שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מי בעד חיסול הטרור היהודי?
    מי שהסתפק בתגובה פושרת מול שריפת מסגדים ועקירת זיתים, ומול פגיעה באנשי שמאל, גילה שטרור המתנחלים הגיע עד צה"ל. מה עושים? נתקו את המים והחשמל למאחזים
    בימים האחרונים, נראה שגם ישראלים עם השקפת עולם ימנית-מרכזית, ואפילו בחוגי השלטון, התחילו להבין שהפעם בריוני ההתנחלויות חצו את הגבול. מי שהיו מוכנים להשלים עם ההתעללות היומיומית של המתנחלים באוכלוסיה הפלסטינית, מי שהסתפקו בגינויים עקרים נוכח שריפת מסגדים, מי ששתקו מול טרור "תג מחיר", קיבלו את ליל האימים בחטיבת אפרים ואת ההתקפה האיומה על קצינים בכירים בצה"ל.

     

    אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו, כך נראה, מתחיל להתעורר מנמנום העצלתיים שלו. הוא, למשל, אישר את מעצרם של נערי הגבעות בידי צה"ל ושיפוטם בבתי דין צבאיים. צעד שמעטים ראו כאפשרי עד לפני כמה שבועות. תת-אלוף ניצן אלון, שידוע כקצין שמחויב למאבק בהפרת החוק של המתנחלים, מונה לאלוף פיקוד המרכז. אולם דווקא כעת, כאשר נראה כי המערכת מתחילה להתעורר, יש להיזהר מדגם קבוע, הרסני ומסוכן שהתפתח ביחסים בין המדינה להתנחלויות מאז שנות השבעים, וניתן לסכמו בסדר הבא: עימות המלווה בפחד מ"מלחמת אחים", ואחריו הידברות, פשרה והסלמה נוספת.

     

    עוד בערוץ הדעות :

    הדירו אותי בבקשה / ליאת פרבר

    זאת ההלכה, טמבל / רוני בריזון

     

    כניעתה המבישה של ממשלת רבין למתנחלים ב-1975 הייתה אחת הסנוניות הראשונות. כדאי להיזכר באירועים: חבורה אידיאולוגית נחושה של קנאי גוש אמונים עלתה, בניגוד לחוק, לסבסטיה שבשומרון כדי להתנחל שם. הממשלה, למרות שיתוף הפעולה שלה עם המתנחלים באזורים אחרים, החליטה שהשומרון חסום להתנחלויות. שמונה פעמים פינו כוחות הביטחון את הפולשים. שמונה פעמים הם שבו וחזרו. ולבסוף, כרע-נפל שלטון החוק לפני קבוצה נחושה של עבריינים אידיאולוגיים. 

     

    המדינה לא הייתה יכולה לעמוד מול האידיאליזם, הנחישות ורוח ההקרבה שלהם, שהזכירו לרבים את ראשית הציונות. לפיכך, התפשרה איתם הממשלה והתירה להם לעבור למחנה צבאי, ובסופו של דבר להקים יישוב אזרחי בשומרון. מפשרה היסטורית זו צמחו התנחלויות רבות מספור, ומהן - לפי אותו דגם ממש, המאחזים הבלתי חוקיים.

     

    אל תאבטחו אותם

    בימי הממשלות האחרונות חזר הדפוס על עצמו: נערי גבעות מקימים מאחזים לא-חוקיים דוגמת מיגרון, חזון דוד או מצפה יצהר, המנהיגים ה"מתונים" של מועצת יש"ע קוראים להידברות כדי "לבלום את הקיצוניים" ו"למנוע מלחמת אחים", ולבסוף מושגת פשרה. בימי ממשלת ברק, למשל, נחתם הסכם לפיו "פונו" חלק מהמאחזים (למעשה, קרוואנים לא מאויישים) תמורת הכשרת האחרים. כך נכנעה הממשלה שוב ושוב, והמאחזים פשו על הגבעות.

     

    בריוני המאחזים, שהבינו שאיש אינו בולם אותם, החליטו לנקוט באסטרטגיה של מאזן אימה למול הממשלה כדי למנוע כל תוכנית לפינוי עתידי, וכך נולדה לה התופעה של "תג מחיר". קורבנותיה הראשונים היו פלסטינים, הבאים בתור היו אנשי שמאל וכיום היא התפשטה גם נגד קציני צה"ל. לא רק המתנחלים, אלא גם המדינה אשמה. מי שהתפשר עם אנשי המאחזים, מי שהסתפק בתגובה פושרת מול שריפת מסגדים ועקירת זיתים, גילה היום שטרור המתנחלים רודף אחריו עד ביתו שלו.

     

    מה עושים? ראשית כל, בולמים את הטרור היהודי ביד ברזל. יש לנהוג בו בדיוק כפי שנוהגים בטרור הפלסטיני. שיפוט הפורעים בבתי דין צבאיים והענשתם במלוא חומרת הדין (רצוי עונשי מקסימום, בלי להתחשב במדיניות ענישה מקלה), הם צעד ראשון, אם כי בהחלט לא מספיק. שנית, כדי לבלום את ההידרדרות ההרסנית לפשרות קטלניות, יש לקבוע כי יישוב שהוקם באופן לא חוקי, לא ניתן להכשרה בדיעבד. כפי שכתב הבלוגר נדב פרץ, יש להשתמש נגד בריוני הגבעות לא רק בכוח משטרתי אלא גם בכוח התשתיתי של המדינה. יש לנתק ליישובים ולמאחזים לא-חוקיים את החשמל ואת המים, ולשלול מהם כל אבטחה צבאית ומשטרתית. בסופו של דבר, בלי שיתוף הפעולה של המדינה המבנה העברייני שלהם ייפול כמגדל קלפים.

     

    בצעדים אלו תיבחן הנחישות החדשה של הממשלה- האם מדובר בכוונה אמיתית לבלימת הטרור היהודי, או רק הבטחות ואיומים. אי הידברות, סירוב לפשרות, אכיפה נחושה והפעלת כוח תשתיתי הם הדרך היחידה לעצור את ההידרדרות. אנחנו נמצאים על סף התהום, ומחר עלול להיות כבר מאוחר מדי.

     

    הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה צבאית באוניברסיטת הרווארד. מאמר זה יתפרסם גם בבלוג שלו, "הינשוף "

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מכונית שניזוקה ליד חטמ"ר אפרים
    צילום: יואב זיתון
    הדפוס חוזר על עצמו. דני אורבך
    מומלצים