בית ספר למוזיקה? אולי לטאלנטים מתחילים
למרות הכשרונות הגדולים של הילדים הקטים ב"בית ספר למוזיקה", אי אפשר להתעלם מהעובדה שבסך הכל מדובר ב"כוכבון נולד" ושהמשתתפיים הצעירים בתוכנית יאבדו את תמימותם תוך זמן קצר לטובת מכבש הרייטינג של ערוץ 2
הרבה אחרי ש"בית ספר למוזיקה" שלח את שמונת הנבחרים הראשונים שלו אל מסלול התהילה, נדמה היה לי שאני שומעת בחלומי את הקול המפחיד של סופרנני, מבשר לי שהמהפכה התחילה והפריים-טיים מעתה הוא נחלתם של אנשים בגודל אקסטרה-סמול.
בערוץ 10 ישראל בישלה להם ארוחה, בערוץ 1 עסקו בילדותו של סטיב ג'ובס, בערוץ 2 היה גם סרט תיעודי, מן הזן האיטי-מרגש-נוגע ללב בו נערה שאומצה בינקותה מחפשת את אמה הביולוגית ברומניה, וכל זה עוד לפני ש"מאסטרשף - גרסת הדרדסים" עלתה לאויר. אמא'לה. בעטתי בכרבולית והתברר שלא חלום כי אם מיכל דליות בשר ודם יושבת על המסך ומודיעה לדליק ווליניץ, כוכב-קטנטנים בדימוס, ש"ילדים הם אנשים קטנים וחזקים נורא. יש להם הרבה כוח".
הם יהיו זקוקים לכל הכוח שבעולם כדי לשרוד במטחנה העדינה והמנומסת אליה הם נכנסים כעת כזמירים חפים ממודעות, משום שבצד השני הם אמורים לצאת כמפלצות תהילה. הרי לא משנה עד כמה יתנחמדו אליהם ויהיו אדיבים וחיוביים, בלי להעליב ובלי מרגול, בלי סמסים ובלי סיפורי חיים קורעי לב, בלי זיופים ובלי הגיגי-ויברטור של דנה אינטרנשיונל: עצם העובדה שהם שם, בפריים-טיים בערוץ השני, תיצור עוד מעט אנשים זעירים שמודעים לעצמם ולמצלמה, לסטייליסטית ולמאפרת, ובעיקר - לצורך לעשות חנדעלעאך שיבליטו אותם על חשבון הזמירים האחרים.
כן, גם הצורך הזה הוא ילדי ואותנטי כמו הקולות המצויינים של כל המתמודדים כמעט, אבל בעולם האמיתי אפשר להתעלם מכרכורי-חן של ילדים וכך להבהיר להם שהמאמץ מיותר: בעולם שהמצלמות יוצרות, השטיקים יהיו דבק נאה בין הפרסומות. והם עוד יבואו, ובגדול, עד שמן הזמירים יוותרו רק זמרים מקצועיים זעירים שירבו בעצימות עיינים מרוגשות ובעודף תנועה על הבמה, בדיוק כמו הגדולים. בסך הכל, זה "כוכבון נולד". שון, ראשון המועמדים, כבר יודע את זה ומת להקסים את כולם בהתפארויות במגוון יכולותיו. קרן פלס, שצריכה ללמוד עוד דבר או שניים על ילדים, נכבשת מיד.
זה יהיה עצוב גם ללא הדחות. כי מרגע שהכשרונות הקטנים נשלפו מתוך חייהם התלת ממדיים ועברו להתגורר על המסך, מרגע שהפכו לנכס כלכלי של "טדי הפקות", ואפילו יופקדו בידיהם הטובות של מורים מצויינים, לעולם כבר לא יוכלו לשיר כאילו הם וקולם לבד ביקום ורק אלוהים שומע.
תשיר אל העולם, ילד
היו אתמול, בין המוכשרים הקטנים, שלושה מדהימים באמת: מישל כהן, פייטן בבית הכנסת בדימונה, רק בן 13 וכבר מבצע כאילו בלי כל מאמץ את "אינת עומרי" בדיוק מופתי ובלי צרוך בליוווי כלי נגינה. שלו מנשה, שמנעד קולו נע בין קונטרה-טנור למה שהמלאכים כנראה מפיקים, נראה ונשמע כמי שנשלף מתוך "מקהלת נערי וינה" כששר את "מעבר לקשת". וקטלין אליגדו, איך הלב יוצא אליה ונקרע כשפתאום מייחסים את מילות השיר שלה לנסיבות חייה, כי היא שרה "כמה ימים אמרו לי - לכי כמה דמעות נפלו על הלחי", והיא בת למהגרי עבודה מהפיליפינים.
כאילו עמדו בפני מכרז לחידוש הזיכיון, הקפידו ב"טדי" להביא אל המסך את הילד מן השיכון קלוף-הטיח בדימונה בצד הילדה מן הבית-עם-הבריכה ברמת השרון, את צילומי החורבה בה חיה משפחת אליגדו בצד הפסנתר של שלו מנשה בביתו הכפרי המרווח, את העדויות לכך שהמלהקים עשו עבודה אינטגרטיבית ולא בחרו רק ילדים שלהורים שלהם יש כסף להשקיע בפיתוח קול.
כולם, צריך לומר, זכו ליחס נאות עד סכריני בפרק הראשון: מחמאות הורעפו, התרגשויות פומפמו, דמעה אחת אותנטית של משה פרץ נצפתה, וקרבות מיותרים לגמרי בין השופטים התנהלו בחוסר חן גמלוני ומבויים כשכל אחד רוצצה להיות המנוטר של כל אחד, בערך, ובסוף כולם מסתדרים יפה יפה וכל שופט - סליחה, מורה - יקבל ארבעה "תלמידים".
מה ייעשה בהם בהמשך? ראשית, צפוי עוד פרק עם מועמדים. אחר כך, משימות מדי שבוע, כשמנצח זוכה לשיר דואט עם המורה. עד הגמר, הבטיחו, לא יהיו הדחות. יחסית ל"כוכב נולד", זה מופת של נקיון ואלגנטיות, אבל רק יחסית - עוד מעט הרי תראו את הזמירים מככבים בפרומואים ובפרסומות, ובשנה הבאה - פסטיגל, והשמיים הם הגבול.
כבוד (?) השופטים
כמה מלים על השופטים: קרן פלס, מופת נדיר של אהבה עצמית וזחיחות עולצת, צריכה להפסיק לחבק ילדים תוך כדי שהיא מניפה אותם אל על. עוד היא צריכה להבין שאיננה הכוכבת של התוכנית, דבר שמשה פרץ, יהורם גאון ומתי כספי כבר הפנימו.
גאון עסוק גם הוא בעצמו, והפעם דרך הדור הבא: הוא להוט ללמד את חניכיו הקטנים שירים של פעם, כאילו באמת וילנסקי, ארגוב ושמר הם האופציות הראויות היחידות לזמרה. פרץ נעים הליכות ומחויך ואדיב, מתי כספי הוא היחיד שבאמת רוחש כבוד מקצועי למועמדים ואינו מצפה את ההערכות שהוא משמיע בסוכריות מילוליות צבעוניות. צביקה הדר הוא כתמיד רק צביקה הדר, ולכן גם הפעם תהיה אינפלציה של "איזה מאמי" והטיות מרובות ומאוסות של השורש ר.ג.ש.
ועכשיו, לשאלה הגדולה: האם כל זה יביא ל"טדי" את פסגות הרייטינג המבוקשות? הימור ראשוני - לא. ההתרגשות מזמירים צעירים מובנת לחלוטין, מפני שהם מהווים סוג של הפתעה גדולה בגוף שנדמה קטן מכדי להכילה. אבל היא תלך ותתפוגג במהלך הפרקים הארוכים מדי והרבים מדי שישודרו, עוד לפני שהזמירים יהפכו למושאי חיקוי בתוכניות שאמורות להצחיקנו, ועוד לפני שיחתמו על ייצוג של שניצל כאילו-ביתי. והאם כל זה מוטבע בחותם איכות? לא באמת: רק יחסית ל"כוכב נולד". והאם כל זה ממש מעניין? ובכן, לצערי - בעיקר את הוריהם של המשתתפים. נדמה לי שמבוגרים אחרים, כולל חובבי ילדים, עתידים להתנמנם מול זה עד שסופרנני תעיר אותם.
