שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: AP, נועם מושקוביץ
    לתפוס אותם במילה. כל נאומי נתניהו ואבו מאזן
    הכלבים של המתנחלים והקריאות "די" אצל הנשיא הפלסטיני. התנין המורעב והרבי מלובביץ' אצל ראש הממשלה. ההיסטוריה נראתה שונה כל-כך בין שני הדוברים על אותה במה מול כל העולם. הנוסח המלא לפניכם

    נאום אבו מאזן

    תחילה, ברצוני למסור את ברכותיי למר נסיר עבד אל-עזיז אל-נאסר על מינויו לנשיאות העצרת בדיון זה, ואני מאחל לו בהצלחה. אני מוסר את ברכותיי, בשם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) והעם הפלסטיני, לממשלה ולעם בדרום סודן על קבלת המדינה באופן מוצדק כחברה מלאה באו"ם, ומאחל להם הצלחה ושגשוג. אני מברך גם את מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, על בחירתו לקדנציה נוספת בראשות האו"ם. הצהרה מחודשת זו של אמון משקפת את שביעות הרצון העולמית ממאמציו, שחיזקו את האו"ם.

     

    גבירותיי ורבותיי, העניין הפלסטיני קשור באופן שלא ניתן להתירו לאו"ם באמצעות ההחלטות שקיבלו המוסדות והסוכנויות השונים בארגון ובאמצעות התפקיד החיוני והחשוב של אונר"א, שמשקף את האחריות הבינלאומית כלפי הפליטים הפלסטיניים, שהם קורבנות הנכבה שאירעה ב-1948.

     

    אנחנו שואפים ומבקשים שהאו"ם ימלא תפקיד משמעותי ואפקטיבי יותר על מנת להשיג שלום כולל וצודק באזור שלנו, שיבטיח את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, כפי שהוגדרו בהחלטות של האו"ם.

     

    לפני שנה, ראשי מדינות דיברו באולם הזה על הקשיים של תהליך השלום. כולם תלו תקוות גדולות בסיבוב החדש של שיחות לגבי הסדר הקבע, שהחלו בתחילת ספטמבר בוושינגטון, תחת חסותו של הנשיא אובמה ובהשתתפות הקוורטט, מצרים וירדן, במטרה להגיע להסכם תוך שנה. נכנסו לשיחות האלה בלב פתוח פתוח, באוזן קשובה, בכוונות טהורות. באנו מוכנים, עם מסמכים והצעות. אולם, המשא ומתן התמוטט שבועות אחרי שהחל.

     

    אבו-מאזן מנופף בפנייה לאו"ם (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    אבו-מאזן מנופף בפנייה לאו"ם(צילום: EPA)
     

    לאחר מכן, לא התייאשנו ולא הפסקנו את מאמצינו ליוזמות ומגעים. בשנה האחרונה, לא הייתה דלת שלא דפקנו עליה, לא היה צינור שלא בדקנו או דרך שלא צעדנו בה, ולא התעלמו מאף הצעה רשמית או לא רשמית. שקלנו באופן חיובי רעיונות, הצעות ויוזמות שהוצגו לנו על-ידי מדינות רבות. אבל כל המאמצים והניסיונות הכנים האלה התנפצו אל מול עמדות הממשלה הישראלית, שריסקה את התקוות שעלו עם תחילת השיחות בספטמבר שעבר.

     

    הסוגייה העיקרית כאן היא שהממשלה הישראלית מסרבת לתנאי המשא ומתן, אשר מבוססים על החוק הבינלאומי ועל החלטות האו"ם, ולמעשה ממשיכה באופן תזזיתי את הבנייה בהתנחלויות שנמצאות בשטח של מדינת פלסטין.

     

    ההתנחלויות משקפות את לב המדיניות של הכיבוש הצבאי של אדמת העם הפלסטיני ואת האלימות, התוקפנות והאפליה הגזענית נגד עמנו שהמדיניות הזו טומנת בחובה. המדיניות הזאת, שמפרה את החוק ההומניטארי הבינלאומי ואת החלטות האו"ם, היא הסיבה העיקרית לכישלון הסכם השלום, להתמוטטות של עשרות הזדמנויות ולקבורת התקוות הגדולות שעלו בעקבות החתימה על הצהרת העקרונות ב-1993 בין אש"ף לבין ישראל במטרה להשיג שלום צודק שיוביל לעידן חדש באזורנו.

     

    הדו"חות של האו"ם וגם של כמה מוסדות ישראלים וארגונים אזרחיים מציירים תמונה מחרידה לגבי היקף קמפיין ההתנחלויות, שהממשלה הישראלית לא מהססת להתרברב בו, ובאמצעותו היא מוציאה לפועל את הפקעת האדמות הפלסטיניות ובניית אלפי יחידות דיור באזורים שונים בגדה המערבית, במיוחד במזרח ירשלים, והאצת הבנייה של גדר ההפרדה שבולעת חלקים גדולים מהשטח שלנו, מחלקת אותה לאיים וקנטונים נפרדים ומבודדים, הורסת חיי משפחות וקהילת ופוגעת במחייתן של עשרות אלפי משפחות.

     

    כוח הכיבוש גם ממשיך לסרב להוציא אישורי בנייה לפלסטינים במזרח ירושלים הכבושה, בזמן שהוא ממשיך ביתר שאת בהריסת בתים והפקעתם, ולהעביר מבתיהם פלסטינים במסגרת מדיניות ארוכה של טיהור אתני שנועד לסלק אותם ממולדתם.

     

    בנוסף, הוצאו הוראות לגרש נציגים נבחרים מהעיר ירושלים. כוח הכיבוש גם ממשיך בחיפרות שמסכנות את המקומות הקדושים לנו, והמחסומים הצבאיים שלו מונעות מאזרחינו להגיע למסגדים ולכנסיות, והוא ממשיך בסגר על עיר הקודש באמצעות טבעת של התנחלויות שנועדו להפריד בין עיר הקודש לערים הפלסטיניות.

     

    הכיבוש נמצא במירוץ נגד הזמן בניסיון לשנות את הגבולות באדמתנו, בהתאם למה שהוא רוצה להציג כעובדה מוגמרת בשטח, באופן שמשנה את המציאות ומחליש את הפוטנציאל האמיתי של מדינת פלסטין.

     

    בו זמנית, כוח הכיבוש ממשיך לכפות את הסגר על רצועת עזה ולפגוע באזרחים פלסטינים בהתנקשויות, תקיפות מהאוויר והפגזות ארטילריה. מדובר בהמשך למלחמה שהחלה לפני שלוש שנים בעזה, שגרמה להרס מאסיבי של בתים, בתי ספר, בתי חולים ומסגדים, ולמותם ופציעתם של אלפי קדושים מעונים.

     

    כמו כן, כוח הכיבוש ממשיך לפלוש לשטחי הרשות הפלסטינית בפשיטות, מעצרים והרג במחסומים. בשנים האחרונות, הפעולות הפליליות של מיליציות חמושות של מתנחלים, שנהנים מהגנת צבא הכיבוש, התגברו עם תקיפות תכופות נגד עמנו, פגיעה בבתיהם, בבתי ספר, באוניברסיטאות, במסגדים, בשדות, ביבולים ובעצים. למרות אזהרותינו החוזרות ונשנות, כוח הכיבוש לא פעל כדי לשים סוף לתקיפות הללו ולהעמיד את המתנחלים האלה לדין על פשעיהם.

     

    אלו הן רק כמה דוגמאות למדיניות ההתנחלויות והכיבוש הישראלית, והמדיניות הזאת אחראית לכישלון הנסיונות הבינלאומיים להציל את תהליך השלום. המדיניות הזאת תהרוס את הסיכויים להשגת פתרון של שתי מדינות שלגביו יש קונצנזוס בינלאומי, והנה אני מזהיר בקול: מדיניות ההתנחלויות מאיימת גם לפגוע במבנה הרשות הפלסטינית ואפילו על עצם קיומה.

     

    המסמך שהוגש למזכ"ל האו"ם. "מירוץ לשינוי הגבולות" (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    המסמך שהוגש למזכ"ל האו"ם. "מירוץ לשינוי הגבולות"(צילום: AFP)

     

    בנוסף, אנחנו עומדים בפני תנאים חדשים שלא הועלו בעבר, תנאים שיהפכו את הסכסוך באזור לסכסוך דתי, ומאיימים על העתיד של מיליון וחצי פלסטינים נוצרים ומוסלמים, אזרחי ישראל, דבר שאנו דוחים בתוקף ומסרבים לאפשר לגרור אותנו לתוכו.

     

    כל הפעולות הללו של ישראל בארץ שלנו הן חד-צדדיות ואינן מבוססות על הסכמים קודמים. למעשה, מה שאנו עדים לו הוא יישום סלקטיבי של ההסכמים באופן שנועד להנציח את הכיבוש. ישראל כבשה את ערי הגדה המערבית באופן חד-צדדי, החלה מחדש את הכיבוש האזרחי והצבאי באופן חד-צדדי והיא זאת שקובעת אם לאזרח פלסטיני מותר או אסור לגור באזור כלשהו בשטח הפלסטיני. והיא מפקיעה את אדמתנו והמים שלנו ומפריעה לתנועתנו, כמו גם לתנועת סחורות. והיא זאת שפוגעת בייעוד שלנו, וגם זה חד-צדדי.

     


     

    ב-1974, מנהיגנו המנוח יאסר ערפאת הגיע לאולם הזה וסיפר לחברי העצרת הכללית על מרדפנו אחר השלום. הוא האיץ באו"ם להכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני ואמר: "אל תתנו לענף הזית ליפול מבין ידי".

     

    ב-1988 הנשיא ערפאת שוב נאם בפני העצרת הכללית, שהתכנס בז'נבה כדי לשמוע אותו, שם הציג את תוכנית השלום הפלסטינים שאומצה על-ידי המועצה הפלסטינית הלאומית בכינוס שקיימה באותה שנה באלג'יריה.

     

    כשאימצנו את התוכנית הזאת, נקטנו בצעד כואב וקשה מאוד, במיוחד לאלה, ואני ביניהם, שנאלצו לעזוב את בתיהם, עריהם וכפריהם, כשהם נושאים רק כמה חפצים, את הצער שלהם, את זיכרונותיהם ואת המפתחות של בתינו, אל המחנות בגלות בנכבה של 1948, אחד המבצעים הנוראים מכל של עקירה מהשורש, הריסה והעברה של חברה מלוכדת וחיה, ותרמה באופן חלוצי ומנהיגותי לרנסאנס התרבותי, החינוכי והכלכלי של המזרח התיכון הערבי.

     

    עם זאת, בגלל שהאמנו בשלום ובגלל שהיינו משוכנעים בלגיטימיות הבינלאומית שלנו, ומשום שהיה לנו את האומץ לקבל החלטות קשות עבור העם שלנו, וההיעדר של צדק אבסולוטי, החלטנו לאמץ את הדרך של צדק יחסי – צדק שאפשרי ויכול לתקן חלק מחוסר הצדק ההיסטורי שבוצע נגד העם שלנו. לכן, הסכמנו להקים את מדינת פלסטין על 22 אחוז בלבד מהשטח ההיסטורי של פלסטין – על כל השטח הפלסטיני שנכבש על-ידי ישראל ב-1967.

     

    אנחנו, בכך שנקטנו בצעד ההיסטורי הזה שהתקבל בברכה על-ידי מדינות העולם, עשינו ויתור משמעותי כדי להשיג פשרה היסטורית שתאפשר להגיע לשלום בארץ השלום.

     

    בשנים שחלפו, מוועידת מדריד ואז למגעים בוושינגטון שהובילו להסכם אוסלו, אשר נחתם לפני 18 שנה במדשאות הבית הלבן ובמסגרתו הכירו זה בזו אש"ף ומדינת ישראל, שיתפנו פעולה באופן חיובי עם כל המאמצים שנועדו להוביל להסדר קבע. עם זאת, כמו שאמרנו מוקדם יותר, כל יוזמה וכל ועידה וכל סבב חדש של שיחות וכל תנועה התנפצו על סלע מדיניות הרחבת ההתנחלויות של ישראל.

     


     

    בשם אש"ף, המנהיג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, שיישאר כזה עד סוף הסכסוך על כל היבטיו ועד פתרון כל סוגיות הליבה, אני מאשר את הדברים הבאים:

     

    1. המטרה של העם הפלסטיני היא הגשמת זכויותיהם הלאומיות במדינת פלסטין, עם מזרח ירושלים כבירתה, בכל שטח הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה, שישראל כבשה במלחמת יוני 1967, בהתאם להחלטות בינלאומיות ובהתאם להחלטה 194 וכפי שמוזכר ביוזמת השלום הערבית שהציגה חזון ערבי משותף לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי ולהסכים הסכם שלום מקיף וצודק. בכך אנחנו דוגלים וזה מה שאנחנו פועלים כדי להשיג. השגת השלום הנכסף דורשת גם את שחרור האסירים הפוליטיים והעצורים בבתי הסוהר הישראלים ללא כל דיחוי.

     

    2. אש"ף והעם הפלסטיני דוגלים בהתנערות מאלימות ודחייה וגינוי של הטרור בכל צורותיו, במיוחד טרור מדיני, ודבקים בכל ההסכמים שנחתמו בין אש"ף לישראל.

     

    3. אנחנו דבקים באפשרות של משא ומתן על הסדר קבע לסכסוך, בהתאם להחלטות הבינלאומית. הנה, אני מצהיר שאש"ף מוכן לחזור באופן מיידי לשולחן המשא ומתן באופן שמבוסס על התנאים שאומצו בנוגע ללגיטימיות בינלאומית, והפסקת הבנייה בהתנחלויות.

     

    4. העם שלנו ימשיך בהתנגדות העממית בדרכי שלום לכיבוש הישראלי ולמדיניות ההתנחלויות והאפרטהייד שלה, ובניית גדר ההפרדה, והם יקבלו תמיכה בהתנגדות שלהם, אשר תואמת את החוק ההומניטארי הבינלאומי וועידות בינלאומיות, ופועלים בתמיכת פעילים מישראל ומרחבי העולם, באופן שמהווה דוגמה מרשימה, מעוררת השראה ואמיצה לחוזק של העם חסר ההגנה הזה, החמושים רק בחלומות, אומץ, תקווה וסיסמאות מול הכדורים, הטנקים, הגז המדמיע והבולדוזרים.

     

    צופים בנאום הנשיא ברמאללה (צילום: AP) (צילום: AP)
    צופים בנאום הנשיא ברמאללה(צילום: AP)
     

    5. כשאנו מציגים את הטענה שלנו בפני העולם, מדובר באישור באמון שחנו באופציה פוליטית ודיפלומטית, ובאישור לכך שאנחנו לא נוקטים בצעדים חד-צדדיים. המאמצים שלנו לא נועדו לבודד את ישראל או לפגוע בלגיטימיות שלה; אנו רוצים לקבל תמיכה במטרה הפלסטינית. אנחנו רוצים לעשות דה-לגיטימיזציה רק להתנחלויות, לכיבוש ולאפרטהייד ולשימוש בכוח חסר רחמים, ואנו מאמינים שכל מדינות העולם עומדות לצדנו בעניין זה.

     

    אני כאן כדי לומר בשם העם הפלסטיני ואש"ף: אנו מושיטים את ידינו לממשלה הישראלית ולעם הישראלי לשלום. אני אומר להם – הבה נבנה יחד עתיד לילדינו, בו הם יוכלו להנות מחופש, ביטחון ושגשוג. הבה נבנה גשרים של דיאלוג במקום מחסומים וחומות של הפרדה, ונבנה יחסים המבוססים על שוויון בין שתי מדינות שכנות – פלסטין וישראל – במקום מדיניות של כיבוש, התנחלויות, מלחמה ופסילת האחר.

     


     

    למרות הזכות הבלתי ניתנת לערעור של עמנו להגדה עצמית ולעצמאות כמדינה, כפי שנקבע בהחלטות בינלאומיות, הסכמנו בשנים האחרונות להשתתף במה שנראה כמו בדיקה של הערך שלנו ושל הזכויות שלנו. במהלך השנתיים האחרונות, הרשות יישמה תוכנית לבניית מוסדות המדינה שלנו. למרות המצב יוצא הדופן והמכשולים שהציבה ישראל, פרויקט מקיף יצא לדרך וכלל יישום של תוכניות לחיזוק וקידום מערכות המשפט, אכיפת החוק והביטחון, הפיתוח המנהלי, הכלכלה וגופי הפיקוח, שיפור ביצוע המוסדות וחיזוק יכולת המשילות שלנו כדי להפחית את התלות בסיוע חוץ. עם תמיכה של מדינות ערביות ותורמים ממדינות ידידותיות, כמה פרויקטים של תשתיות יושמו, תוך התמקדות בהיבטים שונים של שירות, עם תשומת לב מיוחדת לאזורים כפריים ושוליים.

     

    בעיצומו של הפרוייקט הלאומי המסיבי שלנו, חיזקנו את מה שאנחנו מבקשים שיהיו סממני המדינה שלו: השמירה על ביטחון האזרח והסדר הציבורי; קידום המערכת המשפטית ושלטון החוק; חיזוק מעמד הנשים באמצעות חקיקה; הגנה על החירויות הציבוריות וחיזוק התפקיד של מוסדות החברה האזרחית; שקיפות בתפקיד משרדי הממשלה והאגפים השונים; חיזוק הדמוקרטיה כבסיס לפוליטיקה הפלסטינית.

     

    כשהעם שלנו התפלג, היינו נחושים לפתוח בדיאלוג כדי להחזיר את האחדות. לפני כמה חודשים הצלחנו להשיג פיוס לאומי ואנחנו מקווים שיישום ההסכם יואץ בשבועות הקרובים. עמוד התווך העיקרי של ההסכם הזה היה לפנות לעם באמצעות בחירות תוך שנה, משום שהמדינה שאנו רוצים תהיה מוגדרת על-ידי שלטון החוק, הדמוקרטיה וההגנה על החירויות והשוויון של כל אזרחיה, בלי כל אפליה. מדינה שבה השלטון יתחלף דרך הקלפיות.

     

    הדו"חות של המדינות התורמות, של האו"ם, הבנק העולמי, ועדת הקישור אד-הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית (AHLC) וקרן המטבע הבינלאומית אישרו ובקול רם את מה שהושג כמופת בתחומים רבים.

     

    הדו"ח המסכם של ה-AHLC מלפני כמה ימים מתאר "סיפור הצלחה יוצא דופן" ואישר את מוכנות העם הפלסטיני ומוסדותיהם לכינון מדינה פלסטינית עצמאית. אינני סבור שיש מישהו בעל שמץ של מצפון שיכול להתנגד לחברות מלאה שלנו באו"ם כמדינה עצמאית.

     


     

    אי אפשר יותר לחסום את אופק השלום באותם אמצעים שנוסו ונכשלו בשנים האחרונות. המשבר חריף ועמוק יותר ואין להתעלם ממנו, המשבר הוא מסוכן מדי מכדי שניתן יהיה לעקוף אותו או למנוע את הפיצוץ שנגזר בבואו. אי אפשר לחזור לנהל יחסי שגרה כאילו הכול בסדר. אי אפשר לחזור למשא ומתן בלי בסיס מוסכם עם לוח זמנים מוגדר. אין טעם במשא ומתן כשצבא הכיבוש מעמיק את הכיבוש שלו במקום לסגת.

     

    אי אפשר להמשיך כשיש ניסיון לשנות את המפה הדמוגרפית. זה בלתי קביל. רבותיי, זהו רגע האמת. עמנו מצפה לשמוע מהעולם את התשובה: האם הוא ירשה לישראל להמשיך את הכיבוש האחרון שקיים היום בעולם? אנחנו העם האחרון שנמצא תחת כיבוש. האם נישאר כבושים לנצח? האם העולם ירשה לישראל להישאר מדינה העומדת מעל החוק? להמשיך להתנגד להחלטות של עצרת האו"ם ושל בית הדין הבינלאומי בהאג?

     

    האם ניתן להרשות לישראל להמשיך כך? הסכסוך אצלנו פשוט מאוד: או שיש מי שחושב שעמנו יכול לשאת בכול, או שחושבים שיש כאן מדינה שצריך להזדרז ולהקים אותה.

     

    אלפים בעצרת המרכזית ברמאללה (צילום: בן קלמר) (צילום: בן קלמר)
    אלפים בעצרת המרכזית ברמאללה(צילום: בן קלמר)
     

    אדוני היו"ר, רבותיי, באתי אליכם עכשיו מארץ הקודש, ארץ פלסטין, אדמת הנביאים, מן המקום שבו היו הנביא מוחמד וישו הנוצרי, כדי לדבר בשם העם הפלסטיני היושב בארץ המולדת ובפזורה. אחרי 63 שנות סבל של נכבה מתמשכת: מספיק, די, די, די. הגיע הזמן שהעם הפלסטיני ישיג את חירותו ועצמאותו.

     

    הגיע הזמן לשים סוף לסבל ולמצוקה של מיליוני פליטים פלסטינים בארץ המולדת ובפזורה, להפסיק את עקירתם ולממש את זכויותיהם. חלק מהם נאלצו למצוא מקלט יותר מפעם אחת במקומות שונים בעולם.

     

    עכשיו, כאשר בני העולם הערבי מדגישים את רצונם לדמוקרטיה – האביב הערבי - הגיע הזמן לאביב פלסטיני, העת לעצמאות.

     

    הגיע הזמן שגברינו נשותינו וילדינו יחיו חיים נורמליים, שיוכלו ללכת לישון בלי לחכות לגרוע ביותר ביום שלמחרת. שאמהות יהיו בטוחות שבניהן ישובו הביתה ללא פחד שיסבלו, ייהרגו, ייעצרו או יושפלו. שהתלמידים יוכלו לשוב לבתי הספר ולאוניברסיטאות מבלי שמחסומי דרכים מפריעים להם.

     

    הגיעה השעה שאנשים חולים יוכלו להגיע לבתי חולים בצורה נורמלית, ושהחקלאים שלנו יוכלו לטפל באדמה הטובה שלהם, בלי חשש שהכיבוש יגזול את האדמה ואת המים שלה, שגדר ההפרדה מונעת את הגישה אליה. או מחשש ממתנחלים שההתנחלויות שלהם נבנות על האדמות שלנו ושעוקרים ושורפים את עצי הזית שקיימים זה מאות שנים.

     

    הגיע הזמן שאלפי האסירים ישוחררו מבתי הסוהר וישובו אל משפחותיהם וילדיהם ויהיו חלק מבניית ארץ מולדתם, למען החופש שהם הקריבו. עמי רוצה ליהנות מהזכות לחיים נורמליים כמו שאר האנושות. הם מאמינים במה שהמשורר הגדול מחמוד דרוויש אמר: "אנחנו עומדים כאן, נשארים כאן, נשארים כאן לנצח, יש לנו מטרה אחת, אחת אחת - שנהיה ונהיה".

     


     

    אנחנו מעריכים את עמדת כל המדינות שתומכות בנו ובזכויותינו והכירו במדינת פלסטין כשהכרזנו עצמאות ב-1988, ומודים למדינות שהעלו את דרג הייצוג הפלסטיני בבירותיהם. אני גם מצדיע למזכ"ל האו"ם, שאמר לפני ימים אחדים שהמדינה הפלסטינית היתה צריכה לקום עוד לפני שנים.

     

    אנחנו מעריכים את העמדות האלה ומכבדים אותן. זה מביא את עמנו להרגיש כי יש מי שמקשיב לנו ולא מתכחש לנכבה והכיבוש שעברנו. לכן אנחנו עדיין מאמינים שאולי יש סיכוי לצדק בעולם הזה, כי אובדן התקווה הוא האויב הגדול ביותר של השלום. הגיע הזמן שהעם הפלסטיני, אחרי עשרות שנים של גירוש, כיבוש וסבל נורא - שיחייה על אדמתו הלאומית, עצמאי וריבון, כמו יתר העמים.

     

    נכבדיי, אני רוצה להודיע לכם שלפני הנאום הזה הגשתי כנשיא מדינת פלסטין וכיו"ר הוועד הפועל של אש"ף, למזכ"ל האו"ם באן קי מון את הבקשה להצטרפות פלסטין בגבולות ארבעה ביוני 196, ובירתה ירושלים המזרחית כחברה מלאה באו"ם. זהו עותק הבקשה.

     

    אני מבקש ממזכ"ל האו"ם לפעול במהירות להציג את בקשתנו זו במועצת הביטחון ואני מבקש ממועצת הביטחון להצביע בעד חברות מלאה של מדינת פלסטין. אני קורא למדינות שטרם הכירו במדינת פלסטין לעשות זאת. התמיכה של מדינות במהלך שלנו פירושה ניצחון הצדק, החירות והחוק וזה ייתן דחיפה עצומה לדרך השלום למען הצלחת המשא ומתן.

     

    גבירותיי ורבותיי, תמיכתכם לכינונה של מדינה פלסטינית וקבלתה לאו"ם היא הסיוע הגדול ביותר שאתם יכולים להושיט למען השלום במזרח התיכון ובעולם כולו. באתי היום, הבאתי את המסר של עם אמיץ. פלסטין מתעוררת מחדש. הבה ויהיו כל עמי העולם עם העם הפלסטיני לקראת פגישתו ההיסטורית עם החירות והדמוקרטיה. שלא נצטרך לצפות זמן ממושך. אני מודה לכם.

     


     

    נאום נתניהו

    גבירותיי ורבותיי, ישראל הושיטה ידה לשלום מהרגע שקמה לפני 63 שנה. בשם ישראל והעם היהודי, אני מושיט יד זו שוב היום. אני מושיט אותה לתושבי מצרים וירדן עם חברות מחודשת, לשכנים שעמם עשינו שלום. אני מושיט אותה לתושבי טורקיה, עם כבוד ורצון טוב. אני מושיט אותה לתושבי לוב וטוניסיה, עם הערצה לאלו שניסו לבנות עתיד דמוקרטי. אני מושיט אותה לעמים האחרים של צפון אפריקה ולחצי-האי הערבי שעמם אנו רוצים לפתוח בהתחלה חדשה. אני מושיט אותה לתושבי סוריה, לבנון ואיראן, לאלו הלוחמים באומץ בדיכוי ברוטלי. אבל במיוחד אני מושיט ידי לעם הפלסטיני, שעמם אנו מבקשים שלום צודק ומתמשך.

     

    גבירותיי רבותיי, בישראל תקווה לשלום לעולם לא דועכת. המדענים שלנו, הרופאים שלנו, היזמים שלנו, האמנים שלנו, הכותבים שלנו מעשירים את מורשת האנושות. אני יודע שזו לא בדיוק הדימוי של ישראל שמוצג לעתים קרובות.

     

    ככלות הכל, כאן ב-1975 הובע הרצון העז של העם שלנו להשיב את החיים שלנו לאומה שלנו – אז אז קראו לזה בצורה מבישה גזענות, קראו לציונות גזענות. כאן באולם הזה נכרת הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. הוא לא זכה לשבחים אלא לגינוי. מכאן, שנה אחר שנה, ישראל סופגת גינויים שלא בצדק, לעתים תכופות יותר מכל אומות העולם ביחד. 21 מתוך 27 החלטות העצרת הכללית של האו"ם מגנות את ישראל, הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון. זה חלק מצער ממוסד האו"ם, זה תיאטרון אבסורד. זה לא רק שם את ישראל בתפקיד הרשע אלא אפילו מציג את הרשעים כגיבורים. למשל, קדאפי היה חלק ממועצת זכויות האדם של האו"ם, עיראק של סדאם הייתה חלק מוועדת פירוק הנשק של האו"ם. מובן שזה העבר אבל ראו מה קורה בהווה – לבנון של חיזבאללה שולטת במועצת הביטחון של האו"ם. המשמעות היא שארגון טרור שולט במועצת הביטחון. אי אפשר להמציא דברים כאלה.

     

    אז כאן באו"ם רוב אוטומטי יכול להחליט על הכל. יכולים להחליט שהשמש זורחת במערב. אבל הם גם יכולים להחליט - הם כבר החליטו - שהכותל המערבי, המקום הכי קדוש ליהודים, הוא שטח כבוש השייך לפלסטינים.

     

    "מקווה שנר האמת יאיר, ולו לדקות ספורות" (צילום: אבי אוחיון, לע"מ) (צילום: אבי אוחיון, לע
    "מקווה שנר האמת יאיר, ולו לדקות ספורות"(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
     

    אך אפילו כאן בעצרת הכללית האמת לעתים פרצת החוצה. ב-1984, כשמוניתי לשגריר ישראל באו"ם, ביקרתי את הרבי מלובביץ'. הוא אמר לי – ואל נא תעלבו, כי הניסיון שלי כמי שעבד כאן הוא שאנשים טובים רבים משרתים את המדינות שלהם, אבל זה מה שאמר לי הרבי מלובביץ' – אתה תשרת בבית של שקרים רבים, כך הוא הגדיר את האו"ם. ואז הוא אמר, זכור שגם במקום החשוך ביותר גם נר קטן ייראה למרחקים.

     

    היום אני מקווה שנר האמת יאיר, ולו לדקות ספורות, באולם שלמשך זמן רב מדי היה מקום של חושך למדינה שלי. כראש ממשלת ישראל, לא באתי כדי לזכות בתשואות, באתי לכאן לומר את האמת. האמת היא שישראל רוצה שלום, האמת היא שאני רוצה שלום, והאמת היא שבמזה"ת בכל עת ובדודאי בימים כאלה חייבים לעגן שלום בבטחון. האמת היא שאי-אפשר להשיג שלום דרך החלטות האו"ם אלא רק דרך משא ומתן ישיר בין הצדדים. האמת היא שעד עכשיו הפלסטינים סירבו לשבת למו"מ. האמת היא שמדינת ישראל רוצה שלום עם מדינת פלסטין אבל הפלסטינים רוצים מדינה בלי שלום והאמת היא שאסור לכם לתת לזה לקרות.

     


     

    בפעם הראשונה שהגעתי לכאן לפני 27 שנים, העולם היה מחולק למזרח ומערב. מאז המלחמה הקרה הסתיימה, תרבויות רבות התעוררו ממאות שנות תרדמת. הדבר המדהים הוא שעד עכשיו השינוי ההיסטורי הזה קרה בדרכי שלום לרוב. אבל יש חולי שגדל בין מזרח למערב שמאיים על השלום של כולם: הוא מאיים לא לשחרר אלא לשעבד, לא לבנות אלא להרוס.

     

    החולי הזה הוא האיסלאם הקיצוני. הוא עוטה על עצמו סוג של אמונה גדולה אבלרוצח מוסלמים, יהודים ונוצרים בלי הבחנה. ב-11 בספטמבר האיסלאם הקיצוני רצח אלפי אמריקנים והפך את מגדלי התאומים לאפר. אמש הנחתי זר באנדרטה לזכר נספי 11/9 וזה היה מרגש מאוד. אבל בדרכי לשם משהו הדהד בראשי: המילים השערוריות של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד בדוכן הזה אתמול. הוא רמז שה-11/9 היה קונספירציה האמריקנית. חלקכם יצאתם מן האולם – כולכם הייתם צריכים לצאת מן האולם.

     

    מאז 11/9 האיסלאם הקיצוני רצח חפים מפשע בלונדון, במדריד, בבגדד, במומבאי, בירושלים, בכל חלק של ישראל. אני חושב שהסכנה הגדולה ביותר הניצבת לעולמנו היא שהפנאטיות הזו תחמש עצמה בנשק גרעיני, וזה בדיוק מה שאיראן מבקשת לעשות. אתם יכולים לדמיין את נשיא איראן חמוש בנשק? הקהילה הבינלאומית חייבת לעצור את איראן לפני שזה מאוחר מדי, אם איראן לא תיעצר, האביב הערבי יכול להפוך במהירות לחורף איראני.

     

    זו תהיה טרגדיה. מיליונים יצאו לרחוב כדי להחליף את הדיקטטורה בחופש ואף אחד לא יכול להרוויח יותר מישראל אם האמונות הללו ינצחו. כראש ממשלת ישראל אני לא יכול לסכן את העתיד של המדינה היהודית על תקוות שווא. המנהיגים חייבים לראות את המציאות כמות שהיא, לא כמו שהיא אמורה להיות. אנחנו חייבים לעשות כמיטב יכולתנו כדי לעצב את העתיד אבל איננו יכולים להעלים את סכנות ההווה.

     

    העולם סביב ישראל ללא ספק נעשה מסוכן יותר. האיסלאם הקיצוני השתלט כבר על לבנון ועל עזה ונחוש לקרוע לגזרים את הסכמי השלום בין ישראל למצרים וישראל לירדן. האלסאם הקיצוני הרעיל הרבה מוחות נגד ישראל, האיסלאם הקיצוני פשוט מתנגד לקיומה של ישראל.

     

    אנשים טוענים שכדי להאט את התפשטות האיסלאם הקיצוני, ישראל חייבת להתפשר, לוותר על שטחים. התיאוריה הזו נשמעת פשוטה: צאו מהשטח, הם אומרים לנו, והשלום יתקדם. המתונים יתחזקו, אל תדאגו לפרטים הקטנים כמו למשל איך ישראל תגן על עצמה; כוחות בינלאומיים יעשו את העבודה.

     

    יש רק בעיה אחת עם התיאוריה הזו: ניסנו אותה, זה לא עבד. בשנת 2000 ישראל הציגה הצעה מרחיקת-לכת שענתה לכל הדרישות הפלסטיניות, ערפאת דחה אותה. הפלסטינים פתחו במתקפות טרור שגבתה חיי אלף ישראלים. אולמרט הציע הצעה עוד יותר מרחיקת לכת – הנשיא עבאס אפילו לא הגיב.

     

    ישראל עשתה יותר מלהציע הצעות נדיבות. אנחנו עזבנו שטחים – יצאנו מלבנון ב-2000 ועזבנו גם את הסנטימטר האחרון בעזה ב-2005. זה לא הרגיע את הסערה האיסלאמית הקיצונית, זה רק קירב אותה אלינו והפך אותה חזקה יותר. חיזבאללה וחמאס ירו אלפי טילים על ערינו מאותם שטחים שמהם נסוגנו. המתונים הובסו על-ידי הקיצונים. צר לי לומר שכוחות בינלאומיים כמו יוניפי"ל בלבנון ויוב"ם בעזה לא עצרו את הקיצונים מלתקוף את ישראל.

     

    דפי נאומו של נתניהו (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    דפי נאומו של נתניהו(צילום: AFP)

     

    עזבנו את עזה בתקווה לשלום. לא הקפאנו את ההתנחלויות בעזה, עקרנו אותן. עשינו בדיוק מה שאומרת התיאוריה: צאו, חזרו לקווי 67', פנו את ההתנחלויות. ואני לא חושב שאנשים זוכרים כמה רחוק הלכנו. עקרנו מהשורש אלפי אנשים, גני ילדים, בתי כנסת, אפילו העברנו קברים - ואז אחרי שעשינו את כל זה נתנו את המפתחות של עזה למחמוד עבאס.

     

    התיאוריה היתה אמורה לעבוד. אבו מאזן והרשות הפלסטינית לכאורה יכלו לבנות בשלום מדינה בעזה. העולם ראה בנסיגה אקט של מדיניות נועזת למען שלום – אבל לא קיבלנו שלום, קיבלנו מלחמה, קיבלנו את איראן, חמאס בת חסותה זרקה משם את הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית קרסה שם ביום אחד.

     

    הנשיא עבאס רק אמר על הבמה הזו שהפלסטינים חמושים רק בתקוות ובחלומות שלהם. כן, תקוות, חלומות ורקטות וטילים שמספקת איראן. שלא לדבר על נהר הנשק הקטלני שזורם לעזה מסיני, מלוב וממקומות אחרים. אלפי טילים כבר הומטרו על הערים שלנו. אז אולי אתם מבינים שתחת הנסיבות האלה ישראלים שואלים בצדק מה ימנע מזה לקרות שוב בגדה המערבית?

     

    רוב הערים הגדולות שלנו בדרום הארץ הן בטווח עשרות ק"מ מעזה, אבל ממרכז הארץ המרחק הוא מאות מטרים, אולי ק"מ בודדים מהגדה המערבית. אני רוצה לשאול אתכם – האם מישהו מכם היה מביא סכנה כל-כך קרוב לערים שלכם, למשפחות שלכם, האם הייתם נוהגים בצורה כה חסרת אחריות עם האזרחים שלכם? ישראל מוכנה למדינה פלסטינית בגדה המערבית אך לא לעזה נוספת שם. לכן אנו זקוקים לסידורי ביטחון אמיתיים, שהפלסטינים מסרבים לדון עליהם איתנו.

     

    הישראלים זוכרים את הלקחים המרים של עזה, ורבים ממבקרי ישראל מתעלמים מזה. באופן חסר אחריות הם מציעים לישראל ללכת בדרך המסוכנת שוב. אתה קורא את מה שהאנשים הללו אומרים, כאילו לא קרה דבר. רק חוזרים על אותן עצות, על אותן נוסחאות, כאילו כלום לא קרה.

     

    והמבקרים האלה של ישראל קוראים לה שוב לוויתורים נרחבים בלי לדאוג לבטחון שלה. הם מהללים את מי שמבלי משים מאכיל את התנין של האיסלאם הקיצוני, שאינו יודע שובע, בתור מדינאים אמיצים. הם מתייגים כאויבי השלום את אלו שמתעקשים שעלינו קודם כל להקים גדר בינינו לבין האיסלאם הקיצוני או לפחות לשים גדר תיל בין השיניים של אותו תנין של האיסלאם הקיצוני.

     

    אז נוכח התיוג וההכפשות, על ישראל ללכת בעקבות עצות טובות יותר. מוטב תקשורת גרועה מאשר הספד טוב, ומוטב עוד יותר תקשורת הוגנת, שיש לה חוש להיסטוריה מעבר לארוחת הבוקר, ושמכירה בסידורי הביטחון הלגיטימיים של ישראל.

     

    אני מאמין שבמשא ומתן רציני לשלום ניתן לגעת בכל הנקודות האלה, אבל אי-אפשר לעשות זאת בלי משא ומתן. והצרכים רבים, מכיוון שישראל מדינה כה קטנה. בלי יהודה ושומרון, ישראל ברוחב של 9 מייל. אני רוצה להעניק לכם פרספקטיבה - הרוחב הזה הוא שני שלישים מהאורך של מנהטן. המרחק בין באטרי פארק לאוניברסיטת קולומביה.

     

    אז איך מגנים אם כך על מדינה כל-כך קטנה המוקפת אנשים שנשבעו להשמיד אותה, וחומשו על-ידי איראן? מטבע הדברים אי-אפשר להגן עליה במתניים צרות כל-כך. ישראל צריכה עומק אסטרטגי. החלט ה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם לא דרשה מישראל לעזוב את כל השטחים שתפסה במלחמת ששת הימים אלא דיברה על נסיגה משטחים כדי להגן על גבולות. כדי להגן על עצמה, ישראל חייבת נוכחות ארוכת-טווח באזורים קריטיים בגדה המערבית.

     

    הסברתי את זה לנשיא עבאס. הוא השיב שאם מדינה פלסטינית תהיה ריבונית היא לא יכולה להסכים להסדרי ביטחון כאלה. ומדוע לא? ארה"ב מציבה בסיסי צבא ביפן, בגרמניה ובדרום קוריאה כבר יותר מחצי מאה. לבריטניה היה בסיס אווירי בקפריסין. לצרפת יש כוחות בשלוש מדינות אפריקניות עצמאיות. אף אחת מהמדינות הללו לא אומרת שהיא לא ריבונית.

     

    "במרכזה, ישראל היא מדינה ברוחב 9 מייל" (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    "במרכזה, ישראל היא מדינה ברוחב 9 מייל"(צילום: רויטרס)

     

    ויש עוד הרבה נושאי ביטחון שדורשים התייחסות. המימדים הכל-כך קטנים של ישראל יוצרים בעיות ביטחון אדירות. את אמריקה אפשר לחצות בטיסה ב-6 שעות. כדי לטוס דרך ישראל נדרשות 3 דקות בלבד. אז עכשיו אפשר לחצות את המרחב האווירי של ישראל בחצי, ולהעניק אותו למדינה פלסטינית שלא חיה בשלום עם ישראל?

     

    שדה התעוטפה הבינלאומי הראשי שלנו נמצא קילומטרים בודדים מהגדה המערבית. בלי שלום, מטוסינו יהיו יעד לטילי נ"מ שיוצבו בקצות המדינה הפלסטינית? זה בקושי הגדה המערבית, אלו הרי הגדה המערבית. הם שולטים ברצועת החוף שבה יושבת רוב אוכלוסיית ישראל. איך נוכל למנוע את ההברחות לאותם הרים של אותם טילים שיוכלו לפגוע בערינו?

     

    אלו הן אינן בעיות תיאורטיות אלא בעיות אמיתיות, בעיות של חיים ומוות עבור הישראלים. כל הסדקים הללו – חייבים לאטום אותם לפני שבונים את המדינה הפלסטינית, לא אחרי. אחרת הבעיות האלה יתפוצצו בפרצוף שלנו ויפוצצו את השלום.

     

    על הפלסטינים קודם כל לעשות שלום עם ישראל ואחר כך לקבל מדינה. אחרי חתימה על הסכם שלום כזה ישראל לא תהיה האחרונה לקבל את המדינה הפלסטינית - אנחנ נהיה הראשונים שיקבלו את המדינה הפלסטינית.

     


     

    ויש עוד עניין אחד. חמאס מפר את החוק הבינלאומי בכך שהוא מחזיק את החייל גלעד שליט חמש שנים בשבי. הם לא התירו אפילו ביקור אחד. הוא מוחזק המרתף, בחושך, בניגוד לכל נורמה בינלאומית. גלעד שליט הוא הבן של נועם ואביבה שליט, הוא הנכד של צבי שליט, שניצל מהשואה כי הוא הגיע לישראל ב-1930 כנער. גלעד שליט הוא למעשה הבן של כל משפחה ישראלית. כל אומה שמיוצגת כאן צריכה לדרוש את שחרורו המיידי. אם אתם רוצים להעביר החלטה למזרח התיכון היום - זו ההחלטה שאתם צריכים להעביר.

     

    בשנה שעברה בישראל, באוניברסיטת בר אילן והשנה בכנסת ובקונגרס האמריקני הצגתי את החזון שלי לשלום שבו מדינה פלסטינית מפורזת מנשק תכיר במדינה יהודית. כן, במדינה יהודית. ככלות הכל, זה הגוף שהכיר במדינה יהודית לפני 64 שנים. אתם לא חושבים שהגיע הזמן שהפלסטינים יעשו אותו הדבר?

     

    המדינה היהודית של ישראל תגן תמיד על המיעוטים שלה, כולל יותר ממיליון האזרחים הערבים שלה. הלוואי והייתי יכול לומר אות והדבר על מדינה פלסטינית עתידית. כמו שבכירים פלסטינים הבהירו כאן בניו-יורק. הם הבהירו: המדינה הפלסטינית לא תרשה ליהודים להכנס אליה. המדינה הפלסטינית תהיה חופשיה מיהודים. יודנריין. זה טיהור אתני. היום יש חוקים ברמאללה לפיהם העברת אדמה ליהודים דינה עונש מוות. זו גזענות. אתם יודעים אילו חוקים מהדהדים כששומעים את הדברים האלה.

     

    לישראל אין כוונה לשנות את האופי הדמוקרטי שלה, אנחנו פשוט לא רוצים שהפלסטינים ישנו את האופי היהודי של המדינה שלנו. אנחנו רוצים שהם יוותרו על הפנטזיה להציף את ישראל במיליוני פלסטינים.

     

    הנשיא עבאס אמר כאן שמהות הסכסוך הוא ההתנחלויות, זה מוזר. הסכסוך בינינו התחולל כמעט חצי מאה לפני שהיתה התנחלות אחת. אז אם מה שאבו מאזן אמר נכון, אני מניח שההתנחלויות שהוא מדבר עליהן הן תל אביב, חיפה יפו, באר שבע. אולי לזה הוא התכוון כשאמר שישראל כובש אדמה פלסטינית 63 שנה. הוא לא אמר מ-67', הוא אמר מ-48'. אני מקווה שמישהו יטרח לשאול אות ואת השאלה הזו כי זה מדגים אמת פשוטה: ליבת הסכסוך אינה ההתנחלויות, ההתנחלויות הן תוצאה של הסכסוך.

     

    ההתנחלויות זה נוטשא שצריך לדון בו, צריך לפתור אותו בתוך המשא ומתן. אבל עיקר הסכסוך היה ונשאר הסירוב הפלסטיני להכיר בישראל כמדינה יהודית בכל גבול שהוא.

     

    הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תכיר במה שכל מנהיג בינלאומי הכיר, מהלורד בלפור ולויד ג'ורג' ב-1917, דרך הנשיא טרומן ב-1948 ועד הנשיא אובמה ממש כאן לפני יומיים: ישראל היא המדינה היהודית. הנשיא עבאס, הפסק לצעוד סביב הסוגיה הזו, הכר במדינה היהודית ועשה עמנו שלום. במסגרת כזו, ישראל מוכנה לפשרות כואבות. אנחנו לא חושבים שהפלסטינים צריכים להיות אזרחי מדינת ישראל, ולא נתיניה. הם צריכים לחיות במדינה חופשית משלהם. אבל הם צריכים להיות מוכנים, כמונו, לפשרות. ונדע שהם מוכנים לפשרות ולשלום כשהם יתחילו לקחת את דרישות הביטחון של ישראל ברצינות וכשהם יפסיקו להכחיש את הקש ההיסטורי שלנו למולדתנו העתיקה.

     

    לעתים קרובות אני שומע אותם מאשימים את ישראל בייהוד ירושלים. זה כמו להאשים את אמריקה באמריקניזציה של וושינגטון או את הבריטים באנגליקניזציה של לונדון. אתם יודעים למה קוראים לנו יהודים? כי באנו מיהודה.

     

    במשרד שלי בירושלים חרוט שם של בכיר יהודי מימי התנ"ך, שנמצאה ליד הכותל המערבי. היא מלפני 2,700 שנה, ימי המלך חזקיה. ויש שם כיתוב בעברית – שמו היה נתניהו, זה שם המשפחה שלי. והשם הפרטי שלי, בנימין, אפילו עתיק יותר. אלף שנה לפני כן. יעקב ו-12 בניו נדדו באותן גבעות של יהודה ושומרון לפני 4,000 שנה, ומאז תמיד הייתה נוכחות יהודית בארץ.

     

    ואותם יהודים שהוגלו מהארץ שלנו, לעולם לא יפסיקו לרצות לחזור. אפילו יהודים מספרד, ערב הגירוש; יהודים באוקראינה, שסבלו מהפוגרומים; יהודים שנלחמו בגטו ורשה – אף אחד לא הפסיק לחלום ולייחל להיות בירושלים, בארץ המובטחת.

     

    כראש ממשלת ישראל אני מדבר בשם דורות של יהודים שנפוצו, שסבלו כל רשע תחת השמש אבל מעולם לא איבדו תקווה לחזור למדינה היהודית היחידה הקיימת. אני ממשיך לקוות שהנשיא עבאס יהיה השותף שלי לשלום. אני עבדתי קשה כדי לקדם את השלום. כשנכנסתי לתפקיד קראית למו"מ בלי תנאים מוקדמים. הנשיא עבאס לא הגיב. שרטטתי חזון של שלום עם שתי מדינות לשני עמים. הוא עדיין לא הגיב. הסרתי מחסומים כדי להקל על התנועה וזה הוביל לצמיחה אדירה בכלכלה הפלסטינית - ושוב, בלי תגובה. נקטתי צעד חסר תקדים של הקפאת הבניה בהתנחלויות לעשרה חודשים. אף ראש ממשלה לא עשה זאת לפני כן – אך לא היתה תגובה.

     

    בשבועות האחרונים בכירים אמריקנים הציעו מיני הצעות כדי להתניע את תהליך השלום. היו שם דברים שלא אהבתי, בגבולות למשל. היו שם דברים שאני מניח שהפלסטינים לא אהבו. אבל עם כל ההתנגדויות שלי הייתי מוכן לנוע קדימה עם ההצעות הללו. אבו מאזן החליט שלא להצטרף אליי. אנחנו צריכים להפסיק לדבר על מו"מ אלא פשוט לדבר – על שלום. 

     

    הגנתי על ישראל במשך שנים בשדה הקרב, ואז עשרות שנים בדעת הקהל העולמית. הנשיא עבאס, אתה הקדשת את חייך לקדם את הרצון הפלסטיני. הסכסוך הזה יימשך במשך דורות, אבל אולי ניתן לילדים שלנו ולנכדים שלנו את האפשרות לסיים אותו.

     

    בשנתיים וחצי נפגשנו פעם אחת בירושלים, למרות שדלתי תמיד פתוחה עבורך. אני מוכן לבוא לרמאללה? יש לי רעיון טוב יותר: שנינו טסנו לניו-יורק, שנינו באותה עיר, למעש באותהו בניין. בוא נפגש היום, בבניין האו"ם.מי יהיה כאן כדי לעצור אותנו? אם אנחנו באמת רוצים שלום, מה ימנע מאיתנו להפגש היום ולהתחיל בשיחות השלום? אני מציע שנדבר בפתיחות, בוא נדבר דוגרי. אני אומר לך מה הדרישות שלי, אתה תומר לי את שלך ובעזרת האל נמצא את המכנה המשותף.

     

    יש ביטוי ערבי עתיק: "אי-אפשר למחוא כפיים ביד אחת". זה נכון גם לשלום – אני לא יכול להביא את השלום בלעדיו. הנשיא עבאס, אני מושיט את ידי, את היד של ישראל, אני מקווה מאוד שתאחוז בה. אנחנו שנינו הבנים של אברהם. אתם קוראים לו איברהים. אנחנו גרים באותה מדינה, הגורל של שנינו נקשר. "העם שהלך בחושך ראה אור גדול". מי ייתן והאור הזה יהיה אור השלום.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נתניהו. בוא נדבר דוגרי
    צילום: EPA
    אבו מאזן. אפרטהייד
    צילום: AFP
    מומלצים