעירוב בין העולמות, זה של השוק וזה החברתי. חברות הבינו שאם הצלחנו ליצור בעובד תחושת נאמנות, תחושת מחויבות, היותו אחד מתוך החברה, הרי כך הארגון יכול לצמוח יותר רחוק. מצד שני, כך גם הארגון משלם פחות על שעות עבודה "לא רשמיות", בהן, לדוגמא, העובד עונה מביתו או מהסלולר לשיחות או מיילים.

     

    לשם כך, חברות רבות מקפידות ליצור תדמית שמערבת את החברתי בעסקי. לאחרונה העברתי סדנה בחברת היי-טק מובילה. שמחתי לשמוע בביקורי מממונה הרווחה על כמה וכמה תוכניות שנוגעות לרווחת העובד.

     

    החברה מקפידה על בריאות העובד ולכן יש חדר אוכל עם דגש על תזונה בריאה, חדר כושר, ספרייה, הטבות שונות, בונוסים, שולחן סנוקר לעובדים - הכל תוך יום העבודה.

     

    מדובר בחברה מאוד מצליחה, אשר בחוכמתה יוצרת תחושת נאמנות חזקה אצל העובדים וגם ערבוב בית עבודה- כי הרי במקום העבודה אני יכול לשחק, להתאמן, לאכול, להיפגש עם חברים ועוד.

     

    מצד שני, באותה מידה, החברה מצפה שהעובד יענה לשיחות בשעות לא שעות, שיהיה זמין 24/7, שיטוס לחו"ל בהתראה של שעות ועוד. חברה זו השכילה להבין שאם אתה דורש המון מעובד, הרי עליך גם לתת בחזרה. הכנסת הנורמות החברתיות אל שוק העבודה היא דרך זולה יחסית לייצר נאמנות ומחויבות גדולה יותר אצל העובדים.

     

    לצערי, אני לא רואה את הגישה של WIN WIN כקיימת באופן רחב. חברות רבות לא מפנימות את אחד הערכים הכי חשובים עליהם אני מדברת ללא הפסק - העובד הוא ראשית אדם ורק אחר כך עובד יצרן. אם תשכחו זאת זה יחזור בריבית דריבית. אני רואה ירידה משמעותית במחויבות של הארגון כלפי העובד, בהשקעה בהטבות ותגמולים שונים בעובד ובראייה די צרה של העובד כבורג במערכת.

     

    כאשר העובד מרגיש שמצפים ממנו להתנהג לפי נורמות חברתיות, אך מתייחסים אליו לפי נורמות שוק, תצוץ דילמה משמעותית שתפריע לתפקודו המיטבי בעבודה ולאורך זמן יעילותו בתפקיד ונאמנותו לארגון עלולים להיפגע. לכן, חשוב לשים לב, וליצור שפה שבה שני הצדדים מתקשרים ומבינים האחד את ציפיות השני ולא רק עוסקים ביחסי תן-קח. זיכרו - "בעבור לא כלום, מקבלים כלום".

     

    הכותבת היא מנכ"ל התמרה - תהליכים בעיצוב חיים. ניתן לפנות אליה בדוא"ל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתי בפעם האחרונה עבדתם 09:00-17:00?
    צילום: shutterstock
    אם מנהל הבנק שלנו נדמה כחבר הטוב שלנו, הרי אין אנו מצפים מחברנו היקר שיגבה ריבית על פיגור
    צילום: Shutterstock
    גלית תגורי משה
    צילום: צדוק משה
    מומלצים