שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    ילדה - ציירי בפינה: האפליה מתחילה בגילאי הגן
    מתברר שאנחנו יוצרים אי שיוויון בין המינים - הוא מתחיל בגיל הרך, ממשיך לאורך תקופת בית-הספר ומסתיים בחיינו הבוגרים. כאשר מסתכלים על תחומי העיסוק בהם עוסקים גברים ונשים בארגונים שונים, חייבים לחזור אחורה לילדות ולבדוק את המסרים המשודרים לבנים ולבנות

    האם יש אפליה בין בנים ובנות החל מגן ילדים? האם אנו מכוונים בנים ובנות לקריירה אחרת, להתנהגויות אחרות, דרך הציפיות והשדרים שהצוות החינוכי בגן, לצד ההורים והחברה בכלל משדרים להם? מה אתם/אתן חושבים/חושבות?

     

     

     

    סיפור אישי קטן

    כשבתי הקטנה הייתה בת 5, נערכה מסיבה בגן בשעות הערב. כשהגעתי עימה לגן למחרת בבוקר ביקשה ממנה הגננת, יחד עם הבנות הנוספות, לגשת לפינה ולצייר.

     

    במקביל, ביקשה הגננת מהבנים לסייע ולהעביר ספסלים אותם שאלו מהגן הסמוך. כשהסבתי את תשומת ליבה לכך שגם הבנות מסוגלות להעביר ספסל, ענתה לי הגננת ש"המתוקות הקטנות עייפות וכדאי שינוחו". כשעניתי שגם הבנים עייפים, ענתה שלבנות עוד יהיו מספיק הזדמנויות לעבוד בחייהן ובינתיים שיתפנקו ויציירו.

     

    זהו סיפור אמיתי שחוויתי על בשרי. כמי שעוסקת בתחום של מנהיגות ושיוויון בין המינים יצאתי מהגן של בתי והתחייבתי לעצמי לכתוב תוכנית שתעלה את המודעות של הצוות החינוכי לנושא השפה שבה הם נוקטים והשדרים שהם משדרים כלפי בנים ובנות.

     

    ככל שחפרתי והתעמקתי יותר ויותר בתחום, נדהמתי לגלות עד כמה אנו יוצרים אי שיוויון בין המינים שמתחיל בגיל הרך אבל ממשיך לאורך תקופת בית-הספר, ההכוונה ללימודים בתחומים שנתפסים גבריים / נשיים, לתחומי ספורט הנתפסים גבריים / נשיים ולבסוף, בלי כחל וסרק, משפיעים על עיצוב החיים והעתיד של בנים ובנות.

     

    התוכנית שכתבתי בתחום, מתחילה כבר עכשיו, בפיילוט ראשון בארץ בעיריית תל-אביב והולכת להתרחב ברמה הארצית.

    כאשר מסתכלים על תחומי העיסוק בהם עוסקים גברים ונשים בארגונים שונים, על תחומי ספורט בהם עוסקים גברים ונשים, על ההישגים אליהם הגיעו, על קריירה שונה שעיצבו גברים ונשים, חייבים לחזור אחורה לילדות ולבדוק את המסרים המשודרים לבנים ולבנות.

     

    כמה אנקדוטות למחשבה 

    1. בנים ובנות תופסים מרחב פיסי שונה בגן ויש לכך השלכות על תפיסת המרחב הפיסי בחייהם הבוגרים – מחקרים רבים מעידים שבנים ובנות בגן משחקים באופן שונה בחצר. רוב הבנים עסוקים בדרך כלל במשחק יותר אנרגטי, יותר תחרותי, ויותר אגרסיבי משל הבנות.

     

    המשחק של רוב הבנות, לעומת זאת, מצטמצם בשטחים מוגבלים יחסית והוא יותר שקט וסטטי. כך קורה שבפועל הבנים ממלאים כשני שלישים משטח החצר בעוד שהבנות תופסות כשליש ממנו.

     

    אם נשליך זאת על גילאים יותר מאוחרים - נסו לבדוק בכנות גודל של משרד בו יושב גבר לעומת גודל משרד בו יושבת אישה - במעמד מקצועי מקביל.

     

    לאחרונה הייתי בפגישה אצל מנהלת בכירה ברשות מקומית. הופתעתי לראות שבקושי היה לנו מקום לזוז בחדר והיא אף סיפרה בגאווה שלא מעניין אותה גודל המשרד. כשחידדתי את מודעותה היא סיפרה שאכן גברים מקבילים לה חולקים משרד גדול פי כמה משלה.

     

    גודלו של משרד, נרצה להודות בכך או לא, משדר על מעמדו של אדם בארגון. ישנה משמעות למראה החיצוני מבחינת מה שהמשרד משדר, מעבר לתוכן. לכן, כאשר מחנכים נשים במודע או שלא במודע לתפוס פחות מקום, מחנכים אותן להחליש את עוצמתן ואת מעמדן וכדאי לחשוב על כך כי כל החברה יוצאת מופסדת.

     

    2. מחקרים שונים מראים שארבע מתוך חמש נשים בעמדות בכירות של ניהול, עסקו בילדותן בפעילות ספורטיבית. אין מחלוקת על תרומתו של ספורט לאישיות העוסקים בו. בפעילות ספורטיבית המשתתפים רוכשים מנהיגות, עקביות, התמודדות עם כישלונות ומשברים, מנהיגות, שמירה על הגוף ועוד.

     

    אלא כדאי לשים לב לאיזו פעילות אנו מכוונים בנים ולאיזו פעילות אנו מכוונים בנות. ישנו סטנדרט כפול לגבי הגוף - מה שנתפס כחזק וחסון אצל בנים, נתפס כמגושם ולא יפה אצל בנות. כשילדה שוקלת פעילות של חוגי ספורט, היא תושפע מפעילות שמושפעת מדימוי הגוף שלה, של הוריה ושל הסביבה ובחירה במשחקי כדור שונים, להבדיל מבלט או חוג אומנות, נדחקת לתחתית.

     

    כלומר, בנות ייטו למשחקים יותר מעודנים ופחות לוחמניים, ובנים נוטים יותר למשחקים יותר אנרגטיים ואגרסיביים. נטיות אלו בהכרח ישפיעו על עתידם של שני המינים בבואם לבחור מקצועות לעתיד ובהתנהלותם בחברה בכלל.

     

    3. לספרות הילדים יש השלכה עצומה כמכשיר סוציאליזציה להעברת מסרים של התרבות. הספרים לא רק משקפים מציאות אלא גם יוצרים מציאות. ילדים וילדות לעיתים קרובות אינם מבחינים באופן מובהק בין מציאות לדמיון והם תופסים את הסיפורים כאמת לאמיתה.

     

    התכונות בספרות הנפוצה מציגות בנים במגוון רחב של תכונות. הם מסתדרים היטב עם בעיות העולם הרחב בהם הם נתקלים, הם מוצאים פתרונות יצירתיים לבעיות השונות, הם אמיצים, נועזים והחלטיים. הם דמויות פעילות שמשפיעות על העולם ונמצאות בשליטה. דמויות של נשים ובנות מוצגות בדרך כלל כחד-מימדיות, הן רגישות ורגשניות, הן זקוקות להגנה, שואלות שאלות, ממלאות פקודות, ולא עצמאיות.

     

    הצגתה של הבת/אישה כדמות נחותה לגבר/בן עשויה ליצור דימוי עצמי שלילי אצל בנות וחיקוי של פסיביות וקונפורמיות.

    כמובן שגם לנושא זה יש השפעה על תפקודן של נשים בהמשך הקריירה. נסו להיזכר כמה פקידות אתם מכירים לעומת פקידים, מה השפה בה נוקטים גברים לעומת נשים, מי מעז להיראות יותר רגשני ומי נוטה יותר לפקד?

     

    לסיום, כמובן שישנם בנים שמפתחים יותר את הצד הנשי ובנות שמפתחות יותר תכונות שנתפסות "גבריות".

    כשנפנים כמה חשוב שנפעל לשיוויון בין המינים ולהגברת הפתיחות כדי שגם בנים וגם בנות יראו את מגוון התכונות המגולמות בהם ולא בעיקר את מה שנתפס כמתאים לבנים/בנות, החברה כולה תצא נשכרת.  

     

    הכותבת היא מנכ"ל התמרה - תהליכים בעיצוב חיים. ניתן לפנות אליה בדוא"ל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ילדה - ציירי בפינה: האפליה מתחילה בגילאי הגן"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבנות מציירות - הבנים סוחבים ספסלים
    צילום: index open
    גלית תגורי משה
    צילום: צדוק משה
    הכל מתחיל בגיל הרך
    צילום: shutterstock
    מומלצים