שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יום האיידס: נשאים עדיין חיים עם הסטיגמה
    ג'וזף וקסלר תוהה מדוע בשנת 2011 הקמפיין של המלחמה באיידס עדיין חוזר על אותה תבנית שבלונית, במקום להעניק אור חדש למחלה שהסטיגמות עדיין שולטות בכל הקשור בה

    כמו בכל שנה, ביום הראשון בחודש דצמבר מתקשטים בסרט אדום בולט, ומציינים את יום המודעות העולמי למחלת האיידס. בדומה לשנים קודמות, המידע שנקבל על היום הזה יוותר חסר שימוש ומרבית הסיכויים הם שהוא לא יחדש לנו דבר. כן, מרבית התוכן שפורסם ועתיד להתפרסם השבוע בנוגע למחלה המוגדרת כחשוכת מרפא, לא יתאמץ יותר מידי לגעת ברבדים חדשים בנוגע למודעות המחלה, ולבסוף גם לא יחדש עבורכם מאומה.

     

    עוד על איידס בערוץ יחסים:

    בהדרגה צצו סביבי עוד נשאי HIV  

    שימו כפפות, שימו קונדום, גם אתן, הלסביות

    מי מפחד מניצחון האיידס?

    מדברים על איידס גם בפייסבוק שלנו

     

    מעבר לכך, אותם התכנים מיושנים כל כך עד כי נדמה שנלקחו היישר משלהי הניינטיז, כשעוד היינו בשלבי היכרות ראשוניים עם המחלה, בכל הנוגע למודעות אליה. יצאתי למסע ברחבי הרשת ובנבכי המודעות העצמית שלי, כדי לברר מדוע רובו של המידע הנוגע ליום זה הוא בגדר הטעיה אחת גדולה.

     

     

    הפרסומות חוטאות למטרה

    בדיקה קצרה שעשיתי עזרה לי להיזכר במובן מאליו – שחיקת התכנים. מידי שנה ולקראת התאריך שהפך להיות מוקד האזכור היחידי לאותה המחלה, מושקים קמפיינים שיווקיים חדשים שמטרתם להעלות את הנושא לסדר היום, ולהפחית את כמות הנדבקים באיידס. אותם הקמפיינים בדרך כלל מלווים בסטיקרים, פליירים, שלטי חוצות, פרסומות וכתבות רבות התומכות במאבק. 

     

    גם השנה אנו נחשפים להאדרת סבלם של החולים עקב חושך סביבתי. אותן הנפשות נאלצות להתמודד ולנגד עינינו (בפרסומות כמובן), מול סביבה עוינת שסובלת מבורות מביכה בכל הקשור למחלה.

     

    לעיתים עוד 'זורקים לנו עצם' ותוקעים ברקע הפרסומת שיר מרגש, ובכך חוסכים מאתנו את המלל המיותר שאנו כבר יודעים לדקלם בעל פה. 'האיידס עובר ככה ולא תוקף ככה, אינו מתקיים ככה ואפשר לחיות ככה'. בסדר, הבנו. עכשיו תורכם אתם להבין ולחדש עבורנו. לפחות במעט.

     

    שאלה חשובה שעולה היא מדוע הקמפיינים עונים על אותה השבלונה המאכזבת. הרי כולנו נחשפנו דרך הרצאה, חבר, סרט או פרסומת כזאת ואחרת לדרכי ההידבקות וצורת המניעה. יתכן ואולי קיימת אג'נדה מסוימת מאחורי הטקסט השחוק והמילים היומרניות שטוענות כי איש בעולם אינו באמת מודע למחלת האיידס. את הסיבה לשאלת אופן הצגת הנושא חילקתי למספר שדות. האופציה הראשונה שעלתה היא כי האנשים שאחראיים לתכנים המסופקים עבורנו ביום זה, חושבים שאנו טיפשים מידי בשביל לעקל חומר חדש, או שעדיין לא הפנמנו את השיעור הקודם והחוזר חלילה שהעניקו לנו.

     

    אופציה נוספת יכולה להיות אולי הבורות של אותם אנשים שמניחים כי עיסוק חוזר בהפניית אשם אל עבר סטיגמות, יגרום להפנמתם בצורה עמוקה יותר. המשכתי לחקור ונראה כי אף לא אחת משתי האפשרויות זוכה בתואר 'התשובה ההולמת ביותר' לבעיית חוסר החדשנות ששוטפת את הקמפיינים השונים.

     

    לא קשה להבחין בהתפשטות האיידס כמגפה נוראית. בעוד בעבר הלא רחוק, איידס הייתה מחלה פיקנטית שהדביקה מפרסמים כמו הסולן ההוא מקווין או הבחורה ההיא מהריאליטי, כיום אנו מוקפים בחולים, והנגיף עצמו ממשיך לרקום עור וגידים חדשים, בעוד המספרים בסטטיסטיקות נראים רק הולכים וגדלים, והסוף למחלה אינו נראה באופק.  

     

    כמתבקש מעצם התפרצות והתפשטות שכזאת, אגף ההסברה בכל הנוגע לנושא ממשיך ומתרחב מידי יום, ועושה חיל בכל העולם. על כן קשה לטעון שלא קיימת מודעות למחלה, ושברחוב שולטות רק סטיגמות, בייחוד כאשר ההסברה היא נרחבת ומתקיימת בכל מוסד באשר הוא. בנוסף, תמיכה במאבק כנגד האיידס הפכה לתו תקן עבור ההומני שבאדם (והסלב/המיליונר, שמעוניין באהדת הציבור).

     

    לי זה לא יקרה

    השימוש בסטיגמות המוטעות הללו, כי חייו של נשא קשים עקב חוסר הבנה בסיסי בסביבתו, לוקחים אותי הרחק אל 'ימי הארון' של הקהילה הגאה. הפחדים והחשש כי אם תספר - יחרימו אותך ותיענש על כך  על ידי המקורבים אלייך, בין אם במקום עבודתך, בקרב חברייך או בני משפחתך.

     

    נראה כי הסיבה היחידה שמסבירה בהיגיון את הצורך בהטעיה הזאת בקרב פרסום המודעות במחלת האיידס, היא הרצון להפחיד אותנו. במידה ונידבק במחלה הנוראית הזאת, כדאי בוודאי שנהיה מוכנים לחיים החשוכים שצפויים לנו, מוקפים באנשים חשוכים שאינם מבינים דבר במחלה המפחידה.

     

     

    בסופו של יום, מטרת-העל של כל הארגונים המפרסמים את התכנים הללו היא זהה ומבורכת, והיא קודם כל למנוע את התרחבות הממדים של ההידבקות במחלה. עם זאת, העניין העיקרי שמצריך התייחסות אליו הוא דווקא צורת חשיבתנו. כולנו חיים ונושמים את המשפט הנודע – "לי זה לא יקרה". חשוב לדעת, להפנים וגם לשתף כי איש אינו מוגן מפני ההתקפה של הנגיף. כולנו חשופים אליו, ואין זה אומר שאנו צריכים להתרחק מנשאים ולחיות בפחד אין סופי, אלא בסך הכל להיזהר.

     

    השורה התחתונה היא שיום המודעות לאיידס הפך למעין יום חג, כזה שבדיוק כמו החגים האחרים והמסורתיים מתקיים על פי אותו תוכן קבוע וידוע מראש. כאמור הוא גם זוכה לפופולאריות עצומה, בין אם מדובר בענידת הסרט האדום לבילוי או בתמיכה על גבי דפדפן השיתוף. בניגוד לחגים האחרים והמסורתיים, יום האיידס הוא יום אזהרה. אומנם זאת שמתפרסמת כבר אינה רלוונטית אך הכתובת עדיין רשומה על הקיר – לכולנו זה יכול לקרות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מודעות ללא מודעות. יום האיידס
    צילום: Getty mages imagebank
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים