רק לא עוד שיר לגלעד שליט

כשחיילי צה"ל נחטפים, המוזות לא שותקות. מי לא גזר קופון בחמש השנים הארוכות מדי? זמרים, מפיקים, עורכים, יחצ"נים, מטפלים, ידעונים, אומנים פלסטיים, פוליטיקאים מתחילים ומעצבי דעת קהל מטעם עצמם. רשימה חלקית בלבד. כל עוד גלעד שליט היה בשבי, עוד אפשר היה לבלוע - גם אם בקושי רב ותוך סתימת אף - חלק מהביטויים הוולגריים וגדושי הפרסום העצמי של מחוללי המחוות היצירתיות. כעת, עם חזרתו הצפויה של גלעד, נדמה שנפרצו כל הגבולות.

גלעד שליט בדרך הביתה - כל הכתבות והפרשנויות בעמוד מיוחד

עוד בערוץ הדעות:  

להבא, רק עונש מוות / רעות יעקבסן

סתיו של תקווה / גיורא ענבר

חזרנו ארצה לרפא במערכת חולה / אשת מומחה ששב מארה"ב

ראשי המאבק להשבתו של גלעד ניסו להנחיל לנו שאנחנו - הישראלים - אחרים. שאצלנו אמות המוסר אחרות. ערך החיים והאדם שונים אצלנו בתכלית מאלה שבישות הרצחנית וצמאת הדם שמתקיימת מרחק קילומטרים ספורים מכאן. לכן, עלינו לשלם את המחיר הכבד של שחרור המון מרצחים. כי כך מצופה בחברה מלוכדת וערבה.

החגיגות במאהל שליט בשבוע שעבר (צילום: אוהד צויגנברג)

אם כך הדבר, מדוע אנחנו מתאמצים כל כך להידמות לאויבנו ומאמצים מהם סממנים של "תרבות קדושים" נחותה? המושג "הבן של כולנו" קיבל כאן משמעות משיחית מסוכנת לעתידנו, בסיוע מיטב הקופירייטרים. זה לא המקרה של גלעד שנהיה לסמל. זה הסמל, החולצה, הסרט הצהוב, התמונה בפייסבוק, השיר שהולחן, שהפכו לפטיש לאומי. ההתמכרות האופורית לססמאות ולסמלים פיזיים הם שגם הביאו לעולם מופעי בידור ציניים להמונים ששיאם היה שעה ב"צינוק".

מי שעלה לרגל בימים האחרונים לבית משפחת שליט כדי להצטלם למזכרת עם נועם האב, לא באמת התעניין במשפחה ובכאבה, כי אם בנועם ואביבה שליט הסלבס. השם החם. נועם ואביבה ויתר בני המשפחה הפכו כאן מותג-על. כמו גם מצפה הילה עצמו. יש לשער שבקרוב ינסקו בו מחירי הנדל"ן או לפחות מחירי הבתים ברחוב שבו מתגוררת המשפחה.

כשמדובר במותג, יש מי שיודע לזהות הזדמנויות, להתעלק ולתרגם אותם במהירות שיא לצרכיו. כי זו דרכו של מותג. הוא בר-חלוף. בעוד רגע ייעלם ואחר יגיח תחתיו. כך התוודענו בשבוע האחרון לצוותי טלוויזיה מורעבים שאורבים לכל תנועה חשודה בבית המשפחה, משל היו בית משפחתה של בר רפאלי. מומחים, פרשנים ויועצים צמאי תשומת לב התפייטו במציצנות על הצפוי לבני המשפחה לאחר חזרתו של גלעד. ומי שלא שבע, יוכל להתבשם כעת בשיר חדש שיצא אך אתמול לרדיו והולחן במיוחד לרגל חזרתו של גלעד.

החגיגות בעזה בעקבות העסקה(צילום: רויטרס)

אם היינו באמת "שונים ואחרים" כל כך, כמו שאנחנו רוצים להאמין, היינו מגלים איפוק ושקט ונוצרים לעת עתה את המקלדות, קלידי הפסנתר, ואורות המצלמה. גלעד לא שוחרר במבצע הרואי ללא נפגעים, והעסקה שנחתמה קשה, כואבת ומרה. יש יותר מדי נפשות פגועות שחיות ביננו שעבורן מראה האסירים המשתחררים הוא עינוי וסבל נורא. לו מן הטעם הזה היה צריך להנמיך את הטונים.

אם החברה הישראלית עשתה את מה שהיתה צריכה לעשות, הרי שאין דבר משמח או מרגש בכל העניין. מדובר במובן מאליו. לכן לפני שממהרים לשגר שירים לרדיו ראוי שנראה קודם את גלעד נוחת על אדמת ישראל. איש הרי לא יודע מה מצבו. גם בני משפחתו לא יודעים. אפשר רק להתפלל בשבילם בחמלה.

משפחת שליט סבלה מספיק. ראוי שנכבד אותה ונניח לה, אך בעיקר לגלעד. הוא אולי "הבן של כולנו", אבל לא מפעל או רכוש לאומי. צריך כבר עכשיו לעצור את המוחות היצירתיים הקודחים. חיסכו מאיתנו את התקליטור עם השירים שגלעד התגעגע אליהם בשבי, אין לנו צורך גם בספר המתכונים שעליהם גלעד חלם. אנחנו גם לא רוצים כתבות שער חטטניות, מציצניות וחודרניות לתוך קרביהם של בני משפחת שליט. אנחנו רוצים בטובתה של משפחת שליט ובחוסנה של החברה הישראלית, המקדשת אנשים באשר הם. לא מותגים, לא שהידים, לא גיבורי על.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il