שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: shutterstock

    פמיניזם? כל אשה חייבת לדעת לנקות

    גם אתם מודאגים מהיחס לנשים בישראל של 2012? היחס, הורים יקרים, מתחיל בבית. נירית צוק ערכה חשבון נפש והבינה שלמרות הפמיניזם - אנחנו עדיין מצפים מהבנות לעזור בבית ומהבנים להיות עילוי בתחום "הדפוק וזרוק"

    בום. אני שומעת קול נפץ וקמה ממקומי בבהלה. הילדה שברה כוס והיא עומדת ומנקה.

     

    "את לא מנקה טוב", אמא שלי גוערת בה.

     

    "זה בסדר סבתא", הילדה מנסה לרכך אותה, "זה נראה נקי".

     

    "נראה נקי?", אמא שלי כמעט מתעלפת, "את חייבת ללמוד לנקות, תדעי לך. כל אשה חייבת לדעת לנקות, כי היא האחראית על הבית".

     

    קראו עוד על גיל ההתבגרות:

    פתאום זה היכה בי: הילדה מתביישת בי!

    הורים למתבגרים? 9 נורות אזהרה שחשוב שתכירו

    בת ה-16 רוצה לישון עם החבר: איך יוצאים מזה?

     

    השיחה הזו נופלת עליי כמו רעם ביום בהיר. אני יודעת שזו דעתה, אבל לא מתאים לי שהיא תעביר את הגישה השוביניסטית הזאת לבת שלי.

     

    ’נו טוב, אמא שלי מדור קצת אחר’, אני מרגיעה את עצמי, ’היום זה כבר לגמרי לא ככה’. אבל בדרך הביתה המחשבות שלי נודדות בחוסר שקט. אני בוחנת את עצמי בכנות ופתאום קולטת שגם אני חוטאת בסטריאוטיפים מגדריים. מהילדה, למשל, אני מבקשת לעזור בבית הרבה יותר ממה שאני מבקשת מהזאטוט, אני בודקת בשבע עיניים איך היא מתלבשת כדי שהמראה שלה לא ימשוך אליה, חלילה, ערסים צעירים, ואני ממש מתאפקת לשתוק כשהיא חוזרת ואומרת שהחלום שלה הוא להיות אשת קריירה - כזו שיש לה עסקים חובקי עולם.

     

    בן ה-17 מביא "כוסיות על". גאווה?

    אני, כמובן, לא החוטאת היחידה. משפטים בעייתיים נשמעים חדשות לבקרים מפי ההורים הנאורים והליברליים שסובבים אותי. קחו למשל את החברה שלי, אשת קריירה מצליחה ואינטליגנטית, שלא אחת שמעתי אותה גוערת בבתה: "מה את לובשת כל כך הרבה נצנצים? שלא יגידו עלייך בסוף שאת פרחה!". וזה בכלל לא משנה שהילד שלה לבוש כמו צביקה פיק בימיו הטובים.

     

    חבר קרוב אחר סיפר לנו בגאווה ליד בנו בן ה-17 על כך שהבחור "פשוט עילוי", כדבריו. "הוא דופק וזורק, והוא מביא הביתה כוּסיות - הלוואי עלי". כן, זה היה משפט של גבר בן 40 פלוס.

     

    ויש גם את הדברים שאנחנו לא אומרים במילים. אתם הרי לא צריכים אותי כדי להטיף לכם על דוגמה אישית. אז תגידו לי כמה בתים אתם מכירים שבהם האשה היא לא זו שמארגנת את הארוחה וגם מפנה בסיומה כשמגיעים להתארח אצלה בבית? ומי מאתנו לא מכיר נשות קריירה ראויות להערצה שעם חזרתן הביתה מתחילות משמרת שנייה, הכוללת ניקיון, כביסות וטיפול בילדים - כאילו כל היום הן ישבו רגל על רגל? וכשצריך ללכת

    לפגוש את המורה, לקנות בגדים לשיעור ספורט או חלילה הילד חולה - נחשו על מי מוטלת האחריות....

     

    "לי במילא תהיה עוזרת"

    אני מביטה בבתי ומתלבטת מה לומר. האם לעשות לעצמי הנחות ולחכות לפעם הבאה שבה תישבר לה כוס כדי להגיב על הדברים? האם בכלל יש טעם להעלות בפניה את הבעייתיות של הדברים שאמא שלי אמרה?

     

    בסוף אני מחליטה לעזוב את הנושא, אבל לא מתאפקת. "מה את חושבת על מה שסבתא אמרה?", אני שואלת. "זה לא כזה משנה", היא עונה באדישות, "לי במילא תהיה עוזרת".

     

    הכותבת היא מייסדת ומנהלת פורטל "עשר פלוס ", מגזין אינטרנט חדש וייחודי המיועד להורים למתבגרים ואנשי מקצוע
     



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עם יד על הלב, מי יותר עוזר בבית?
    צילום: shutterstock
    נירית צוק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים