אדם כהן בהופעה: יותר מדי כמו אבא

אדם כהן בתל אביב. פעם הוא העז יותר(צילום: בן קלמר)

אבל זה לא תמיד היה כך; כשהבליח אדם כהן לראשונה לחיינו הסטריאופוניים, הוא נשמע רחוק מאוד מהעץ. זה היה ב-1998, כשהוציא את אלבום הבכורה שלו שנשא את שמו. בשירים כמו ״Quarterback" הוא נשמע יותר כמו האח הקטן של גרג דולי מ״אפגן וויגז״ מאשר בנו הבכור של לאונרד כהן. הטקסטים נעדרו תחכום, אבל עוררו סקרנות, וכהן מצא עצמו עד מהרה נכלל בפסקולי הנעורים של "דוסון קריק" ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון".

אדם כהן. הולך בדרכי אביו

כהן עשה מאז כל מיני ניסויים מוזיקליים, כמו להצטרף ללהקה או להוציא אלבום בצרפתית, אבל לבסוף הוא החליט לאמץ את המורשת המשפחתית ולהפוך לקופי של אבא. העתק שגם אם אינו חיוור, הוא לא תמיד שזוף. בהופעה הוא הגדיר זאת: "אמנות לא היתה נוכחת בחיי, גם לא מסורת. עכשיו, סוף סוף, בגיל 39, אני חוגג את המסורת ממנה אני בא, עובר בר מצווה".

זמירות מבית אבא

כהן הגיע אלינו במסגרת סיבוב הופעות של אלבומו האחרון, "Like A Man". ישראל היתה התחנה האחרונה של סיבוב קצר ואינטנסיבי בן שבעה שבועות, ומה שקיבלנו מהזמר ושני נגני הליווי שלו היה, בקיצור נמרץ, אווירת סוף קורס: בדיחות פנימיות, גיחוכים חרמניים והרבה "בנאדם, אני אתגעגע אליך".

אדם כהן. מלא בדיחות פנימיות

בין לבין כל אלה ניתן היה ליהנות משירי האלבום החדש, שהיוו את הרוב המכריע של הערב: "Sweet Dominique" היפה, "What Other Guy" המרגש (שבו נשמעה הזמרת והצ׳לנית מאי בלומפילד כמעט כמו ג׳ניפר וורנס, זמרת הליווי המפורסמת של אבא לאונרד) ו-"Girls These Days" מעורר המחשבה.

אדם כהן. אפשר היה ליהנות מגלגוליו הקודמים

נראה שכהן ג׳וניור אינו מרגיש כל צורך להצטדק על ההליכה הטוטלית בנתיב שהתווה אביו. שלושה משירי האב בוצעו במהלך הערב: קטע מ-"Bird On A Wire", ביצוע ל-"So Long Marianne", בו דחק בקהל להצטרף, וביצוע מוצלח ל-"Tower Of Song", שבו התארח מייק סקובל, מנהל סיבוב ההופעות של לאונרד כהן ושל אדם כהן, שהפליא לנגן במפוחית.

חבל שלא זכינו לטעום קצת מגלגוליו הקודמים של כהן, וקיבלנו רק זמירות מבית אבא, פלוס הבלחה של חידוש ל-"What's Going On" של מרווין גיי. אולי עוד שלוש-ארבע שנים יעבור כהן ג׳וניור לפאזה חדשה ומקורית בה נוכל להתרשם מכישוריו מבלי לחטוא בהשוואות בלתי הוגנות ללאונרד.