ברק וגנץ, זה לא צחוק

את סשן הדאחקות המטורף שהריץ הצמד אהוד ברק ובני גנץ לפני כמה ימים ניתן לפרש כשוביניזם, כמו גם כבדיחה ולא הרבה יותר מכך (בכלל, הרבה ממה שאהוד ברק עושה ניתן לפרש כבדיחה ולא הרבה יותר מכך). מה שבטוח הוא שכאשר בכירי העם מספרים בדיחה שוביניסטית ו-500 טוקבקיסטים עטים עליהם, אזי הנזק מהבדיחה בטל בשישים ביחס לנזק שעושים כל אחד ואחת מאיתנו כשאנחנו מספרים וצוחקים מבדיחות שובניסטיות. ולא, לא מדובר בנזק ערטילאי בדמות "פגיעה במעמד האשה". בדיחות כאלה, ולא ברמת המטכ"ל אלא ברמת גן הילדים, הן חלק גדול מהסיבה להבדלים בין המינים בפקולטות המדעיות באוניברסיטאות, למשל.

עוד בערוץ הדעות :

בגלל ח"כים מהימין נפסיד את המלחמה הבאה / רועי פלד

כסף זה לא הכל. אנחנו חוזרים לישראל / אוהד קלס

אין ספק שהמשפט "בכל בדיחה יש שמץ של אמת" הוא משפט אידיוטי שהומצא מן הסתם על ידי אנשים מבאסים שלא הצליחו לעמוד בקצב הירידות של החבר'ה. אבל לכל בדיחה, גם אם אין בה שמץ של אמת, יש לפחות שמץ של השפעה אמיתית. בישראל, בנות שומעת מגיל ילדות בדיחות על כך שבנות לא טובות במתמטיקה, לא טובות בלנהוג, לא טובות בלחנות, ואולי רצוי שיישארו במטבח. "הכל בצחוק", כמובן, אבל רגע - חושבת לעצמה הילדה - ביוטיוב באמת ניתן לראות סרטים קורעים במיוחד של "אשה מנסה לחנות. פחחח!", בפקולטה למדעים מדוייקים שירותי הנשים באמת נקיים יתר על המידה, ומקרב המנכ"לים יש מעט מאוד שלובשים שמלה (לפחות מחוץ לבית). אז אולי בכל זאת יש משהו בבדיחות האלה?

אז זהו, שלא רק שאין משהו בבדיחות האלה, באופן פרדוכסלי, הבדיחות הללו הן שמסייעות ליצירת המציאות שמובילה לכך שיש בדיחות. איך זה קורה? פשוט מאוד: במשך שנים שומעת אותה ילדה שהיא, מעצם היותה ממין נקבה, פחות טובה מהבנים במתמטיקה. ברגע שמשוואות הנעלמים נכנסות לחייה, הסבירות שהיא תחשוש לשאול שאלה בכיתה גבוהה מהסבירות שבן יחשוש לשאול את אותה שאלה, וכך יתחיל להיווצר הפער. גם אותן בנות מעטות יחסית שלא חוששות לשאול ומתעקשות להשלים בגרות חמש יחידות, סביר שבהגיען לאוניברסיטה יהססו לבחור בפקולטות בהן יש רוב גברי מובהק, שייתן בהן מבט משועשע בכל רגע נתון.

משלמות את המחיר

במילים פשוטות: מכיוון שכל החיים אמרנו לבנות שהן פחות טובות במתמטיקה, ואך ורק משום כך, הן נהיו פחות טובות במתמטיקה. כל מחקר שנעשה אי פעם בסביבה בה לא התקיימה אפליה מוקדמת בין בנים לבנות הוכיח שאין כל הבדל בין היכולות המתמטיות של שני המינים.

אותו התהליך ממש מתרחש בכל תחום אחר. נערה המגיעה לחנות בשיעור הנהיגה הראשון אחרי מיליון הופעות סטנד-אפ בה ירדו על נשים חונות, מרגישה הרבה פחות בטוחה בעצמה מאשר נער, ולכן עושה זאת פחות טוב. אשה שכל חייה מטילים ספק ביכולתה לנהוג, סביר שתהסס יותר במעבר בין נתיבים, וכך תביא על בנות מינה בדיחות נוספות, שיגרמו לאשה הבאה להסס גם כן.

אתם יכולים להגיד עד מחר "אבל עובדה שנשים נוהגות פחות טוב". תהיו בטוחים שבעולם בו אף אחד לא סיפר אף פעם בדיחה על נשים מאחורי ההגה, הן נוהגות בדיוק כמו הגברים, וכנ"ל לגבי כל תחום אחר. לפני מאה שנה, הגברים הראשונים שראו נשים על הכביש או לומדות מתמטיקה חשבו שזה מצחיק, ועד היום נשים בכל העולם משלמות את המחיר.

האמת לאמיתה היא שכולנו מתקשים לפעמים בחניות או במשוואות, אבל אצל הגברים אף אחד לא מייחס את זה קולקטיבית למין שלהם, אלא באופן אינדיווידואלי. אנחנו במו פינו ובדיחותינו מטמיעים בנשים לאורך שנים את התחושה שהן פחות מסוגלות, ויוצרים את המציאות בה הן פחות מסוגלות. רובנו המוחלט - נשים וגברים כאחד - מספרים וצוחקים מבדיחות כאלה, ופוטרים אותן כלאחר יד כי ברור לנו שאנחנו לא שוביניסטים "ברצינות". אז זהו, שזה לא צריך להיות "ברצינות" כדי לגרום לנזק רחב היקף. בדיחה לפעמים מצחיקה ולפעמים לא, אבל היא אף פעם לא צחוק.

יוני כהן-אידוב, אלוף העולם בדיבייט (ויכוח תחרותי) לאוניברסיטאות לשנת 2010, מאמן נבחרת ישראל בדיבייט לנוער.  

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il