הסילבסטר שלי: בלי ציפיות ובלי תחתונים

תגידו, פנטזיות מתגשמות מעצמן? זה לא שאני חושבת שאשב במיטתי, אעצום את עיניי ואפקח אותן כשלצידי גבר חלומותיי נושף בעורפי וריחו המהביל יחדור לתוך נימיי, בדיוק כמו שאני אוהבת. לא, בכלל לא. באמת!

סילבסטר בערוץ יחסים:

8 סיבות למה לא להתנשק בסילבסטר

לכבוד הסילבסטר: טעויות של נשקנים מתחילים

במקום מסיבת סילבסטר: צאו למסע בזמן

אבל המחשבות על כך מטריפות אותי מידי פעם. הן עולות במעלה גופי עד לבטן התחתונה, חופרות בה ומתפלשות בעצמן, הן מלטפות את תלתלי ועוצמות את עיניי. עולה מהן חמלה, רוך, עסיסיות שנשפכת, רטיבות שלא גורעת. אחר כך הן יורדות לצווארי, טובלות בשפתיי ומיד בכפות רגלי, מעסות שוק וירך. בעוצמות שונות מרחפות המחשבות הארוטיות עמוק בתוך גופי, מהתלות בו ומכשפות אותו, אך מקולל הוא הרגע בו הן חודרות למוחי, כי כשזה קורה זה הופך אותי לאסרטיבית.

הפסיקי לצפות והדברים יקרו מעצמם

פעם אסרטיבית בשבילי היה לצאת החוצה אל העיר הפועמת ולטרוף אותה, היום זה אומר לא לצאת מהבית אבל כן לצפות שמשהו בכל זאת יקרה, אז אתם בטח מנחשים שבאה אכזבה כי כלום לא קורה. אני הרי לא יוצאת מפתח הבית.

בשיחות הלילה שלי עם עצמי, לפעמים "בודהה" מתערב וזורק כל מיני משפטי מחץ שאנשים אחרים אחר כך כתבו בכל מיני ספרים. בשיחה האחרונה למשל, הוא אמר בשלוות הזן האופיינית לו: "יקירתי, כשהציפיות נפסקות - דברים מתחילים לקרות". אני זוכרת שהוא ניסה להרגיע אותי, כשאמר: "לא, את לא משוגעת. אני באמת פה". מה אומר, האמנתי לו. אחרי הכל זה "בודהה", ואמרתי לעצמי: "שרית, בפעם הבאה שמישהו מרים לך להנחתה את זורמת איתו. לא לירקון, אבל בהחלט למקום שאת אוהבת. בלי ציפיות, בלי אכזבות ובלי תחתונים".

וכך היה. בקלות הבלתי נסבלת וחסרת התכנון שאני כל כך אוהבת.

קחי אותי עכשיו

לפני שהכרטיס שפתחתי באתר ההיכרויות התחנן אלי שאבצע בו המתת חסד, הוא נהג לתפקד לתקופה לא מבוטלת. כלומר, לא יצאתי ליותר מידי דייטים כי הטקסט שהזנתי בכרטיס הצחיק (בעיקר אותי) והבהיל את שאר הסביבה, אבל אודי, למשל, כלל לא טרח לקרוא את מה שכתבתי. נפגשנו אחרי שיחה קצרה בטלפון, שיחה שלא ממש משכה אותי אליו אבל גם לא הרחיקה.

זוכרים את הציפיות? ובכן, לא היו לי הרבה כאלו, ולכן הופתעתי! אודי מצא חן בעיניי על השנייה הראשונה. לא שיש לי חרדת נמוכים אבל גם אין לי פחד גבוהים, ואודי התנשא מעלה ולקח אותי איתו מהרגע הראשון שהצלחתי ממש להביט בעיניו. בכל זאת, הכותבת הייתה צריכה לטפס כמה וכמה סנטימטרים בכדי להגיע לשם.

השיחה הייתה קולחת, מבטנו הצטלבו, נגיעות רפות ומתגרות עברו בינינו, שפת גופו שידרה "קחי אותי, ועכשיו!". לא עבר זמן ומצאנו עצמנו נמרחים אחד על השנייה, מתנשקים בתשוקה כאילו אין אנשים מסביבנו, כאילו לא באמת הכרנו לפני שעה. שנינו חשבנו בתוכנו שמזמן לא היה לנו כזה להט מטורף בחברת בני אדם אחרים, הרי כשמסניפים את הלב לריאות - רואים מעבר לגלי המוח ומתחילים להרגיש.

איבדנו תחושה של זמן, כאילו הוכנסנו על ידי זרוע דמיונית לתוך מכונת זמן שזרקה אותנו לנקודה שבה לא היה אכפת לנו אם נחזור. האמת, מי רצה לחזור בכלל? אין לי מושג איך התנתקנו באותו הלילה אחד מהשנייה, אבל מצאתי את עצמי בבוקר למחרת לא באמת קמה לבוקר חדש, אלא ממשיכה את הלילה שלפני.

הלילה שלפני עטף אותי כמו קורי עכביש הלוכדים את טרפם עבור אדונם העכביש. בחדר השינה שלי שררה דממה מחרישת אוזניים, דרכה יכולתי לשמוע את המחשבות המוזכרות לעיל משתלטות עלי ללא רחמים. הפעם התמסרתי אליהן כאילו מעולם לא התנגדתי, והן, מצידן, עשו בי שמות.

צלצול טלפון קטע באכזריות את זממן. זה היה הוא. "בואי ניפגש הערב. ארגנתי לנו ערב מיוחד", קבע נחרצות. "איך להתלבש? לאן הולכים?", שאלתי, ואודי השיב שאין קוד לבוש. אף פעם לא ממש חגגתי את הסילבסטר מתוך אידיאל או חובה אלא סתם כעוד סיבה למסיבה, וכך מצאתי עצמי מבטלת את כל התוכניות שחברותי קבעו שבועות לפני חגיגות הסילבסטר, לטובת מסיבה פרטית משלי.

לוותר על מסיבת הסילבסטר זה רעיון לא רע. תראו את השיכור הזה(צילום: shutterstock)

לאבד שליטה ולאהוב את זה

אודי בא לאסוף אותי. חייכנו האחד לשנייה בשתיקה של לוחמים לפני הסתערות. נסענו אל מחוץ לעיר. אהבתי את הרעיון שאין לי מושג קלוש לאן נוסעים ואת העובדה שהוא יזם את כל המהלך, והיה אסרטיבי ובטוח בעצמו. הגענו למושב סמוך, נכנסנו אל תוך בית שמבט ראשוני בו הסגיר את התוכניות של אודי. הוא התכונן לבואי ולמרות שאני מעריצה את המילה 'ספונטאניות' כמו את חברתה 'קלילות', אהבתי את העובדה שהוא חשב על הכל.

זה הזמן גם לגלות לכם משהו גברים יקרים: גם אלה מאתנו שמתות על שליטה, אוהבות מידי פעם שהיא נלקחת מאתנו, לא מתוך ויתור אלא מתוך חוזק. זה מחרמן, שתדעו!

היו שם שתי כוסות ובקבוק יין אחד, קטורת מילאה את האוויר ומוזיקה פסיכדלית התנגנה לה ברקע. אודי הכין את השטח לפני. הוא עמד לצאת למתפרצת ואני לא עצרתי אותו. העיניים שלנו בערו מתשוקה, ולראשונה בחיי לא עניין אותי מה יהיה בעוד רגע או לאן תוביל ההתרחשות הזו. הקולות שלנו הפכו ללחישות ארסיות, הידיים שלו ננעלו על המטרה שהייתה: "אני".

העברנו שעות ביחד, מגלים את כל סודות הגוף האפשריים, חוקרים כל פיסת עור, מלקקים כל חלקת גוף בתשוקה חודרנית שלא ידעה שובע. התמכרנו לכאב ולעונג שהעבירו עלינו את הדעת. האמת? אין לי מושג מה קרה עם אודי לאחר הלילה ההוא. לא המשכנו את הקשר, אבל הייתה לו זכות ראשונים לפתוח לי את השנה החדשה ההיא בתרועת חצוצרה שלא נשמעה כמותה במחוזותיי שנים!

לגלות את כל סודות הגוף האפשריים. תשוקה גופנית(צילום: Shutterstock)

להגשים פנטזיה ולשרוד כדי לספר

אומר לכם כך: התשובה לשאלתי בתחילת הכתבה היא - לא, פנטזיות לא מתגשמות מעצמן, צריך לעשות מעשה על מנת להגשימן, אבל גם תוכניות מתוכננות לפרטי פרטים לא תמיד מתגשמות. התכנונים שלנו אומנם מצחיקים את היושב במרומים, אבל זה לא תמיד גורם לו לשתף איתנו פעולה.

דעו לכם, אם נהיה שם במציאות הקיימת שלנו, ונאהב אותה על מה שהיא, אם נסכים להיפתח ולקבל את מה שהחיים האלה מזמנים לנו, יכול להיות מאוד שנצליח להגשים לעצמנו פנטזיות, גם אם לא תכננו אותן מראש.

זה נכון, לרוב אנחנו רק רוצים להניח את הראש איפה שהלב שלנו, אך מותר לנו להרשות לעצמנו להסחף גם עם לילות חד פעמיים, הרי בעתיד נמצא עצמנו נזכרים בערגה ברגעים האלה שחווינו, ונוקיר אותם רק כי לא מנענו מעצמנו לפתוח את הלב ולפעמים גם את הרגליים (חיוך).

• אהבתם את הכתבה? יש לכם פנטזיות מעניינות משלכם? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
  

- הכותבת היא אשת תוכן במדיה הדיגיטלית ומחוצה לה.