הרצח הראשון של לנה להטוליינן

כינו אותה "מלכת ספרי המתח של פינלנד"; כתבו שהיא מציבה אלטרנטיבה נשית חזקה ומשובחת לז'אנר, ושיבחו ללא הרף את ההומור והאירוניה המתוחכמים בספרייה. הכירו את לנה להטוליינן, שאומנם כתבה את ספרה הראשון בגיל שתיים-עשרה, אך פרצה לתודעה של הקוראים בפינלנד ב-1993, עם פרסום הרומן הבלשי "הרצח הראשון שלי". הרומן זכה להצלחה מסחררת והיה הראשון בסדרה של אחד-עשר ספרים שגם הם הפכו לרבי מכר בארץ מולדתם וגם במדינות רבות.

"הרצח הראשון שלי". כבש את הנורדים. ומה יגידו הקוראים העבריים?

החודש, קרוב לעשרים שנה לאחר שראה אור לראשונה - ככל הנראה נוכח העדנה שזוכה בישראל הספרות הבלשית והמתח מהארצות הנורדיות - תורגם הספר לעברית על ידי דנה שולגה-רז, ומתפרסם בהוצאת "פן" ו"ידיעות ספרים".

"כשהתחלתי לכתוב את 'הרצח הראשון שלי', לא ידעתי שהספר בכלל יתפרסם ושיבואו בעקבותיו ספרים נוספים", מספרת להטוליינן. "קראתי ספרות מתח וספרות בלשית עוד בילדותי, ובסוף שנות השמונים החלתי להתעניין בז'אנר מבחינה תיאורטית, ואף כתבתי עליו את התזה שלי. בזמן הכתיבה האקדמית, תהיתי האם אוכל לכתוב רומן כמו זה שאני חוקרת, והחלטתי לנסות".

בלש בדמות אישה

אין ספק שהניסיון השתלם. עד מהרה הפכה להטוליינן לסופרת אהובה ומוערכת. "הרצח הראשון שלי" הלהיב את הקוראים לא רק בשל ההומור והאירוניה הנמצאים בו למכביר, אלא בראש ובראשונה מפני שגיבור הסיפור, הבלש, היה למעשה אישה: מאריה קאליו. "כשהתחלתי עם הסדרה של מאריה, לא היתה גיבורה אישה בספרות הבלשית בפינלנד. רציתי ליצור סוג חדש של גיבורה; שוטרת עצמאית עם כוח רצון משלה ודחף פנימי למצוא את האמת בכל מחיר".

אם כך, הצבת דמות נשית כגיבורה זאת הצהרה של ממש.

"זאת בהחלט היתה אמירה במובנים רבים; רציתי לתת לקוראים משהו שונה וחדש לקרוא. בנוסף, חשוב לציין שדמותה התקבלה בזרועות פתוחות בספרות הפינית. היא כל כך שונה מכל אותן דמויות נפוצות של בלשים גברים, שנמצאים לרוב בגיל-העמידה והם שוביניסטים ואלכוהוליסטים". הצורך באלטרנטיבה לדמויות הנדושות נכנס גם לרומן עצמו, במהלך פרודי מובהק. מאריה היא חוקרת צעירה, המגיעה למשטרה לאחר שהחליטה לקחת הפסקה מלימודי המשפטים. היא נאלצת לחפות על בוס חדל אישים ואלכוהוליסט, וכך מקבלת את תיק הרצח הראשון שלה. היא מוקפת בדמויות גבריות די עלובות ומגוחכות, ונאלצת לפלס את דרכה בנחישות. לשם כך היא מגייסת את הסרקזם שלה וראייתה הייחודית לפיתרון התעלומה.

"מאריה היא צעירה ולא מנוסה דיה", מסבירה להטוליינן. "עליה ללמוד דברים חדשים ולהתמודד עם אנשים שונים לא רק מפני שהיא אישה. אני חושבת שהקוראים מתחברים אליה יותר בקלות דווקא משום שהיא אינה סופר-וומן, ומכיוון שמתייחסים אליה בצורה לא טובה, כפי שמתייחסים לכולנו מפעם לפעם". ואכן, מאריה היא דמות שובת לב וחוסר הניסיון שלה בתחום מעצים את האמפתיה אליה. אולם לא בכך מסתיימות צרותיה.

מאריה מכירה את הנרצח, שהיה בן זוגה של שותפתה בקולג'. היא גם מכירה את מרבית החשודים בפשע - חבורת צעירים החברים במקהלת סטודנטים, שהתכנסו בבית-חוף להתאמן על מופע שהיו עתידים להעלות. על מאריה להתמודד לא רק עם הקשיים בעבודה עצמה, אלא גם ההכרח ליצור חיץ בין רגשותיה הפרטיים כלפי המקרה ותפקיד החוקרת שאותו עליה לגלם ללא משוא פנים.

"הרעיון עבור 'הרצח הראשון שלי' התגבש במוחי כששרתי בעצמי במקהלת סטודנטים, ורציתי לכתוב על האווירה המיוחדת שיש בקרבה הזאת, אבל גם לתאר אותה באירוניה מסוימת". להטוליינן מוסיפה כי "פינלנד היא מדינה קטנה עם ארבעה-חמישה מיליון תושבים ופעמים רבות אנו מכירים מישהו דרך מישהו אחר; זה מקרה שכיח. למאריה יש סימפתיה כמו גם דעות קדומות לגבי הזמרים, ורציתי להראות כיצד זה עובד לטובתה ולהיפך. אני מאמינה שרק במקרים נדירים אנו אובייקטיביים, ולכן העובדה שהיא מכירה מרבית מהחשודים מאפשרת לה, למעשה, לחוש את כל אותם רגשות בבהירות רבה יותר".

מה היה חשוב לך להדגיש בדמותה של מאריה כדי שתחזיק על כתפיה סדרת ספרים שלמה?

"אמנם לא ידעתי שאכתוב סדרת ספרים שמאריה תהיה הגיבורה שלהם, אבל למזלי בספר הראשון היא צעירה יחסית ורווקה, כך שבהמשך יפרשו בפניה מגוון רחב של אפשרויות לאופן בו תחייה את חייה. עבורי כסופרת, זאת היה פריבילגיה לראות כיצד היא לומדת והופכת לשוטרת טובה יותר ואדם נבון יותר עם הזמן. היה לי חשוב שהדמות שלה - שהיא קשוחה ומלאת אמפתיה בו זמנית - תגרום לקוראים להרגיש שהיא חברה שלהם.

"לאורך הסדרה, מאריה מתמודדת עם סיטואציות שונות בחייה הפרטיים, המתערבבות לעיתים עם הפשעים שהיא חוקרת, כך שחייה המקצועיים והפרטיים בלתי ניתנים להפרדה. זה בנוסף למאפיינים באישיותה והעדפותיה - כמו הטעם המוזר שהיא מגלה במוזיקה - מעין פאנק רוק פיני - שמוצגים בכל הספרים".

יש ספרים שמדברים עברית

להטוליינן מציינת את הסופרת פי.די. ג'יימס כמקור השראה, שדמויותיה היו קרובות מאוד לליבה. היא מוסיפה כי יש לה הערכה רבה לכך שג'יימס כותבת למעשה ספרות יפה ומשלבת תמות חברתיות ודמויות מורכבות בסיפוריה. מאפיין זה הוא מהותי, לדעתי, בנוגע לספרות הבלשים והמתח הנורדית שמצליחה מאוד בישראל בשנה האחרונה. "הספרות בארצות הנורדיות תמיד היו בעלות גוון ריאליזם-סוציולוגי, לעתים אפילו יותר מדי, וזהו מוקד משיכה של ממש", היא מבהירה. "סופרים נורדים רבים שכותבים ספרות מתח הם סופרים מעולים, שלא רוצים רק לבדר את הקהל אלא לכתוב ספרות טובה".

הנרטיב הבלשי ברומן משופע באירוניה והומור (או הומור עצמי), מאפיין שאינו רווח בז'אנר.

"אני חושבת שרומן טוב ניזון מרגשות שונים וצריך שיהיה בו אור וצל. אם הרומן אפל כל הזמן, האפלה 'אוכלת את עצמה' ואיננו מרגישים במימד של עומק. כאשר יש גם מידה מסוימת של הומור, הקורא יכול להרגיש

 את הניגודים. לעתים אני חשה שספרות הבלשים נהייתה אלימה מדי, והאלימות המוגזמת פוגעת בצד האמנותי של היצירה. בימינו, ספרות בלשים משקפת את החברה שלנו, לפחות כך קורה בפינלנד. בעבר ספרות הבלשים היתה בידור 'נטו', אך היום הבידור הוא רק תוספת".

בימים אלו החלה להטוליינן בכתיבת טרילוגיה חדשה שבמרכזה דמות נשית נוספת, שומרת ראש בשם Hilja Ilveskero . "חשוב במיוחד שיהיה לי עניין בדמויות שבספר", היא מספרת, "כמו גם עלילה מפתיעה, שמאתגרת את הקוראים לחשוב ולהעריך מחדש דברים בחייהם. גם השפה חשובה לי ביותר, ולכן אני מעריכה מאוד מתרגמים". חשיבות השפה ניכרת גם בתרגום של הספר לעברית. היא פשוטה ויומיומית, אך גם יוצרת שיאים דרמטיים דווקא מתוך הפשטות והישירות. להטוליינן מוסיפה שתרגום הרומן לעברית משמח ומרגש אותה במיוחד.

"אני מאוד גאה על תרגום הספר לעברית. בפינית יש פתגם מפורסם - "It is totally Hebrew for me" ("זה ממש עברית עבורי") שאומרים כשלא מבינים משהו. אני לא דוברת עברית, אבל שמחה שהספר שלי מדבר עברית".