שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    המקום אליו אגדות הולכות כדי למות

    האם הייתם עוזבים הכול וטסים בעקבות האהבה? נועה בנוש החליטה שיש לה יותר מדי מה להפסיד, ומעט מדי להרוויח. היא העדיפה לשחרר ולהישאר בארץ, למורת רוחם של הרומנטיקנים. את הנסיכים היא משאירה לאגדות, ומוסרת דרישת שלום לאריה הפחדן מארץ עוץ

    זוגיות היא עניין מאוד פשוט. נסיך פוגש נסיכה. נסיך מתאהב בנסיכה. נסיך מציל נסיכה מגורל אכזר. והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אתם רואים, זוגיות היא עניין מאוד פשוט, בהנחה שאתם חיים בתוך אגדת ילדים. אבל אם עברתם את גיל ארבע עליכם לתהות מה קרה לאחר שהנסיך השיג את הנסיכה, וכמה לילות הם בילו במריבות על רשימת המוזמנים לחתונה.

     

    זוגיות בערוץ יחסים:

     

     

    זה לא נסיך, זה אריה מוג-לב

    עד כמה שתיאור האהבה באגדות נשמע מגוחך ואינו משקף בבואה של המציאות, שנים של פמפום אגדות ילדים וסרטים הוליוודים גרמו לנו להאמין שהעלילה מסתיימת עם בוא האהבה, למרות שכאן היא רק מתחילה.

     

    לכמות העצומה של האנשים שמאמינים באגדות התוודעתי כשנכנסתי לקשר עם תאריך תפוגה, לסיפור אהבה עם בחור שעוד רגע עוזב ללמודים בחו"ל. אם היה לי דולר על כל פעם ששמעתי את צמד המילים "סעי איתו" כבר יכולתי לממן חלק נכבד מכרטיס הטיסה.

     

    על חיי כבר לא יתסרטו דרמה הוליוודית, כי לא, לא נסעתי איתו (וסליחה על הספוילר). אם הטור הקודם הכיל חומרים ראויים לסרט רומנטי-קלאסי, אז ההמשכון שלו, כמו כל סרטי ההמשך, מאכזב למדי ומציג מבט הרבה יותר מפוכח על הדברים. אם הדמות הראשית הפגינה אומץ בקפיצת הראש שביצעה לתוך קשר שעתיד להסתיים, אז בתום מסע בן חודשיים לארץ-עוץ היא התגלתה כאריה מוג-לב.

     

    דווקא כיף באגדות. תראו כמה יפה פה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    דווקא כיף באגדות. תראו כמה יפה פה(צילום: Shutterstock)

     

    מה יגידו בבית משפחת פולניה?

    אז מה היה שם במשך חודשיים? היה קשר סוער ומטלטל רגשית שקדמה לו אמונה נאיבית שניתן ליהנות מהכאן ועכשיו בלי מחשבה על העתיד. בסופו של דבר, כל רגע של אושר היה מלווה גם בצער על כך שאוטוטו האושר יארוז מזוודה, וייעלם לו. היתה הצעה שלו שאצטרף, ובעיקר היה ניסיון לדחוס קשר שלם, מתחילתו ועד סופו, בפרק זמן שאינו מספק בשביל להכיר באמת אחד את השני.

     

    אי שם ביקום חלופי או בסרט אחר, מתקיים אותו זוג, אלא שניתנה לו תוספת זמן של חצי שנה לפני הנסיעה. אותה נועה דמיונית היתה נערכת כדי לנסוע יחד עם אהובה, ועל הדרך משמחת את בית משפחת פולניה ונרשמת ללימודי תואר שלישי.

     

    אבל נועה שכותבת שורות אלו, ומתייחסת לעצמה באופן תמוה בגוף שלישי, היא פרגמטית מכדי לנסוע ללא ויזה ואפשרויות להתפתח באופן אישי ומקצועי. יותר מזה, היא חוששת להישאר תקועה במקום (לא רק הגיאוגרפי), ותלויה בבן הזוג, בזמן שהוא מתפתח ומגשים את עצמו. אדם צריך לטוות חלומות לעצמו, הרסני לו לחיות חלום של מישהו אחר.

     

    זה לא ממש נסיך. יותר בכיוון של צפרדע (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    זה לא ממש נסיך. יותר בכיוון של צפרדע(צילום: Shutterstock)

     

    הוא נסע, אני נשארתי

    רומנטיקנים יטענו שלכל בעיה טכנית אפשר למצוא פתרון אם רק מנסים מספיק. ואולי היינו מוצאים פתרון אם היינו מחפשים. אבל איך אפשר לדעת אם הקשר שווה שילחמו בשבילו אם הוא עדיין בשלב הריגוש וההתלהבות? בין "הנסיך השיג את הנסיכה" לבין "הם חיו באושר ועושר" מתקיימים עוד הרבה שלבים שלא סיפרו לנו עליהם, כמו שלבי ביסוס הקשר והשגרה השוחקת את הרגש עד עפר. ההתאהבות היא אבו-ארבע בעוד האהבה רואה את בן הזוג כמו שהוא, אחרי ניתוח לתיקון ראיה.

     

    מפעם לפעם עת נשאלתי מדוע אינני נוסעת איתו, פעפע בי כעס שהלך ונבנה. לעזוב חיים שלמים בארץ ולהישאר חסרת-כל מלבד סיכוי לאהבה, נראה לאנשים רבים מובן מאליו, אבל איש לא שאל למה הוא לא נשאר או דוחה את הנסיעה. האם לדעתכם הסיטואציה היתה זהה אם האשה היתה זו שנוסעת והגבר – זה שנשאר?

     

     

    בין אם השתכנעתם מנימוקים אלה או לא (ואני לא בטוחה שבעצמי השתכנעתי עד הסוף), אפשר להסכים שהתמה החוזרת בהם היא פחד. פחד לפספס אהבה נדירה מול הפחד ליפול בסוג של אשליה. חשש מאיבוד שותף לדרך מול החשש לאבד את הדרך של עצמי. באהבה אין ערבויות. גם כשאנחנו בטוחים ש"זה-זה", זה לא תמיד "זה", וצריך להחליט על המידה הראויה של מרווח הביטחון שניקח כדי להגן על עצמנו. אז הגנו על עצמנו. הוא נסע, אני נשארתי.

     

    כמו במסע של דורותי אל הקוסם, גם במסע הזה האריה הפחדן גילה בעצמו אומץ לב רק בדיעבד. חבר יקר אמר לי שבאופן אבסורדי, הדבר הכי קל הוא לקום ולנסוע, בעוד שלהישאר הוא המעשה האמיץ ביותר. למה? כי בניגוד לדרך בה מצופה ממך לנהוג, לעצת הרוב ולרחשי הלב, את שומרת על מי שאת ועל הדרך שלך.

     

    אני חוזרת לאגדות הילדים כדי לגלות נסיכה פאסיבית, המחכה לאהוב שיבוא ויצילה מגורלה האכזר. במובן מסוים, כולנו יושבות ומחכות לאביר על הפרארי הלבן שיסחוף אותנו מחיינו האפרוריים אל עבר חייו. אנחנו שוכחות שכדי שמערכת יחסים תחזיק מעמד לאורך זמן, עליה להתקיים בין בני זוג שווי ערך, כי במקום בו האגדה הרומנטית מסתיימת -מתחילים חיי שותפות והדדיות בין שני בני אדם.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    למדנו לחכות לנסיך. בזבוז של זמן
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים