שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    רק מהקוטג' אכפת לכם? ומה עם בריאות?
    המדינה הזו מקדשת תוכניות חומש לבניית טילים, אך טרם התפנתה לרכישת מיטות לחולים. זה קורה כי אין חזון
    בצער רב אני קורא את התגובות של חלק מהציבור למאבק הרופאים. אני מוצא שם הרבה כעס ותסכול. אני שואל את עצמי כיצד הגענו למצב הזה? מתוך הטקסטים עולה חוסר הבנה הדדית ובעיה בתקשורת ביננו לביניכם. אז בואו נעצור ונחשוב לרגע - מה קורה פה?

      

    על מנת שאוכל להוריד את הנושא הנדוש מהפרק, אפתח דווקא בעין הסערה - השכר. אין ויכוח כי לרופא מומחה יש אפשרויות תעסוקה רבות וכי רוב המומחים בישראל משתכרים מעל לממוצע השכר במשק. ברם, יש בעיה משמעותית ומהותית אחת - אפשרויות תעסוקה אלו אינן מצויות בין כתלי בית החולים. מומחה כבן 45 בעל 10 שנות ותק ו-15 שנות הכשרה ישתכר כ-8,500 שקלים ברוטו בחודש על עבודה בהיקף משרה מלאה בבית החולים.

     

    עוד בערוץ הדעות:

     

    מצב אבסורדי זה גורר מספר השלכות חמורות: ראשית, המוטבציה לעבוד בבית החולים קטנה. שנית, יש הכרח כלכלי בניהול משרה נוספת, מצב הגורר קונפליקט בין העבודה בבית החולים לעבודה הנוספת בערב. אנו, ציבור הרופאים, מבקשים שתתנו לנו לעבוד במשרה אחת בלבד, בשכר הוגן, בבית החולים. נשמע פשוט? זה אכן פשוט! בתמורה, רופאים רבים מוכנים לרדת ברמת ההכנסה הכוללת שלהם ובלבד שיוכלו להקדיש עצמם לעבודה בבית החולים בלבד.

     

    ציבור הרופאים המתמחים החליט לרכז את מאבקו סביב סוגיית השכר, לא משום רדיפת בצע, כי אם משום שפתרון בעיה זו יביא לשיפור משמעותי באיכות הרפואה הציבורית, כך שיתאפשר ליותר רופאים מומחים ומנוסים להישאר יותר שעות ביממה בבית החולים. וזו התורה כולה על רגל אחת.

      

    כעת, מששמנו את נושא השכר מאחורינו ובא לציון גואל, בואו נדבר על נושא מהותי בהרבה. או אולי על העדרו: החזון. חדשות לבקרים אנו עוסקים בבחינת מצבה היחסי של מדינת ישראל בתחומים שונים: מבחני חינוך לכיתה ד', מספר המכוניות לנפש, שיעור המשרתים בצבא, מיקומנו בדרוג האוניברסיטאות העולמי, ובעצם מה לא. אנו מכורים לספירות והשוואות. עם חובב מספרים אנחנו עוד משחר ההיסטוריה.

     

    מחזרים אחר תרומות

    רק בתחום אחד אנו עיוורים למצבנו היחסי העגום: הרפואה. איך ניתן להסביר את מספר המיטות לנפש, הנמוך ביותר מבין מדינות ה-OECD? איך נתרץ את מספר הרופאים לנפש, היורד בקצב תלול ומצוי מתחת לקו האדום, אחרון באותו מועדון יוקרתי שכל כך רצינו להיכנס אליו? איך ניתן להסביר את ההשקעה הזעומה - עד לא קיימת - במחקר רפואי, של רופאים בבתי החולים,

    מחקר שהוא מעמודי התווך של הקידמה והחדשנות הרפואית בעולם?

     

    לכל אלו הסבר פשוט וברור: היעדר חזון. אנו חיים במדינה המקדשת תוכניות חומש לבניית טילים וטנקים ולרכישת מטוסים, אולם טרם התפנתה לרכישת מיטות לחולים והבאת מזור לדואבים.

    מדינה אשר דורכת ברגל גסה על כל ציבור חלש באשר הוא, ללא הבדל דת גזע ומין. הביטו בבנייני בתי החולים הנבנים סביבכם - כולם מכספי תרומות פרטיות. רוב זמנם של מנהלי בתי החולים בארצנו מוקדש לאיסוף כספים ולחיזור על הפתחים. האם כך אנו רוצים שמערכת הבריאות שלנו תיראה? האם זו הרפואה שמספקת אותנו?

      

    הפתרון למצב פשוט ביסודו. דרוש מנהיג עם חזון. כיצד ייתכן שבמדינה הסובלת ממערכת בריאות קורסת, ובממשלתה שרים ללא תיק למכביר אין שר בריאות? ומדוע הציבור אינו מתקומם וזועק כי נמאס? האם רק בקןטג' חשקה נפשכם?

     

    יש צורך בגיבוש מיידי של תוכנית לאומית רב-שנתית להבראת מערכת הבריאות החולה שלנו ובנייתה מחדש על-פי סטנדרטים המקובלים בעולם המערבי. יש להציב מטרות ברורות לטווח הקצר והארוך ולמדוד מטרות אלו על-פי פרמטרים אובייקטיביים: מיטות, רופאים, אחיות, תחלואה, תמותה, הוצאה פרטית ולאומית לנפש. לשם כך יש צורך, השם ישמור, בכסף, במחשבה, בהשקעה וברצון.

     

    לא כל כך מסובך נכון? במחשבה שניה, אולי נוסיף חמישים מיטות כאן ושמונה רופאי ילדים שם. ממילא את החולים אף אחד כאן לא סופר.

     

    ד"ר ליאור ינקלסון, מתמחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה בבית החולים "איכילוב", חוקר ויזם ביוטכנולוגיה

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים