רק בשר: מחלימים מהשפעת עם חלבונים

מעט מצוננים, כמו כולם, כיסינו את כל גרסאות הפניצילין היהודי; גמרנו את כל מלאי הפרוטק למיניהם וויטמין הסי מסניף הפארם הקרוב, והגברת אף עשתה בקסמיה, לחשה לחשים, התייעצה עם אמה, משחה את ראשי בזמן שישנתי בערק וכמו שמשון בזמנו לא יכולתי להתנגד. לא רק שזה לא עזר, אלא לקח לי חצי שעה של מים רותחים במקלחת להוציא ממני את ריח בית המרזח.

עוד בערוץ האוכל:

זהב לבן: רושפלד מכין טאפאס בצל

גם זה עוזר בשעת צרה: מתכון למרק העוף של סבתא

קוביות בבטן: גולאש ביתי לוהט

למחרת בלילה פחדתי להירדם שכן ראיתי שהגברת הכינה ליד המיטה את נשק יום הדין - בקבוק כמעט מלא של קוניאק סיגר, שאפילו אני משתמש בו בקמצנות -  ואז, תוך כדי שאני מנסה לשמור על עיניי המזוגגות מהמחלה פקוחות, נתקלתי במאמר מאלף. "קחי", אמרתי לגברת, "תראי מה כתוב כאן. הכל מיתוסים. הכי טוב נגד הצטננות זה חלבונים. קדימה חלבונים!".

ישנתי כמו תינוק ולמחרת נעניתי להזמנתו של מר א' לחגוג איתו את יום הולדתו ב'מקום של בשר' בנווה צדק. חלבון לא יהיה חסר שם. זה לא ביקורי הראשון ב-"מקום של בשר" ומה שמשמח אותי שתמיד טוב שם. הם שומרים על רמה. על השולחן סלט ספרדי עם שעועית ובצל סגול, קרפצ'יו בקר, סלט חסה טעים ולחם מעולה.

כמה לגימות מהיין הלא מסונן של סגל ומפלס הבריאות שלי מפגין עלייה. מיד אחר כך צלוחית עם פרוסות דקיקות של נתח קצבים, לידם צ'יפסים פריכים ומעל מעט ציר. כשהזמנתי עוד אחד כזה, מפלס הבריאות שלי כבר עלה פלאים.

מבריא מחולי. נתח עסיסי(צילום: דניה ויינר)

השיחה קלחה, וכך גם היין. הגברות מקבלות פרוסות של פילה בקר שהייתי חייב להתעלם מהן, שכן לגברים הגיעו שתי סינטות על העצם. האחת בעובי מכובד למר א' וזו שלי בעובי שיש כאלו שיגידו שהוא אפילו מכובד מאוד. אם כבר חלבון, אז בשפע.

זה היה מצוין, עשוי כדת וכדין, צרוב היטב עם טעם קרמלי מבחוץ, אדום ורוטט בפנים. הבשר הגיע עם מספר רטבים, גם מהם התעלמתי. בשר טוב לא צריך כלום, כלומר חוץ מפעמיים טבעות בצל שעליהן חלשתי, תרד מוקרם כזה קלאסי עם שמנת (גם עליו חלשתי) וגראטן תפוח אדמה, שמאז ומתמיד היווה תוספת שיש לי חולשה אליה.

לקינוח עוגת שחר שהיא מעין עוגת ביסקוויטים של פעם, טעימה ונוסטלגית, וכמובן קפה טוב. או אז התפניתי מהלעיסה, נגעתי במצחי ופניתי לגברת: "אני בריא!".

יום ו'. 18:00 - השעה החביבה עליי לארוחת ערב. ההריונית ניצלה את זה שאני סוף-סוף בריא ואמרה: די ללכת לאותם מקומות לאכול כל פעם ביום שישי. היא המליצה על 'יונה' החדשה בנמל יפו.

הרוח הקרירה שהייתה בחוץ ליוותה אותנו גם לתוך המסעדה, חדרה בין הזגוגיות וציננה את האווירה מאוד. מלצרית חביבה במיוחד המליצה לנו על הקוקטיילים. אהבתי את הרום וכוכב האניס, אם כי הייתי ממש מעדיף איזה קוקטייל חורפי מחמם, אפילו סתם סיידר חם עם רום וקינמון.

ההריונית התחילה עם תה, הגברת עם מרטיני, כך שדי הסתדרנו. הלחם יוצא כחצי לחם פרוס לאורכו מהטאבון מולך. לא רק מרשים, גם טעים, במיוחד עם היוגורט המיוצר במקום שיש לו טעם שמנתי - להיט שליווה מבחינתי את כל הארוחה. מהצנצנות הכבושות (רעיון מדליק) טעמנו שרימפס שהיה טוב והגיע עם פלחי פולנטה צרובים בצד. עוד מריחה קלה מהיוגורט וזה היה טעים. השרימפס החם במגש טרקוטה עם פיסות הארטישוק היה טעים אף הוא.

רפי אהב את הצנצנות. הכבושים של יונה(צילום: צילום: יונה לוייתן)

המנה עיקרית שלי, כמו בויבאז, אכזבה. הדג הפריך שבתוכו היה טעים, השרימפס ככה-ככה אבל המולים היו לא טעימים, ובכלל - זה ממש לא כמו בויאבז. ייתכן שהמנה סבלה ממשהו שהפריע לי כל הארוחה וזו הקרירות. לא של הצוות - שהיה ממש ידידותי ואפילו הציע לנו להחליף שולחן מפעם לפעם - אבל הקרירות רדפה אותנו כל הזמן. לא היה קוקטייל חם, לא היה אח או סתם מחממים מכל סוג שהוא. עוד דבר שהציק באופן מיוחד היא כמות הרעש בחלל הזה, למרות שהמסעדה לא הייתה עמוסה עד אפס מקום.

לאחרונה הזמנתי את פודינג האורז. הוא היה טעים מאוד עם מבחר נדיב של תוספות שמגיע בצידו. בסך הכל ברגע שידאגו למשהו שעושה אווירה חמה או כשהקיץ כבר יגיע, אני מבטיח לקחת את כל מבחר הצנצנות עם היוגורט והלחם, ולשבת עם אוזו בשמש.

יום א' בבוקר: השמש של יום א' בבוקר הביאה אותי לשבת במקום בו לא ישבתי כבר מספר חודשים - 'יוליה' בנמל תל אביב. ארוחת בוקר בריאות עם חביתת חלבונים, לחם שיפון והסלט הקצוץ שאין עליו. את כל זה חיזקנו בטחינת פלפלים וצלוחית חומוס חם מהצד. היה טעים. בצד השני הארוחה הקלאסית שלהם עם סלסלת לחמים ומאפינס קטנים בטעם תפוז, טונות, גבינות ועוד סלט קצוץ דק מאוד, מיץ תפוגזר, השמש מלטפת. אפילו הרגשתי מספיק בריא להזמין ערק על קרח. מקיאטו מעולה ועוד פרוסת לחם עם גבינה ואני מרגיש מוכן נפשית וגופנית לשבוע חדש. יותר נכון מזה, אני מרגיש כמו אחד שחזר הביתה. בערב אנחנו עדיין בעניין של כבד עוף.

פסטה עם כבדי עוף וצ'וריסוס

לפסטה הזאת אין רוטב. הרוטב היחידי מתקבל מהנוזלים שנשארו מטיגון הכבד, הצ'וריסוס והבצל. ליד זה, חברים, אני משביע אתכם להגיש סלט עגבניות חלוטות וקלופות, קצוצות יחד עם בצל ירוק, פלפל חריף וטרי, שמן זית ולימון. תענוג.

המרכיבים (ל-6 סועדים):

500 גרם פסטה מבושלת פרפקט. מסננים ומניחים בצד, לא לשכוח לטפטף מעט שמן זית ולערבב פעם אחת, על מנת שלא תידבק

500 גרם כבד עוף, מנוקה וחתוך לשתי אונות

6 צ'וריסוס

2 בצלים, קצוצים דק מאוד

2 שיני שום

1 פלפל אדום ו-1 פלפל צהוב, חתוכים לרצועות

10 עגבניות יבשות בשמן, חתוכות כל אחת באמצע

מעט שמן זית לטיגון

מעט מהשמן של העגבניות

3 כפות בלסמי

אפשר בפסטה וגם כארוחת בוקר. כבד עוף(צילום: דודו אזולאי)

אופן ההכנה:

1. כשהפסטה מוכנה מטגנים את הצ'וריסוס במחבת גריל (ניתן להכין מראש), כשהם מתקררים חותכים אותם לחתיכות שיהיה דומות בגודלן לחתיכות הכבד, כ-4 ס"מ כל אחת.
2. במחבת עמוקה וכבדה במעט שמן זית מטגנים את הבצל והשום, מתבלים את הכבדים במלח ופלפל, מכניסים למחבת ומטגנים כ-2-3 דקות על כל צד. מוציאים את הכבד והבצל ומוסיפים למחבת מוסיפים מעט שמן. מכניסים את הפלפלים ואחרי כ-2 דקות את העגבניות המיובשות עם מעט מהשמן שלהן. מוסיפים את הפסטה, את הצ'וריסוס ואחרי 2 דקות את הכבד והבצל המטוגן. מוסיפים את הבלסמי ובוחשים בזהירות כ-3 דקות. זה מוכן.
   

אגב, מה שנשאר למחרת הוחזר למחבת, חומם היטב, הוספו לו 2 ביצים טרופות וזה היה הבראנץ' שלי לאותו יום.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'