ההכרעה: קצב שיקר, לכל אשה זכות לקווים אדומים
רומן? יחסים בהסכמה? הכל היה בארבע עיניים - וגם שופטי העליון שדחו את הערעור מאמינים לחלוטין לא', בעוד הנשיא לשעבר נתפס בשקרים. "אפילו התנהגות 'מתירנית' או 'מזמינה' - ולא זו התנהגותה - לא מונעת הרשעה". כך נפסלו כל טענות קצב, שייכנס בחודש הבא לכלא ל-7 שנים
גם הערכאה הגבוהה מכולן קבעה שהנשיא השמיני של מדינת ישראל אנס ואז שיקר לבית המשפט: שופטי בית המשפט העליון דחו באופן גורף את ערעורו של משה קצב על הרשעתו בשני מקרי אונס ושורת עבירות מין נוספות, ושלחו אותו לכלא ל-7 שנים, החל מ-7 בדצמבר. בפסיקה הארוכה, הם פירטו את הסיבות לכך שלא התערבו בפסיקת המחוזי - והבהירו שאין בלבם מקום לספק בהכרעה המהדהדת.
השופטים דחו את טענת קצב לעלילה מצד א' שעבדה תחת קצב במשרד התיירות, שנאנסה פעמיים, והזכירו שמעולם לא הגישה תלונה במשטרה מיוזמתה. "לו רצתה א' לנקום במערער היא יכולה היתה לעשות כן בימים שלפני בחירתו לנשיא המדינה. זאת ועוד, לו היה מדובר בעלילה, א' יכולה היתה לבדות סיפור 'פשוט' יותר ולא למקם את אירוע האונס הראשון דווקא בלשכה בתל-אביב ביום שאינו יום העבודה הרגיל שם ואת אירוע האונס השני - בחדר בבית מלון".
יום הדין של משה קצב - כל הדיווחים והתגובות:
א' למקורביה: "חשה הקלה, הצדק ניצח"
העליון מתח ביקורת על מזוז: הראיון - תקלה קשה
פרקליט קצב: אונס בוונוס? השופטים היו מאמינים
אם הייתה רוצה להעליל, נטען, היא גם לא הייתה מספרת על אירוע אחר, לגבי ציינה כי קצב "הגיע לדירתה ועלה עמה במדרגות ארבע קומות בלי שהדליקה את האור, פרט אותו סיפרה א' כמשיחה לפי תומה".
"א' אכן לא אמרה לאיש מפורשות לפני פרוץ הפרשה כי המערער אנס אותה", כתבו השופטים, אולם "ההסבר לכך נעוץ בביטויים המינוריים בהם השתמשה א' בעבר. לידידה, ירון ארמוזה, אמרה דברים בלשון המגלה כי היא איננה מספרת לו למעשה מה אירע. א' אמרה תמיד לארמוזה שהמערער 'עשה לי מעשה שלא ייעשה'. דברים דומים עולים מעדותה של א' עצמה, וגם מפי הפסיכולוגית שטיפלה ב-א'".
הייתה מוכנה להרכין ראשה כדי להשיג פרנסה
סביר להניח, קובעים השופטים, כי א' כלל לא היתה חושפת את שארע לה אלמלא נקראה לעדות במשטרה. הם גם לא מצאו כל פגם גם "בהנמקה של בית המשפט המחוזי לפיה כבישת עדות היא תופעה מוכרת אצל קורבנות עבירות מין".
לראיות שהציג קצב בדמות הקלטות שיחות בין א' למקורביו, בראשם אורי יואלי, שופטי העליון מתייחסים בביטול. "באותם קטעים 'נשמרו' באופן סלקטיבי נשמעת א' תובענית בעניין רצונה שתימצא לה עבודה. התנהגותה זו זכתה להסבר בעדותה ולפיו היא חשה כי קצב 'חייב' להשיג לה עבודה, בשל מה שעולל לה. הסבר זה יפה גם לעניין הודעות טלפוניות רבות שהשאירה בבית הנשיא שנרשמו ביומן הלשכה ולעניין ביקוריה השונים בבית הנשיא".
"נתפס לאי אמירת אמת"
המחוזי קיבל את גרסתה, וגם שופטי ערכאת הערעור קבעו שאינה מניפולטיבית. "לאלה נוסיף: א' נזקקה, נזקקה עד למאוד, למקור פרנסה. כדי להשיג פרנסה היתה מוכנה להרכין ראשה. אין לדון אותה על כך לכף חובה ולקבוע כי עדותה אינה עדות אמת". עניינים נוספים הוגדרו "שוליים יחסית... נובעים מחלוף הזמן ומטיבו של הזיכרון האנושי. עדותה של א' לגבי ליבת האירועים נמצאה מהימנה".
מנגד, עדותו של קצב הוגדרה "בלתי מהימנה בעליל": "עדותו של המערער אינה יכולה לשמש בסיס לקביעת ממצאים. עיון בה מעלה כי בצדק ציין בית המשפט כי העדות נשאה אופי של ניתוח ראיות, סיכומים ווכחנות, ולא מסירת עדות אותנטית על מה שהיה (או לא היה). בית המשפט מנה עניינים שונים בהם נתפס המערער לאי אמירת אמת".
טענות האליבי של קצב לא התקבלו, גם במקרה לגביו מסרה א' גרסאות לא ברורות – האונס בלשכתו בתל-אביב. השופטים פשוט האמינו לה. "אין לומר כי מול עדותה של א' שזכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי עומדת טענת אליבי או טענת אי היתכנות איתנה המכרסמת בעדותה של א' והופכת אותה לבלתי אפשרית".
לגבי האונס בבית המלון, ניסה קצב לטעון בין היתר שא' הזמינה את החדר לעצמה ולבן זוג אחר. "מעבר לאמון שנתן בית המשפט בגרסתה של א', יש לזכור כי היתה לה דירה בה התגוררה בגפה בירושלים לא הרחק משם. לשם מה תשכור א' לעצמה חדר לכמה שעות על חשבון המשרד ותסתכן בכך בעבירה פלילית? מעבר לכך, קצב אכן נהג לשהות מעט מאוד בבתי מלון והזמנת חדר על שמו בירושלים היה אירוע חריג שעשוי היה למשוך תשומת לב במשרד מצד הגורמים המאשרים את התשלום עבורו. אין זה מתקבל על הדעת שא' היתה מסכנת עצמה ביודעין".
רומן? ראיות רק מה"מעטפת"
בערעור הציגו פרקליטיו של קצב את האפשרות שסתרה את עדות הנשיא לשעבר – לפיה אמנם התקיימו יחסים, אבל בהסכמה. "גם אם נניח לצורך הדיון בלבד, כי א' היתה מאוהבת בבוס, כפי שסברו עדים שונים, אין בכך ללמד ולו מחמת הספק, על הסכמה לקיום יחסי מין", הם קובעים נחרצות. "לעתים קרובות זר שיבחין בבני הזוג וביחסים ביניהם לפני האירוע המיני יכול להגיע למסקנה כי השניים עשויים לקיים ביניהם יחסי מין בהסכמה. אך בכך לא די כדי לזרוע ספק בשאלה האם יחסי מין היו בפועל בהסכמה אם לאו".
שופטי העליון מתייחסים לפסיקות בהן נקבע כי "לאשה יש זכות, בכל עת, לקבוע 'קווים אדומים'. אפילו במקום בהם סברו בתי המשפט כי התנהגותה של מתלוננת היא 'קלת דעת', 'מתירנית' או 'מזמינה' – ולא זו התנהגותה של א' – הם לא נמנעו מהרשעה, אם השתכנעו כי הנאשם בעל את האשה שלא בהסכמתה ושלא כדין. אפילו התרשם מאן דהוא כי א' מעוניינת בקרבתו של המערער או אפילו שהיא מאוהבת בו, ואפילו היינו מניחים – ואיננו עושים כן, כי היה בין השניים רומן, אין בכך כדי ליצור ספק, לא בשאלת הכוח ולא בשאלת ההסכמה".
השופטים מזכירים ש"כל הראיות שהובאו על ידי ההגנה עסקו ב'מעטפת' ואף אחת מהן לא נגעה בליבת האירועים. יחסי מין או אונס מתקיימים בדרך כלל בארבע עיניים וכך היה בעניין זה. כך נותרה לבדה 'במערכה' גרסתה המהימנה של א' לגבי מה שהתרחש בחדרי חדרים בינה לבין קצב".
לפנייה לכתב/ת 
