הדרת נשים מהרחבה: מאבקן של התקליטניות

ביום שבת (14.1) יתחרו 12 תקליטניות ישראליות על התואר "התקליטנית הטובה ביותר". יוזמות האירוע, התקוממו עוד לפני עשור על האפליה המתרחשת תדיר ברחבת הריקודים, והחליטו לפעול, לקדם ולפרסם נשים תקליטניות באמצעות התחרות.

עוד בנושא נשים, מוזיקה והדרה בערוץ יחסים:

הסירנות של ירושלים: על איסור שירת נשים

אין דבר יותר פמיניסטי מלהתפשט

זונה פוליטית

מוזיקה בחתונה: למצוא את הפלייליסט המושלם

המיזם הזה, על אף שהוא רעיון טוב לכשעצמו, מעלה בעייתיות מסוימת שעולה תמיד כאשר מנסים לעשות אירועים בסגנון "גירל פאוור" כזה או אחר. יתכן והוא יעזור לפרסם במעט את התקליטניות הללו, אבל השורה התחתונה היא שמי שרוצה להתפרסם ולהתקדם בעולם הזה צריכה לעבוד קשה, ולא בהכרח רק בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שזה תחום תחרותי וחסר רחמים, כך שרק מי שיש לה 'ביצים' - שורדת.

תקליטנית או דוגמנית? 

Ellen Alien, Miss Kittin, Anja Schneider ועוד, לא צריכות תחרויות שכאלה, משום שהן עבדו קשה במהלך שנים רבות כדי לבסס את עצמן בשדה התקלוט והיצירה האלקטרונית. כך עשתה גם מעיין נידם הישראלית, שמצליחה מאד ברחבי העולם. אפשר לומר, אולי, שנשים צריכות זוג ביצים עודף, משום שכמו במרבית התחומים ולאחר כל המהפכות הפמיניסטיות, נשים לא מתחילות מאותה נקודת התחלה, אלא במינוס אחת.

לכן, אלה שרוצות לבלוט או להפוך את התקלוט לקריירה, צריכות להשתדל מלכתחילה, הרבה יותר מתקליטנים זכרים, רק מעצם היותן נשים. בעולם הזה כל הכלים כשרים, וכך קורה שתקליטניות רבות מחליטות להשתמש במראה החיצוני שלהן כמקדם מכירות.

כך עשתה הדי.ג'יית ניקי בלוצ'י, המשתמשת בחזה מושלם שנחשף על דרך קבע בכל המסיבות בהן היא מתקלטת, וכך עושות גם הדוגמניות עדי נוימן וגילי סער, שמשתמשות בעברן כדוגמניות וסלבריטאיות, כדי למשוך אנשים לבהות בהן בלייב, ואולי לגלות שבנוסף למראה, יש להן כישרון.

קודם באים לראות את היופי שלה, אחר כך מאזינים ליכולתיה המוזיקליות. עדי נוימן(צילום: אלירן אביטל)

0 נשים מתוך 100 זוכים

תחום התקלוט, וכל תפקיד למעשה בתרבות האלקטרונית, כולל, באופן מובהק, יותר גברים מנשים. כך, למשל, כמו בשנים קודמות, גם השנה לא נכנסו נשים לרשימת ה- Top 100 Dj's הטובים בעולם של DJ Magazine, שהעורכת הראשית בו, אגב, היא אישה בשם לסלי רייט.

הידיעה הממש לא מפתיעה הזו זכתה למרמור אצל נשים שונות בתעשייה, כולל הדיג'יית המפורסמת Peaches, שמלבד הקנטותיה הרבות כלפי המין הגברי, היא גם ידועה כפמיניסטית שנוהגת לשחק עם גבולות המגדר שלה, ומביעה זאת באופן תדיר במוזיקה שהיא עושה ובהופעות הפרובוקטיביות שלה, שמשלבות למשל - לבישת זקן או חגורת דילדו.

בתחום המוזיקה ובייחוד המוזיקה האלקטרונית, היעדר הנשים בולט בכל תפקיד. בין אם מדובר בבעלי לייבלים, מפיקים, 'בוקינג', בעלי מועדונים, אנשי סאונד, ועוד כמה שבטח שכחתי - הסבירות למצוא אישה באחד מהתפקידים האלה היא קטנה, ולרוב מסתכמת ביח"צניות וסלקטוריות.

אבל מה קורה ברבדים אחרים של תחום המוזיקה, למשל - מוכרות בחנויות מוזיקה, אספניות מוזיקה או סתם כשזה מגיע להבנה בסיסית בז'אנרים, אמנים, ציוד לדי ג'יים וכדומה? האם יכול להיות שנשים, באופן טבעי, מתעניינות פחות במוזיקה, ועוד פחות בז'אנר המוזיקה האלקטרונית?

פרובוקציה ובחינת גבולות המגדר. פיצ'ס(צילום: gettyimages)

מתי בפעם האחרונה ראיתם אישה ב-Guitar Hero?

לפחות בכל הנוגע לייצוגים של התרבות הפופולארית, אפשר להבחין בדומיננטיות גברית מובהקת. בסרטים המזוהים עם אספני מוזיקה כמו: High Fidelity אספן המוזיקה הוא גבר, ב-It's All Gone Pete Tong – הדי ג'יי וכל אנשי תעשיית המוזיקה שם הם גברים, ב-Kevin and Perry Go Large – יש שני שחקנים ראשיים גברים, כשאחד מהם הוא אישה שהתחפשה לגבר לצורכי הסרט, וכמובן - Human Traffic.

דבר מדהים הוא שנשים מודרות אפילו ממשחקי מוזיקה דוגמת Guitar Hero ו- Dj Hero של Playstation, שגם בתוכם הנוכחות הנשית קלושה עד אפסית. עם זאת, לפני שבוחנים את התוצאה, צריך אולי לבחון מהם התנאים הסביבתיים והחברתיים שמאפשרים או מציבים מחסומים בפני נשים, גם אם הם לא נראים. אולי, למשל, קיימים מחסומים כמו דרישות התפקיד עצמו (שעות לילה מאוחרות, נסיעות מרובות לבד, הבנה במוזיקה ובמקסוס)?

מצד שני, יש המייחסים לנשים בעיה גנטית בדיוק ובהבנת קצב, ואפילו יכולות שמיעה שונות, שנוצרו בתהליכים אבולוציוניים שנבעו מההכרח של הגבר הצייד לשמוע טוב יותר בעת הצייד.

אבל גם אם נניח שחלק מהתיאוריות הללו נכונות ואין כאן תוצר של הבנייה חברתית - חייבות להיות עוד מספר של נשים שיכולות להציב תיגר על הביולוגיה הזו, הרי בסך הכול, אם יש לנו זוכת פרס נובל בכימיה, למען השם, אז מה הבעיה לתקלט?

נשים בחנויות מוזיקה: ביישנות וחוסר ביטחון

במצבים של תהיות בנוגע להבניות חברתיות מגדריות תמיד נוח לפנות לשבדיה, הארץ שבה, כפי שבחור פינלנדי אמר לי בעבר "The women sucked the "masculinity out of the men. אפשר אולי לבחון את סיפורה של אנה אוסטרום שכתבה למגזין Dancecult, על הטכנו השבדי. בכתבתה, מתארת אוסטרום את החוויות שלה בחנות לדי ג'יים שהיא עזרה להקים בשטוקהולם.

בין היתר, היא מתארת דפוסים מעניינים שהתגלו לה בעבודתה בחנות, כמו נשים שהגיעו לחנות והפגינו חוסר ביטחון מופגן הרבה יותר מהגברים, או קונות נשים נוספות שלא האמינו לה שהיא די ג'יית או מוכרת בחנות מאחר והיא אישה, ועל כן נמנעו מלפנות אליה.

אוסטרום כותבת וטוענת - בצדק, שנשים נמדדות ומוערכות בצורה שונה מגברים בתרבות האלקטרונית, אבל עם כל הכבוד לאנה, ויש כבוד, היא שכחה לציין מה אחוז הנשים שאכן הגיעו לחנות, גם אם התביישו. כמה נשים אפילו מורידות מוזיקה אלקטרונית? כמה נשים קונות מגזינים של מוזיקה אלקטרונית וכמה באמת מכירות את השמות או המוזיקה שמנגנים הדי ג'יים במועדון שאליו הן הולכות?

דיג'יית חתונות - 1 מתוך 103

ומה קורה בישראל? פולחן הגברים השולטים בשדה המוזיקה הישראלי מובהק. הנה, רק לאחרונה עם ההשקה של התכנית "האלבומים", יכולנו לראות חמישה אלבומים של גברים שהשפיעו על הרוק הישראלי, עם מומחה המוזיקה יואב קוטנר. נשים במוזיקה הישראלית כמעט תמיד יופיעו בז'אנר הפופ והרוק לייט, וכמובן שבכל הקשור לשירים עצובים/קיצ'יים/שירי מלחמה ועוד.

חיי הלילה הישראלים נשלטים על ידי גברים, או יותר נכון - חבורות של גברים, שפותחים מועדונים, בארים וגם כמובן - חברות של שירותי מוזיקה לחתונות. באתר הפופולארי "מתחתנים", לדוגמה, ברירת המחדל היא קטגוריה הנקראת "תקליטנים", שבה מתוך 104 אופציות, מצאתי רק את הדי ג'יית נעמה יוגב.

על כתפי די ג'יי החתונה מוטלת אחריות גדולה של בידור לערב שלם, ונראה שעמדת כוח זו לא מצטיירת עבור הזוג הישראלי המצוי כמו משהו שאישה יכולה לבצע בהצלחה מרובה. אין טעם לטקבק שמות של די ג'יות שכן מתקלטות בחתונות, רבות מהן יופיעו בשבת הקרובה במסגרת תחרות ה-SheJ. אולם, איזה אחוז הן מהוות מכלל תקליטני החתונות? אחת מתוך 103?

אולי הפתרון הוא שבמקום ליצור גטאות כמו תחרויות כאלה או אחרות, כדאי להתחיל ליזום חבורות של נשים שיתחילו לפתוח מיזמים וחברות של תקלוט לאירועים, ואז, אולי, גם דור הילדות שחוגגות 'בת מצווש' יסתכלו על הדי ג'יית שמנגנת אצלן במסיבה, ויחלמו יום אחד להיות Dj Heroine.

אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים  

• אלינור כרמי, עוזרת הוראה במכללה למנהל, כותבת את התזה שלה על חדירת תרבות הטראנס לישראל. בעלת הבלוג pinkeee.com העוסק בתרבות חיי הלילה ומוזיקה אלקטרונית.