יואב יצחק במנהטן: "חסרה לי המסורת פה"

כתבות אחרונות על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• חיים ישראל ויניב בן משיח נפגשים לדואט סליחות
• למה שלומי סרנגה חייב לשנות סגנון?
• סולטן או טוען לכתר? לידור סולטן מאכזב
• כתבות נוספות - בעמוד הפייסבוק שלנו
  

ניו יורק פינת ראש העין. יואב יצחק ברחובות מנהטן(צילום: אבי שושן)

שיחה קצרה הובילה לישיבה משותפת עם השניים בפאב מקומי. אני ושרעבי הזמנו בירה, יצחק קולה עם בקארדי ובין הפסקות הסיגריה התכופות בחוץ הפרידו פחות או יותר חמש דקות. אין ספק שגם זו דרך לבלות את ראש השנה.

הופעות.

"אני פה לרגל אירוע משפחתי, אבל מדי פעם אני מגיע לעיר גם להופעות. הטעות שהרבה זמרים ים-תיכוניים עושים היא שהם באים לפה וישר סוגרים אולמות של אלפי מקומות ואוכלים אותה. הקהל בארצות הברית הפך קשה מאוד, כשכל מי שבא לפה לאחרונה וחשב שזה נוקיה קיבל סטירת לחי. הם חושבים שהם נלחמים בארץ ופה זה קלי קלות, אבל גם פה זו מלחמה. לפני שש שנים, עשיתי כאן סיבוב הופעות משותף עם שלומי שבת, שהיה הצלחה מסחררת. מאז אבל, אני סוגר פה רק מועדונים קטנים של 350 מקומות ולשמחתי, בלי בעיה.

יואב יצחק. "גם בניו יורק זו מלחמה"(צילום: דנה קופל)

"הקהל בארצות הברית ששומע את המוזיקה המזרחית, אוהב את סוג ההופעה במועדון, שם הוא יכול לרקוד, לאכול ולעשן תוך כדי. בשבילו זה 'אנטרטיינמנט משפחתי', אליו מגיעים ההורים עם הילדים והחברים הטובים. שלמה ארצי אגב, ימשיך לסגור את האולמות הגדולים. להופעות שלו מגיע סוג אחר של ישראלים".

משפחה.

"המשפחה שלי רגילה לאורח החיים הזה שלי, שמאלץ אותי לנסוע להופעות בעולם, כולל בחגים עצמם. כל חודש אני טס לפחות פעמיים, בין אם זה ביזנס ובין אם זה פלז'ר. קזינו בבולגריה, מלון ברומניה, קהילות יהודיות בצרפת, במנהטן עצמה אני כל חצי שנה - מכיר אותה כבר יותר טוב מאשר את תל-אביב. אשתי והבת שלי עצמאיות ולא משגעות אותי.

ניו יורק. "משבר כלכלי? הכל פיקציה, תאמין לי"(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"ככה אני חי כבר עשרים שנה, ואולי בזכות זה הנישואים שלנו מצליחים. אצלנו בראש העין אומרים, 'אם טוב לברווז, מה איכפת לאווזה'. ברוך השם, הכל זורם והכל בסדר. הן יודעות שהן יכולות לטוס איתי בכל רגע נתון, אבל אשתי לא רוצה, ולא משנה כמה אני מנסה לשכנע אותה. היא לא אוהבת את הטיסה הארוכה ואת מזג האוויר הקר. אולי זה שהיא משחררת ולא מלחיצה, זה גם חלק מסוד ההצלחה שלנו. היא יודעת שלעולם לא אפגע בה ותמיד אני שומר על כבוד הבית".

דת.

"חסרה לי המסורת כשאני פה, במיוחד בחגים. אין לי פה בית כנסת, כמו שיש לי ליד הבית בראש העין, ולכן השיחה שלי עם אלוהים פה היא כשאני מרים את הראש למעלה לשמיים ומדבר איתו. האם הוא שומע? זה כבר עניין אחר. אני מעולם לא הייתי בעד כל ההילולות והפנאטיות, אבל בארץ יש לנו מסורת אמיתית, לא כמו פה. אני לא אשכח איך לפני כמה שנים, יצא לי להיות כאן ביום כיפור וקהילה תימנית הזמינה אותי לבוא להתפלל איתם. יש להם בית כנסת מפואר על סנטרל פארק, במרחק הליכה של חצי שעה מהמלון שלי.

"סירבתי בנימוס, כי אני לא יכול ללכת כל כך הרבה בזמן הצום. הם לא הבינו למה אני לא לוקח מונית. אמרתי להם, 'ממתי נוסעים בכיפור?'. הם מכבדים את המסורת, אבל אין להם את הדת שיש בארץ. עוד שני דורות והכל יאבד. אף אחד כבר לא יידע פה מה זה סוכה או בית כנסת. ההתבוללות פה היא אסון לעם היהודי ולמדינת ישראל".

משבר כלכלי.

"תאמין לי, הכל פיקציה. תראה איך כולם חיים פה: כולם עם אייפונים ועושים שופינג בלי סוף, בדיוק כמו בארץ. כנראה זו התקשורת שעושה רעש".

ניו יורק.

"מנהטן היא עיר קלה מאוד להתמצא בה ואני מסתדר כאן טוב יותר מאשר בתל-אביב. אני ישן פה במלון של חבר, בחור בשם בנצי סרי, שהיגר לפה לפני 30 שנה ומאז פתח פה מספר בתי מלון. אני תמיד נמצא במלון שנמצא דקה מבנין האו"ם ופארק אווניו, ולא רחוק מהווילג'. ממש במרכז מנהטן. תמיד כשאני בא הוא שומר לי את הסוויטה לכמה זמן שאני צריך, והמקום הפך להיות ממש הבית השני שלי.

"צמוד למלון יש לי ברים קבועים, מסעדה ישראלית עם חומוס מצוין, פיצה איטלקית מדהימה. הכל על ה-31 והשלישית, בפינה. מנהטן עצמה היא שני דברים: שופינג וברים. מי שמכיר את העיר כמוני, יודע שכל השאר זה הבל הבלים. כשאני פה אני לא מוותר על ביקור ב'טרה בלוז' בווילג', שם מופיעים נגני בלוז שחורים אנונימיים שלא רואים אף נגן ישראלי ממטר. הם מדהימים בגישה שלהם למוזיקה, ששונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים בארץ.

"מאז שאי אפשר לעשן בעיר, אני מוצא את עצמי מעשן ברחובות בגשם ואני שמח שבארץ זה עוד לא הגיע למצב הזה. יש שני ברים אחרונים בעיר שעוד אפשר

לעשן בהם, כשאחד מהם זה ה'סיגר בר' שנמצא במרתף של בניין, בין הרביעית לחמישית, ומגיעים אליו כל השמנה וסלתה של העיר.

"אני מעשן שלוש קופסאות ביום. כשאני שותה אז תמיד יש לידי קופסה, ואם אני משחק בקזינו, אז אני יכול לחסל פאקט. אני מאוד אוהב לעשן סיגריות ולא מפחד מהנזק הבריאותי. בסוף כולנו מתים, השאלה היא איפה אנחנו בתור. אני קיצוני בכל דבר בחיים וכנראה שגם בזה. אני אוהב לחיות ולשמחתי המקצוע שלי מאפשר לי ליהנות מהחיים באופן שאדם רגיל אולי לא מצליח. זאת הברכה שקיבלתי בחיים".