במאית "חשופות": להעניש אנסים בשורות האו"ם
לריסה קונדרקי מספרת בראיון ל-ynet על סרטה החושף מציאות מטרידה בה אונס, ניצול מיני וסחר בנשים מתקיימים גם בשירותי האו"ם: "הסצנות הקשות הן רק קצה הקרחון"
הסרט "חשופות" לא מהנה לצפייה. על אף התרגום העברי שניתן לשם "The Whistleblower", שיכול לרמז אולי על טלנובלה קלילה וסקסית, מדובר בהפך הגמור. הסרט, שפתח השבוע את הפסטיבל הבינלאומי השמיני לסרטי נשים ברחובות, עוסק בסחר בנשים במזרח אירופה, ולמרות שמשתתפות בו כוכבות הוליוודיות גדולות- רייצ'ל ווייס בתפקיד הראשי, ונסה רדגרייב ומוניקה בלוצ'י- הוא אינו מייצר אסקפיזם בידורי, או טיפול קל לעיכול בנושא.
סרטה הראשון באורך מלא של לריסה קונדרקי, קולנוענית בת 34 מקנדה, קשה לצפייה לא רק כי הנעשה על המסך מזעזע, אלא משום שמדובר בסרט ריאליסטי, עם עלילה ברורה שלא מתחנפת אל הצופים כשהיא מטיחה בפניהם את העובדות, המבוססות על אירועים שהתרחשו במציאות. ואם לא די בכך, העוולות המתוארים בו התרחשו בשנות ה-90, בעבר הקרוב מאוד, מה שרק מוסיף לתחושה עוכרת השלווה.
הסרט עוסק בקתרין בולקובק (רייצ'ל ווייז), שוטרת מנברסקה, המצטרפת לתוכנית העסקה של חברה פרטית בשיתוף האו"ם, בבוסניה שלאחר המלחמה. במהלך שירותה היא הופכת לאחראית לנושא נשים ומגדר, וחושפת תעשייה משגשגת של סחר בנשים, שניצולן המיני והפיזי מגיע עד לארגון בו היא משרתת.
העלילה נצמדת לנקודת מבטה ולחקירה שהיא מנהלת כמעט לבדה, כאשר הקשיים, האיומים והסכנות הולכים וסוגרים עליה ככל שהיא מתקרבת לחשיפת המעורבים. בראיון ל- ynet מלוס אנג'לס, מספרת קונדרקי שהיא לא נתקלה בניסיונות לעצור אותה במהלך עשיית הסרט, אך כן הקפידה למתן את הצגת האירועים שבולקובק היתה עדה להם. למעשה, הסצנות הקשות לצפייה בו הן רק קצה הקרחון של פני הדברים במציאות.
"יש די והותר עדויות המוכיחות את ההתרחשויות המופיעות בסרט" היא אומרת. "נאלצנו להציג את הדברים בצורה עדינה יותר מהאופן בו הם התרחשו. בפועל האירועים היו חמורים וקשים בהרבה. האתגר הגדול היה להבהיר שלא מדובר בגרסה הוליוודית שעברה דרמטיזציה והגזמה, וסביר להניח שיש כמה אנשים שלא שמחים שהסרט הזה קיים, אבל נשארנו נאמנות למציאות".
השחקניות נרתמו בגלל הסיפור, לא בגלל הכסף
קונדרקי נולדה בטורונטו, ומוצאה האוקראיני מצד אמה היה הגורם הראשוני שעורר את סקרנותה לנושא: "סיימתי שנתיים של לימודים לתואר שני באוניברסיטת קולומביה והתלבטתי לגבי התזה שלי", היא מספרת, "ואז אליס קירוואן, שבהמשך כתבה איתי את התסריט הציעה שאחקור משהו שקשור לשורשים האוקראיניים שלי".
נושא הסחר בנשים למטרות זנות סוקר בהרחבה בעיתונות באותה תקופה, ובמהלך המחקר שלה נתקלה קונדרקי במקרה של קת'רין בולקובאק: "הדברים שהיא עברה היו בלתי נתפסים, היה לי קשה להאמין עד כמה רחבה ומתוחכמת היתה הרשת שהיא חשפה. היה לי ברור שאני חייבת לספר את הסיפור שלה".
תהליך כתיבת והפקת הסרט ארך זמן רב, שכלל נסיעה של קונדרקי וקירוואן לאמסטרדם, מקום מגוריה של בולקובק כיום, כדי להכיר אותה ולזכות באמונה. "קראתי כל מה שיכולתי למצוא עליה, על סחר בנשים, גופים פרטיים ששלחו שכירים למזרח אירופה והאו"ם, ומצאתי את המייל שלה. אחרי שדיברנו היה לי ברור שהסיפור גדול יותר ממה שתיארתי לעצמי ואין אפשרות לכתוב אותו מניו יורק. גייסתי סכום ראשוני וטסתי עם אייליס לאמסטרדם. אחרי כמה ימים שבילינו עם קאת'י, היא סמכה עלינו שנספר את הסיפור שלה כמו שצריך".
היא שיתפה איתכן פעולה באופן מלא?
"כן, היא נתנה לנו כל מה שהיינו צריכות ותמיד נותרה זמינה ותומכת. הדבר היחיד שהיא חששה ממנו היה שלא נציג את האמת כפי שהיא היתה. היא לא רצתה שנהפוך אותה לגיבורה. הרשות שלה הייתה נתונה להראות גם צדדים מצחיקים ומטופשים שלה, וגם את השגיאות שהיא עשתה בדרך. היא היתה כספר פתוח בפנינו, וזה הקל את הלחץ שהיינו נתונות בו".
מאמסטרדם המשיכו קונדרקי וקירוואן למזרח אירופה, שם שהו כמה חודשים כשהן עוברות ממדינה למדינה ומראיינות אנשי או"ם ו- OSCE (ארגון לשמירת ביטחון ושיתוף פעולה באירופה). לאחר מכן כתבו את התסריט במשך שנה וחצי.
התסריט התגלגל בין אולפנים עד שהפך לסרט עצמאי, בקופרודוקציה גרמנית-קנדית. קונדרקי אומרת ש"כל במאי שמצליח לסיים את צילומי הסרט שלו מהווה השראה עבורי", ומרוצה מכך שהסרט נעשה כהפקה עצמאית: "אני חושבת שמההתחלה הוא נועד להיות סרט עצמאי, זה תאם לרוח של היצירה".
איך היה לעבוד בסרט ארוך ראשון עם כוכבות גדולות כמו ווייז, רדגרייב ובלוצ'י?
"הייתי יותר מבת מזל, התברכתי כשזכיתי לעבוד עם השחקניות האלה. זה היה מדהים. הן הסכימו לקחת חלק בגלל הסיפור, ולא בגלל התשלום שיכולנו לספק להן. הן שחקניות מהמעלה הראשונה, אגדות. אבל, גיליתי בהן גם בני אדם שהלהט שלהן לגבי העולם בו אנו חיים, זהה לתהיות שלי. זכיתי ללמוד מהן, לצפות במשחק מבריק. כאדם, שמחתי לראות שהאמניות האלה, לא משנה כמה הן גדולות, נרתמו כדי לספר סיפור טוב וחשוב".
סרטים יכולים לשנות מציאות
"חשופות" כולל סצנות של אלימות קשה כלפי נשים, כאשר במהלך אחת מהן - הנמשכת פרק זמן ארוך מספיק כדי לגרום לתזוזה באי נוחות בכסא - המצלמה מתמקדת בפניה וידיה של הקורבן, מבלי להציג את גופה, כאשר היא מותקפת על ידי מספר גברים.
קונדרקי מסבירה שמדובר בבחירה קולנועית מודעת: "רציתי להראות שצריך כמה גברים אחד אחרי השני כדי לעשות דבר כזה לבחורה. רציתי לתת את המשך הנכון כדי להעביר את החוויה הזו. לפעמים צפייה בסצנה אלימה דווקא מנתקת אותך, הדבר הנאמן ביותר לאמת היה להיצמד לנערה שחווה את ההתעללות".
סחר בנשים היתה ועודנה בעיה בקנה מידה עולמי, שקיימת גם בישראל. האם לדעתך סרטים כמו שלך יכולים לקדם שינוי בטיפול בנושא במציאות?
"כן, בהחלט. הקרנו אותו בחודש שעבר במטה האו"ם בניו יורק, וערכנו פאנל בנוכחות המזכיר הכללי. רק כמה חודשים קודם לכן הם עדיין טענו שקת'רין נתבעה בגלל שהיא דיווחה על שעות עבודה שקריות. מדהים עד כמה הקרנה של סרט
יכולה להשפיע ולעורר מודעות. דרשתי שיתנצלו בפניה, והשיבו לי שהם עובדים על זה. אבל לפחות, על ידי ההקרנה הזו, המזכיר הכללי הודה שהאו"ם אכן היה מעורב במה שקרה שם.
"בתקווה, עם הפעלה של מספיק לחץ ציבורי, המזכיר ישנה את המדיניות לגבי הנושא. אני מאמינה שלכל הפחות צריכה להימצא דרך לגרום לאנשים שאמורים לשמש כשומרי שלום, להישפט ולהיענש על מעשיהם, אם הם ביצעו או היו שותפים לאונס, רצח, חטיפה ועינויים. אחרת, מה הטעם בקיומו של האו"ם?"
לא כל מי שביצע את הפשעים המתוארים בסרט בא על עונשו. בהתחשב בכך, את חושבת שהסרט שלך מעביר מסר פסימי?
"הסרט לא נגמר כשהקרדיטים עולים. הוא כבר מתחיל להשפיע, ואם מספיק אנשים ידרשו זאת, יתחולל שינוי. הסרט פוקח עיניים, עכשיו נשאלת השאלה מה אנשים יבחרו לעשות עם המידע שהוא מוסר להם. פסימיות מקשה על הראייה, אבל אם נהיה חזקים מספיק, נצליח לשמור את עינינו פקוחות".
