המימשל האמריקאי דבק בעמדתו כי איננו מנהל משא ומתן עם אירגוני טרור ואיננו חותם על עיסקאות לשחרור חטופים אמריקאים שמוחזקים בידי ארגוני טרור. איש איננו יודע איך בדיוק פועלים הכוחות באפילה, מאחורי הקלעים, ואיך ארצות הברית שחררה לאורך השנים חיילים אמריקאים שנפלו בשבי של אירגוני טרור ולא של מדינות. היו דברים מעולם. שבויים אמריקאים נשלחו לחופשי לאחר ששוביהם קיבלו כסף, הרבה כסף, שהגיע לחוטפים בעסקאות סיבוביות כדי שלא יוכל איש לקום ולומר שאמריקה שילמה. אחד העיתונאים האמריקאים שישב קרוב לחצי שנה בשבי באפגניסטן, כשהוא מוחזק על ידי אנשי קבוצה רדיקלית המתנגדת לשלטון בקאבול ולנוכחות האמריקאית באפגניסטן, סיפר עם שחרורו כי מיליוני דולרים שולמו עבורו. אין לו שמץ של מושג מי שילם וכמה בדיוק, הוא רק יודע שלמשפחתו אין אמצעים כך שלא מדובר בכסף פרטי.

בשבוע שעבר, כאשר התפרסמו פרטי העסקה לשחרור גלעד שליט, אמרו מקורות אמריקאים במימשל כי החייל שליט היה צריך להשתחרר כבר מזמן. המימשל האמריקאי קרא פעם אחר פעם לחמאס לשחררו אולם מעולם לא אמר כי הוא תומך בשחרור מחבלים, עם או בלי דם על הידיים, בתמורה. בבית הלבן עקבו השבוע בעניין רב אחר ביצוע העסקה ויחלו לכך שהיא תתבצע כפי שהוסכם ללא תקלות ושגלעד שליט יוכל לשוב לביתו בשלום. התקשורת האמריקאית שאלה שאלות: פובליציסטים ובעלי טורים התקשו להבין איך ישראל מוכנה לשחרר כל כך הרבה טרוריסטים, ביודעה כי לפחות חלק מהם יחזרו לעסוק בטרור, וכל זאת תמורת חייל אחד.

(צילום: דובר צהל)

כנראה שצריך להיות ישראלי כדי להבין וכנראה שצריך להיות ליברל והומניסט כדי להשתכנע. זה היופי הישראלי: מי צריך את כל הטרוריסטים בכלא הישראלי אם לא למען מטרה כזאת? הרי מלכתחילה מרבית העצירים מוחזקים כ"קלפי מיקוח" ואין שעה טובה יותר משעה כזאת להשתמש בקלפים כדי להחזיר את שליט לביתו, כדי שידע כל חייל ותדע כל חיילת כי הצבא הישראלי איננו מפקיר שבויים מאחור. השאלה הקשה שצריכה להישאל, לא בארצות הברית אלא בישראל, היא למה חיכו חמש שנים כדי להחזיר את שליט הביתה. העסקה לשחרורו, כפי שפורסמה בתקשורת בשבוע שעבר, הייתה יכולה להתבצע שבועות ספורים או חדשים אחדים לאחר שנלקח בשבי. אין כל שינוי דרמטי: חייל אחד ישראלי תמורת כמה מאות טרוריסטים פלשתינים.

גם בעבר שילמה ישראל מחיר מהסוג הזה כדי להחזיר שבויים. איש לא המציא את הגלגל בעסקת שליט. ברגע שהעיקרון ידוע לא הייתה כל סיבה להמתין. זה יכול היה להיגמר כמו במקרה רון ארד: בשלב מסוים סמוך לנפילתו בשבי נוצר חלון הזדמנויות בו אפשר היה תמורת מחיר מסוים לשחררו ולהחזירו לחיק משפחתו. ההזדמנות אז הוחמצה וכל השאר היסטוריה. העסקה אותה אישרה ממשלת ישראל בשבוע שעבר הייתה יכולה להיות מושגת בשנה הראשונה לחטיפתו של שליט. אבל אז ככל הנראה לא נוצרו התנאים הפוליטיים המתאימים. תנאים פוליטיים משמע מנהיג המוכן לשלם מחיר גבוה כי הוא יודע שיש גם רווח פוליטי בצידו.

יש להניח כי ללא מחאת רוטשילד והתנועה להשגת צדק חברתי בישראל, לא היה ממהר נתניהו לאשר את העסקה לה הוא התנגד בעבר. נתניהו הבין כי אם ישחרר את שליט הוא יהפוך את מצב הרוח הישראלי ממדוכדך לאופורי. הוא הבין שהוא ישיג את הערצת ההמונים על נחישותו, אומץ לבו והיכולת שלו לעמוד על שלו וגם להסתכל למשפחות קרבנות פיגועי הטרור בעיניים. נתניהו יכול היה לעשות כל זאת כי ברגע שהוגשו לעיונו פרטי העסקה, הוא היה צריך יותר מכל להפוך את מצב הרוח הישראלי. ברגע ההוא היה ברור גם לו עצמו כי הוא מנהיג שוקע וזקוק לגורם משנה משחק. נתניהו ידע כי החזרת גלעד שליט תהפוך אותו למלך ישראל. הוא גם ידע כי המחאה תפנה את מקומה לסדרה של פסטיבלים, כי אין כמו שיבה הביתה של חייל אחרי חמש שנים כדי להפוך את התקשורת לגל אחד פתוח, שבין סיפור סוחט דמעות אחד לשני גם משדרת דברי הלל למנהיג שהחזיר את השבוי הלאומי הביתה. המסקנה: צריך לפעמים להחליש את המנהיג. כאשר המנהיג חזק דיו הוא נהיה אטום. כאשר המנהיג הופך להיות חזק יתר על המידה הוא הוך להיות גם מרושע. תנועת המחאה החלישה את נתניהו ובעקיפים היא זו שאפשרה את עסקת גלעד שליט. לך תסביר את כל זה לגורמים הרשמיים בוושינגטון שמתעקשים לעבוד לפי הספר ומביטים על הדרמה של המזרח התיכון בהשתאות.

דרושה דרמה

הנשיא ברק אובאמה ביקש מעוזריו מאז שנכנס לתפקידו בבית הלבן שימעטו ביצירת דרמה. עכשיו הוא זקוק יותר מאי פעם לדרמה אחת כזאת. דרמה מטלטלת, כובשת, כזאת שתחזיר לו את התנופה במירוץ לכהונה שניה וגם את הצבע ללחיים. הנשיא אובאמה כרגע הוא במצב הכי גרוע מבחינתו של פוליטיקאי: הוא לא מובס, אבל גם לא מנצח מעל לכל ספק. הוא זקוק לשובר שוויון כי בשלב הזה הוא נמצא בשוויון עם שני המועמדים הרפובליקאים, שאחד מהם יהיה זה שיעמוד מולו במירוץ לנשיאות בשנת 2012: הרמן קיין ומיט רומני. בסקר חדש שפורסם השבוע עולה כי אם הבחירות היו מתקיימות ביום עריכת הסקר, והקרב היה בין קיין לאובאמה, קיין היה מקבל 43 אחוז מקולות הבוחרים ואובאמה רק 41. אמנם הפער הוא עדיין תחום טעות הדגימה, אבל זה מוכיח, לכל הפחות, שהנשיא המכהן איננו מביס את יריבו באופן מוחץ. אם הקרב היה בין אובאמה לרומני, על פי אותו סקר, היה נוצר שוויון: 41 אחוזים לכל אחד.

במטה הבחירות של אובאמה שוברים את הראש איך לייצר את הדרמה הנדרשת בפרק הזמן הקצר יחסית שנותר עד בחירות. אחד האסטרטגים בנה תסריט לפיו חודשייים-שלושה לפני הבחירות יודיע ג'ו ביידן כי הוא פורש מתפקידו בנימוק המוכר והמשופשף: "אני רוצה לעשות לביתי ולבלות יותר במחיצת בני משפחתי". אחרי שביידן יפנה את הזירה ויקבל שלל מחמאות מברק אובאמה על אישיותו, תיפקודו, מנהיגותו, ניסיונו ותרומתו המונומנטלית למען אמריקה, יפתח אובאמה במסע חיפוש אחרי מועמד להיות סגנו. הנושא יצור התעניינות בתקשורת כמובן ואז יגלה אובאמה שהוא לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא סגן נשיא פופולארי, הוא פשוט יפנה להילארי קלינטון ויציע לה לרוץ עמו.

קלינטון זוכה לפופולאריות עצומה, ולא מעטים מבין ראשי המפלגה הדמוקרטים הביעו בחודשים האחרונים חרטה על כך שתמכו באובאמה בפריימריז ולא בהילארי. הם טוענים כי היא הייתה יכולה להיות טובה יותר מאובאמה כי יש לה ניסיון ובניגוד לאובאמה היא מנהיגה חזקה. וטוב גם שיש לה בבית יועץ שזמנו בידו והוא היה שש ושמח לקפוץ למרכז הבמה בתור הלחשן הראשי של הנשיאה. במפלגה הדמוקרטית יש לא מעט אנשים שאוהבים הרעיון כי בבחירות 2012 ירוצו על כרטיס אחד אובאמה-קלינטון. הילארי עצמה לא נשאלה על כך ישירות, שכן לא הוצע לה עדיין דבר וביידן עדיין לא הולך לשום מקום, אבל בעקיפין היא נשאלה השבוע ברשת איי.בי.סי מה תוכניותיה לעתיד והיא הדגישה כי היא רוצה להירגע, לנוח, וכי אחרי כל מה שתרמה היא רוצה לזוז הצידה ולתת לכוחות חדשים לעלות. אבל בפוליטיקה יש דינמיקה. והילארי קלינטון עצמה הוכיחה בסיבובים שעשתה בחייה הפרטיים ובחייה הפוליטיים כי היא מאוד דינאמית ומה שהיה אתמול "לא" יכול להיות מחרתיים "כן, אין ברירה, דין התנועה".

נכון שיותר פשוט עבור אובאמה במקום לייצר דרמה פרסונלית להשקיע יותר משאבים זמן ויצירתיות כדי לייצר מקומות עבודה ולשקם את הכלכלה. אבל זה תהליך ממושך שלא בהכרח יניב פירות בזמן, כלומר עד מועד הבחירות. בימים אלה, יותר מכל דבר אחר הוא זקוק לגימיק ועל זה בדיוק עובדים עתה טובי המוחות שמכונסים מטעמו במטה לבחירתו מחדש בשיקאגו. הילארי היא רק וריאציה אחת.