שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא מעושרים: "היחס אלינו מחפיר, החברה חזירית"
    הכנסת העשירון העליון היא פי 14 מהתחתון, כמו בארה"ב. אם חד-הורית, שעובדת בניקיון, כועסת: "רואה עשירים בטלוויזיה ויודעת שיש כאן אנשים שיש להם, בזמן שלנו אין כלום". אמא עם שני ילדים ותואר, ובלי עבודה: "כשאין כבוד לעובד, אין שכר"

    את העניים לא מראים בטלוויזיה, אבל דו"ח ה-OECD הראה כי הפער בינם לבין העשירים רק הולך וגדל - ומגיע כבר לממדים של ארצות-הברית. "אנחנו חברה חזירית", אומרת אם חד-הורית שעובדת בניקיון בעקבות הנתונים, שפורסמו אתמול (יום ב') והראו כי הן בישראל והן בארצות-הברית הפער בין ההכנסה הממוצעת של העשירון העליון לזו של התחתון עומד על פי 14.

     

    עוד בערוץ החדשות:

     

    "אני לא חיה בין עשירים, אבל אני רואה אותם בטלוויזיה, קוראת עליהם בעיתונים ויודעת שיש כאן אנשים שיש להם יותר מדי בזמן שלנו אין כלום", אומרת רבקה, תושבת ירושלים בת 52, אם חד-הורית לשלושה. היא חיה מקצבת הבטחת הכנסה של 1,300 שקלים, ומעבודות ניקיון מזדמנות: "בין שכר הדירה, החשמל, הארנונה והחובות לבנק אני לא יודעת איך אפשר להתקיים. הכול יקר והכול ממשיך לעלות".

     

    על מנעמי החיים היא מוותרת, אבל זה עדיין לא מספיק: "אני מונעת מעצמי, חוסכת איפה שאפשר וחיה מהמינוס". על הפערים הגדולים, שמציבים את ישראל בין 4 המדינות הכי לא-שוויוניות בקרב חברות ה-OECD, אומרת רבקה: "מדובר בחוסר צדק בסיסי שצועק לשמיים. בזמן שאני ורבים אחרים נאבקים על הקיום, יש כאלו שנהנים ממשכורות של מאות אלפי שקלים בחודש. זה מוכיח שהפכנו לחברה של חזירים".

     

    "המעסיקים מנצלים אותנו"

    יחזקאל מהשומרון עובד כבר ארבע שנים בתחומו ומרוויח רק 5,000 שקלים בחודש, למרות שסיים תואר ראשון. הוא לא הופתע מהדו"ח: "הנתונים לא מפתיעים אותי. בחברה שבה אני עובד יש כאלו שמרוויחים עשרות אלפי שקלים יותר ממני. מי שאשם במצב הוא המעסיקים שמנצלים כוח אדם צעיר שזקוק נואשות לפרנסה. הם יודעים שנבוא לעבודה בכל מקרה, כי אין מישהו אחר שיפרנס את הילדים שלנו. הם מרוויחים על הגב שלנו ומעדיפים לשלם לנו שכר מינימום".

     

    הוא הפנה אצבע מאשימה גם להסתדרות: "מי שאמור לדאוג לנו זה ועד העובדים הארצי, אבל הוא בוחר לדאוג לעובדי הנמלים והמדינה. מתי עופר עיני ידאג לנו, העובדים בעסקים הקטנים יותר?".

     

    גם איילת, תושבת מרכז הארץ, מחזיקה בתואר ראשון. אפילו זה לא עזר למצוא עבודה. "יש לי ניסיון לא גדול, וכולם דורשים ארבע וחמש שנות ניסיון, כאילו נולדתי איתו", מספרת איילת, נשואה ואם לשניים. לדבריה, היא מנסה כבר חצי שנה להשיג עבודה, ללא הועיל. "אני שולחת קורות חיים בלי הפסקה, וכל ההצעות הן לעבודות של שירות לקוחות עם שכר מינימום שעתי".

     

    "מדברים על פערים? מי שיוצר אותם הם אותם אנשים שחושבים רק על הרווח של עצמם, ומעסיקים רק דרך קבלנים וקבלני משנה", טוענת איילת, שסיימה לימודי כלכלה באוניברסיטה. "העיקר לא להתחייב, ולא לדאוג לעובד, הוא סוג ב', היחס אליו מחפיר. עבדתי תקופה בחברת נדל"ן מהגדולות במדינה, ופיטרו שם אנשים על ימין ועל שמאל, נגמר פרויקט? יאללה הביתה. אני לא רוצה לחשוב על כך שעצם היותי אמא גם גורם למעסיקים לדלג הלאה, אבל זו המציאות. כשאין כבוד לעובד, לא יהיה שכר".

       

    מה גרם לפערים?

    ד"ר מומי דהן, ראש בית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, טען כי "האי שוויון בישראל עלה בצורה חדה ביחס למדינות אחרות, בשל מדיניות הממשלה בשנים האחרונות - צמצום הסיוע והקצבאות לאוכלוסיות חלשות".

     

    דהן, אחד מ"כלכלני המחאה", הסביר מה ההבדלים בין מדיניות נתניהו לזו הנהוגה בשאר חברות ה-OECD: "כאשר משווים את ישראל למדינות המפותחות, אחד הדברים הבולטים זה ההיקף הקטן של הסיוע לאוכלוסייה החלשה. הגורם השני הוא מערכת מיסוי מעוותת, הכוללת מיסוי עקיף גבוה שנופל על אוכלוסייה ענייה, לעומת מיסים ישירים נמוכים יחסית. שני הגורמים הללו ביחד יוצרים תנועת מלקחיים שיוצרת את הפערים הגדולים שאנחנו עדים להם".


    פורסם לראשונה 05/12/2011 23:50

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלכס קולומויסקי
    בין 4 המדינות המובילות בפערים. אילוסטרציה
    צילום: אלכס קולומויסקי
    מומלצים