התעורר חשד כי עובד מועל: פוליגרף הוא פתרון?
בית הדין לעבודה פסק באחרונה כי אין בעצם הסירוב לביצוע בדיקה משום עדות לכך כי עובד ביצע גניבה. יש שורה של כללים שעל המעביד לעמוד בהם על מנת שהסכמת העובד להיבדק בפוליגרף ולהתחייב לתוצאתו תהיה חוקית ותקפה
מעשה בשאול שעבד במשך כעשרים שנה במפעל גדול לרהיטים בתפקיד אמון קלאסי – מנהל מחלקת כספים.
- העובד עבר למתחרים: איך שומרים על המידע?
- כשלמעסיק יש סוד מסחרי
- סירבתי לעבור בדיקת פוליגרף. מותר לפטר אותי?
במסגרת תפקידו, ניתן לשאול "מרווח פעולה" בכל הנוגע למתן המחאות לספקים, כמו גם אחריות על "קופה קטנה" שהכילה בממוצע כ-100,000 שקל. לפני כחצי שנה, במהלך ביקורת שגרתית שנערכה בספרי הנהלת החשבונות של החברה על ידי חברת לביקורת חיצונית, התגלה חוסר בקופה הקטנה בסך 5,600 שקל.
שאול זומן לחקירה בהנהלת החברה ומשלא סיפק הסבר שמניח את הדעת לחוסר – הובהר לו כי הוא נדרש לעבור ללא דיחוי בדיקת פוליגרף שאילו לא כן, הוא יועלה לשימוע מיידי בטרם פיטוריו.
כבודו של שאול כמו גם העובדה כי במשך כמעט יובל התנהלה עבודתו ללא רבב, הניעו אותו לסרב לבקשה."מבחינתי המילה של היא ברזל יצוק, וחברה שאינה מאמינה בי אינה מהווה עוד בית עבורי".
מפוטר לאלתר
תגובת הנהלת החברה לא בוששה להגיע – שאול ניצב בפני פאנל המורכב מהנהלתה הבכירה של החברה, שבישרה לו זמן קצר לאחר השימוע כי הוא מפוטר לאלתר. שאול נשם לרווחה למשך מספר שניות, ואז בושר לו כי לאור נסיבות פיטוריו, קרי תוך מעילה בוטה באמון שניתן לו, הרי שנשללו ממנו זכויותיו הסוציאליות ובכלל זה מאות אלפי שקלים כפיצויי פיטורין.
כתב התביעה כנגד החברה יוגש בימים הקרובים אולם המקרה של שאול אינו מקרה פרטי. מכוני הפוליגרף השונים בארץ מבצעים מידי שנה אלפי בדיקות לעובדים שנחשדו בעבירות שונות, ובמקרים רבים, תוצאות הבדיקה או הסירוב לבצעה – גוררים את פיטוריהם, לעיתים תוך שלילת זכויותיהם.
בשורה מסוימת יצאה לאחרונה מבית הדין לעבודה שפסק וחידד את הנחת העבודה, כי אין בעצם הסירוב לביצוע בדיקה משום עדות לכך כי העובד ביצע את הגניבה וכמו כן שאין המדובר בהפרה של הסכם העבודה שכן לא נקבעה בו חובה לציית לדרישה לבדיקה כזו. (ס"ע 52078-05-10 דמ"ש 29145-07-10 אשקר בע"מ נ' צרפתי)
החשד גורר נקיטה בסנקציות חריפות
המדובר בשני עובדים שנחשדו בגניבה לאחר שבספירת הקופות התגלה כי קיים חוסר בכסף אשר לטענת המעביד נוצר על ידי גניבת העובדים. המעביד, כפי שרבים מהם עושים במצבים שכאלו, נקט בסנקציה חריפה כנגדם ובכלל זה שלל מהם שורה של זכויות שונות המגיעות להם ואף הגדיל ופיטר את אחד מהם לאחר שבבדיקת הפוליגרף שנערכה נמצא כדובר שקר. העובד השני סירב להיבדק והתפטר לאלתר.
המעביד לא "התרגש" מכתב התביעה שהונח על שולחנו שכלל דרישה לתשלום מלא הזכויות "שהופקעו" מהעובדים, והגיש כנגדם תביעה שכנגד בבקשה כי בית הדין יחייבם להשיב את הסכומים שנגנבו על ידם. בסופו של הליך משפטי, קיבל בית הדין לעבודה בנצרת את תביעות העובדים ודחה את תביעת המעביד.
לא ניתן להיתלות על הבדיקה ולתלות את העובד
הפוליגרף, המהווה מכשיר המספק אינדיקציה, אינו יכול לחרוץ גורלות, ומבלי שהמעביד הרים את חובת ההוכחה וסיפק ראיות נוספות לביצוע של העבירה, הוא לא יוכל "להיתלות" על גבי תוצאות הבדיקה " ולתלות" את העובד. בית הדין קבע כי חוסר יכולתו של המכשיר לספק תוצאה שוודאות אמינותה גבוהה, מחייבת את המעביד להתאמץ. על מנת על מנת להוכיח גניבה, אין די במאזן הסתברויות - 50% סבירות , אלא יש לתמוך כאמור את תוצאות הפוליגרף בראיות נוספות שיחזקו ויבססו את האשמה.
איך מעניקים לבדיקת הפוליגרף תוקף מחייב?
בתוך כך, בל נשכח כי עבור עסקים רבים, בעיקר קטנים ובינוניים, משמעות גניבה קטנה ומתמשכת יכולה להיות טוטלית, וכפי שכבר קרה, להוביל לכדי קריסת העסק. בעליו ניצב בפני סיטואציה כלל לא פשוטה שכן לשון הפסיקה מחייבת אותו כאמור לבסס את חשדותיו באמצעות מציאת ראיות נוספות לביצוע העבירה – דבר המחייבו לנקוט בטקטיקות שונות של חקירה, שבמקרים רבים אינו בקי בהן. בעיה זו נידונה לא אחת בבתי הדין לעבודה שקבעו במהלך הזמן שורה של כללים שעל המעביד לעמוד בהם על מנת שהסכמת העובד להיבדק בפוליגרף ולהתחייב לתוצאתו תהיה חוקית ותקפה:
ראשית על המעביד לנקוט בשורה של בדיקות מקדמיות לברור נסיבות המקרה ובכל מקרה עליו להציע את הבדיקה כמוצא אחרון ולא כפתרון ראשון, וזאת רק לאחר שבדיקה רגילה העלתה כי קיים חשד משמעותי לביצוע עבירה חמורה. מומלץ ביותר למעביד לקחת זאת לתשומת ליבו מאחר שהסכמה לבדיקה שניתנה בלא שהתקיימו תנאי זה כמו גם אלו שיפורטו בהמשך אינה תקפה וממצאי הבדיקה לא יוכלו לשמש כראיה נגד אותו עובד.
נוסף על כך, מחובת של המעביד לאפשר לעובד לתת הסכמתו ללא כל לחץ או איום בסנקציות וכן ליידע את אותו בחוסר מהימנותה היחסי של הבדיקה ולהבהיר לו מלכתחילה מה משקלה של האינדיקציה שתספק תוצאת הבדיקה מבחינת יחסי העבודה.
אם לא די בכך, הרי שבית הדין אינו רואה בעין יפה את הנהוג במקומות עבודה לא מעטים: לפרסם על גבי הלוח הציבורי את פיטורי העובד ואת הנסיבות שהובילו לכך כמו גם האופן בו החשד בוסס ובכלל זה גם את תוצאות הבדיקה.
פרסום נתוני הבדיקה ברבים יכול להעשות רק אם יש לכך טעם חקירתי - שכן הלבנת פניו של העובד ברבים פסולה מיסודה היא.
הכותב הוא עו"ד , מומחה לדיני עבודה ומחבר הספר "סוגיות בדיני עבודה"
לפנייה לכתב/ת 
