שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    קבר אבו חצירא. סיפורה של הקצנה מצרית
    דווקא אחרי הפלת מובארק, המואשם בכפיית דיקטטורה, גוברת ההסתה נגד היהודים ונגד ישראל. עכשיו יש מי שדורש להרוס את קבר יעקב אבו חצירא. האם מצרים צועדת לעוד דיקטטורה?
    שלטונות מצרים הודיעו לממשלת ישראל לפני כחודשיים כי השנה לא תתאפשר העלייה לרגל המסורתית לקברו של יעקב אבו חצירא השוכן בכפר קטן ליד העיר דמנהור כ-60 ק"מ דרומית מזרחית לאלכסנדריה. במסר המצרי, נאמר כי הנסיבות הנוכחיות אינן מתאימות לקבל את פניהם של משלחות יהודיות הבאות לציין את זכרו של אבו חצירא. יהיו אשר יאמרו כי ניתן להבין את השלטונות שיתקשו להבטיח את עולי הרגל היהודים במצב הכאוטי ובמיוחד על רקע השנאה הגוברת ליהודים ולישראל. אם סברנו לתומנו כי המהפכה "שחררה" את מצרים ותצעיד את ארץ הנילוס לסובלנות ולהבטחת זכויות האדם, גילינו שחופש הפולחן והמאבק באנטישמיות אינן בתוכנית המהפכה.

     

    רבי יעקב אבו חצירא המכונה על-ידי יהדות מרוקו "האביר יעקב", שהוא סבו של הבאבא סאלי, נולד במרוקו ב-1805 ונפטר בדמנהור כנראה ב-1880 כשהיה בדרכו לארץ ישראל. הוא נחשב לגדול בתורה, אך התעניין בעיקר בקבלה וחיבר מספר ספרים על היבטיה השונים. הוא נערץ על-ידי יהדות מרוקו.

     

    עוד בערוץ הדעות :

    הקש ששבר את גב החייל / חן ארצי סרור

    יצאנו לקרב. "גנרל" ההאקרים כותב / יוני, האקר ישראלי

     

    העלייה לרגל לקברו על-ידי יהודי מצרים ומרוקו הייתה מקובלת עד שנות הארבעים והתחדשה מיד אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979. אלפי יהודים נוהרים בכל שנה למצרים במחצית הראשונה של ינואר כדי להשתטח על קברו ולקיים את ההילולה. עם התקררות השלום הייתה הגעתם של היהודים למוקד של מתיחות, שקיבלה ביטוי במתקפה תקשורתית אנטישמית, ביוזמת האופוזיציה ובמיוחד תנועת האחים המוסלמים. הללו דאגו להסית בכל שנה את השלטונות המקומים בדמנהור נגד עולי הרגל. ישראל הואשמה לא פעם כי התכוונה להשתלט על אזור הקבר ו"להפכו להתנחלות" ואף "לייהד חלק ממצרים". עולי הרגל תוארו כחבורה של שותי אלכוהול המשתכרים, פוגעים בערכי האיסלאם ומפריעים את מנוחתם של תושבי הסביבה.

     

    צועדים מדיקטטורה לדיקטטורה. תפילה המונית בכיכר א-תחריר    (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    צועדים מדיקטטורה לדיקטטורה. תפילה המונית בכיכר א-תחריר (צילום: AFP)

     

    העלייה לרגל הופסקה במהלך האינתיפדה השנייה החל מ-2001 ולאחר שקבוצה של פעילי אופוזיציה הגישה תביעה משפטית נגד ממשלת מצרים על שהיא מתירה את הגעתם לקבר של יהודים "המסכנים" את מצרים. בית המשפט בערכאה נמוכה קיבל את התביעה והורה על הריסת הקבר. ממשלת מצרים ערערה בפני ערכאה גבוהה יותר שדחתה את ביצוע הפסיקה. העלייה לרגל התחדשה ב-2004 ונדבנים יהודים אף דאגו לשיפוץ הקבר שהיה מוזנח מאוד.

     

    דווקא אחרי הפלתו של מובארק, המואשם בכפיית דיקטטורה שמנעה מהמצרים את זכויות האדם הבסיסיות, גברה ההסתה נגד היהודים ונגד ישראל. האחים המוסלמים שהיו תנועה אסורה בזמן מבארק, מעודדים מנצחונם ההיסטורי בקלפי, אינם מהססים עכשיו לחשוף ביתר שאת את האנטישמיות המובנית באידיאולוגיה הקיצונית שלהם.

     

    "לחסל את הקבר"

    השנה, בהתקרב מועד העלייה לרגל, חזר והתארגן מסע השנאה, שוב בראשות האחים המוסלמים כדי למנוע את הגעתם של היהודים. נציגים של 15 מפלגות וארגונים פוליטיים ערכו בשבוע שעבר מסיבת עיתונאים בדמנהור כדי לגייס את דעת הקהל נגד העלייה לרגל. גמאל חשמט, חבר פרלמנט מטעם האחים המוסלמים אמר כי העלייה לרגל תהיה "משימת התאבדות לישראלים", וטען כי "הבעיה של אבו חצירא היא בעייתו של העם הדוחה את הנורמליזציה ואת הימצאותו של כל ציוני על אדמתה של מצרים". אמנם לדבריו יש המסתמכים על הסכם קמפ דיוויד, אשר בכמה מסעיפיו מדובר על נורמליזציה, "אך אנו קובעים שאיש לא יוכל להכריח את הציבור של דמנהור להסכים לנורמליזציה". הוא הבטיח שהוא וחבריו יעמדו על המשמר לבל ייכנס אף יהודי לדמנהור. לדבריו ניתן למצוא פתרונות לבעייה כגון העברת שרידי הגופה לישראל והריסת הקבר.

     

    נציג מפלגת "כראמה" (מפלגה נאצריסטית, שמנהיגה קורא לביטול השלום עם ישראל) טען בין השאר כי השלטון הקודם זלזל ברצון העם ופתח לרווחה את שערי הנורמליזציה עם ישראל וכי ציון זכרו של אבו חצירא הוא בסיס להשתלטותה של ישראל על מצרים. עוד הרבה פנינים מסוג זה נאמרו שם אבל נתמקד בדברי עטיה שעלאן, הממונה הזמני על אגודת עורכי הדין בבחיירה, שהודיע כי "ועדת החרויות" של האגודה מכינה תביעה משפטית שתדרוש את חיסולו של הקבר, בהסתמך על חוק בתי הקברות משנת 1966 הקובע כי ניתן להרוס בית קברות ולהשתמש בשטחו לתועלת הציבור אם לא נקבר בו איש ב-15 השנים האחרונות. אלא שקברו של אבו חצירא הוא מקום קדוש ליהודים והוכרז ככזה על-ידי שר התרבות המצרי.

     

    כדאי לזכור שיהודים המשיכו להתגורר במצרים 3,000 שנה אחרי תקופת הפרעונים. הם מהווים חלק מהמרקם התרבותי המצרי והייתה להם נוכחות תוססת מהבחינות הכלכלית, התרבותית ואפילו הפוליטית לאורך ההיסטוריה. על כך תעיד הגניזה של בית הכנסת אבן עזרא בקהיר. נזכיר את הרמב"ם וקרוב יותר את יוסף קטאווי שהיה שר האוצר של המלך פואד הראשון. ספורטאים יהודים ייצגו את מצרים במשחקים האולימפיים בשנות ה-30 של המאה הקודמת ואמנים יהודים רבים כגון הזמרת לילה מורד והמלחין דאוד חוסני היו גאוותו של העם המצרי.

      

    ראוי להציב ל"מהפכנים" בכיכר א-תחריר את השאלה למה התכוונו כשיצאו להפגין וקראו לחירות ולדמוקרטיה? מה קרה לרוח הדמוקרטית המשחררת את האדם? יש להזכיר ל"מהפכנים" כי דמוקרטיה משמעותה קבלת האחר, סובלנות, הבטחת זכויות האדם כגון חופש הביטוי, חופש ההתכנסות, שוויון לנשים ולמיעוטים וחופש הפולחן. האם המהפכה כוונה "לשחרר" רק את האוכלוסיה המוסלמית-סונית? האם ערכי הדמוקרטיה זרים לאיסלאם? נראה שעל-פי פירושם של האחים המוסלמים, שזכו לרוב בפרלמנט, אין לצפות לשחר חדש וכי מצרים צועדת מדיקטורה לדיקטטורה קשה יותר המבוססת על פנטיות דתית ואנטישמיות.

     

    צבי מזאל הוא שגריר ישראל לשעבר במצרים, שבדיה ורומניה. עמית המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים