שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "פעילות על טבעית 3": נשים הן עם מפחיד

    הסרט השלישי בסדרת סרטי האימה המצליחה "פעילות על טבעית" מפחיד ומעניין יותר מקודמיו - אבל גם מעביר מסרים מטרידים לגבי הקשר בין נשים ליצורים דמוניים

     

    "פעילות על טבעית 3" נכנס הישר לראש טבלת שוברי הקופות עם צאתו, והפך לסרט האימה המכניס ביותר בעת הצגתו לראשונה בעולם. בכך עקף את הסרט שהחזיק בשיא עד כה, שהוא במקרה קודמו בסדרה, דהיינו: "פעילות על טבעית 2". 54 מיליון דולר בקופות לא טועים. מדובר בהצלחה שנמדדת שוב מול התקציב הזעום (5 מיליון דולרים?) של הפקת הסרט.

     

    עוד כתבות בערוץ הקולנוע: 

     

    טריילר "פעילות על טבעית" 3. כבש את הקופות מיד לאחר צאתו

     

    התשובה לשאלה האם מדובר בסרט אימה מוצלח, כזה שגורם לך לחשוב מחשבות מפחידות ונשאר איתך ליותר מלילה או שניים (או בעבודת "הקפצות מהמקום" יעילה אך ממוחזרת) טמונה ברמזים מהטריילרים, שהבטיחו לגלות לנו סוף-סוף איך החלה הפעילות.

     

    שתי אחיות וצלם חתונות אחד. מתוך הסרט ()
    שתי אחיות וצלם חתונות אחד. מתוך הסרט

     

    מפאת ספויילרים, לא יצוין מה ההסבר לקשר בין האחיות קייטי (קייטי פדרסון כבוגרת, וקלואי סנג'רי כילדה) וכריסטי (ספראג גריידן כבוגרת, וג'סיקה טיילר בראון כילדה) למה שזה לא יהיה שרודף אותן כבר שלושה סרטים. הוא ניתן בדקות האחרונות של הסרט ומשאיר קצת מקום למחשבה עצמאית של הצופים לאחר מכן שמבהירה את התמונה - וטוב שכך.

     

    ישות דמונית מהאייטיז

    הסרט בבימוים של הנרי ג'וסט ואריאל שולמן (שסרטם הספק תיעודי ספק מוקומנטרי "קאטפיש" יצא השנה וזכה לביקורות טובות) חוזר ל-1988, כששתי האחיות מתוודעות לראשונה לישות דמונית בלתי נראית. העלילה מתארת איך כריסטי הקטנה מדברת עם חבר דמיוני אותו היא מכנה טובי, ומתעקשת, כיאה לגילה, שהוא אכן אמיתי. אל טובי, שבהחלט קיים במציאות, נהנה להציק לשאר יושבי הבית: לאחותה הגדולה קייטי, לאמן ג'ולי (לורן ביטנר) ולחבר שלה (כריסטופר ניקולס סמית').

     

    בעוד כריסטי מפתחת קשר חברי ומצמרר עם טובי, האחרים לא רואים או שומעים אותו, אלא רק חווים את ההשלכות המפחידות של מעשיו - אותן כבר למדנו להכיר מהסרטים הקודמים. דלתות ומנורות שזזות מעצמן וכמה הפתעות חדשות באותו סגנון, בנוסף להתנהגות המטרידה של כריסטי, מובאים אלינו באדיבות המצלמות של דניס שהוא במקרה צלם חתונות למחייתו. דניס נבהל מהמתרחש ומתקין אותן, הפעם בדגמים מיושנים מהאייטיז, ברחבי הבית, וגם מסתובב עם אחת עליו כמעט כל הזמן.

     

    גם הצופים לא רואים את מה שזה לא יהיה  ()
    גם הצופים לא רואים את מה שזה לא יהיה

     

    לזכותו של הסרט ייאמר שבעוד בקודמיו לקח המון זמן עד שמשהו מפחיד קרה, כאן הפעילות מתחילה מוקדם, ובתדירות רבה ומפחידה יותר. הדבר מתאפשר כי אין צורך באקספוזיציה ארוכה מכיוון שמי שצופה כבר מכיר את הדמויות, את דרכיו הנלוזות של השד ואת המנגנון המוקומנטרי של חומרי צילום שנמצאו לאחר מעשה.

     

    גם הצופים לא רואים את מה שזה לא יהיה, אבל פה ושם יש קווי מתאר שלו, וזוויות הצילום המוגבלות, כולל ציר של מאוורר שאחת המצלמות מותקנת עליו, מייצרות הבלחות פתאומיות ומקפצות שעובדות היטב על המסך הגדול. סביר להניח שעל מסך קטן הטריקים הוותיקים של "משהו צץ במפתיע בפריים" מפחידים מעט פחות.

     

    משהו מפחיד צץ בתוך הפריים ()
    משהו מפחיד צץ בתוך הפריים

     

    עוד שינוי מרענן קיים ביחס של המבוגרים האחראים לשד. בסרטים הקודמים הדמות הנשית היא הסובלת העיקרית וזו שמשוכנעת שמשהו לא בסדר, בעוד הגבר לצדה, שגם אחראי על הטכנולוגיה המתעדת, טוען רוב הסרט שהכול נמצא בראשה הפרנואידי - או לפחות משתדל לשמור על קור רוח.

     

    כאן דניס הוא זה שמרותק ומבוהל מההתרחשויות ההזויות, בעוד ג'ולי מסרבת לשמוע או להכיר בכך שמשהו מתקשר עם הבנות שלה. על העדרו של האב לא מדברים בסרט, ואולי המסתורין האופף אותו אמור להיות פתח לסרט נוסף, אם כי לא בטוח שיש צורך בסחיטה נוספת של אותו שטיק ותיק ולא באמת כזה מקורי (שיזם אורן פלאי, שנותר מעורב גם כאן, כמו בסרטים הקודמים, כאחד המפיקים).

     

    בין נועם לשעמום

    התסריט של כריסטופר בי לאנדון שכתב את התסריט לסרט הקודם סוגר פינות לא פתורות, מייצר דמויות אמינות וגם עניין בדמות סבתא שלא מתה על החבר החדש. אבל - יש שתי נקודות בעייתיות בתסריט. ראשונה היא חזרה על אותו מבנה בפעם השלישית. יש משהו נעים לעין ולדמיון בצפייה בתבניות מוכרות, אבל מדובר בקו דק בין נועם לשעמום. הוריאציות החדשות של מעללי השד שומרות את הסרט מעל סף השעמום ברובו, אבל הן בכל זאת קצת מוכרות מדי.

     

    שנית ומטרידה, היא הצגה בעייתית של דמויות נשיות. יש סיבה בגינה הכוח הדמוני פונה רק אליהן לאורך שלושת הסרטים, שמתבהרת פחות או יותר בסוף (וכפי שהיא נרמזת בזהירות בטריילרים). למרות זאת, אין מנוס מהמסקנה אליה חותרת הטרילוגיה: גברים רוצים לעזור ויודעים להשתמש במצלמות, כלומר: טובים ומתקדמים. לעומתם, נשים עושות דברים בהשפעת שדים ולא יודעות להפעיל מצלמות, כלומר: משוגעות ומפגרות טכנולוגית.

     

    סביר להניח שהתסריטאי, המפיק והבמאים (כולם גברים) לא חשבו במודע להעביר מסר שכזה לצופים. אך הנשים בסדרת הסרטים מייצגות את העל-טבעי שנתפס כשלילי ודמוני, ואילו הגברים את הרציונל והשפוי. גם ההתמודדות ההגיונית של ג'ולי נסתרת בהמשך כשהיא נכנסת לפאניקה, ורק בן זוגה הוא זה שחוקר, בודק וחושב - מתוך העובדה שהוא זה שיודע מה לעשות. כתוצאה מכך, ההרהורים שהסרט מעלה אחרי צפייה הם בעיקר מעוררי פחד (כמו שצריך) אבל אך ורק מנשים - כי לכו תדעו איזו ישות מוטרפת משתלטת עליהן בזמן שאתם ישנים. מפחיד. אבל גם די מעצבן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "פעילות על טבעית 3". עדיף לא להטריד יותר מדי חברים דמיוניים
    לאתר ההטבות
    מומלצים