חולמת על ילד, משהו שלם שימלא את חסרונך

אתה נעלם לי. אני מביטה בתמונות החטופות בהן הספקתי לתפוס אותך ואותנו מחייכים. אני מביטה בהן והראש מסרב להאמין שהן רק מזכרת של ימים לא רחוקים. אני קוראת שוב ושוב את המיילים שהספקנו להחליף, והראש מסרב להאמין שאלו המילים האחרונות שיחלפו בינינו.

עוד על אהבה נכזבת בערוץ יחסים:

הכינו את הממחטות: שירי פרידה עצובים במיוחד

הדרך האולטימטיבית לנחם חברים עם לב שבור

תמיד חשבה שקודם תתחתן ורק אח"כ ילד

כן, אני רוצה ילד, אבל לא יודעת בדיוק למה

כנראה בגלל זה אני לא מפסיקה לבכות, כנראה בגלל זה אני חולמת עליך בלילות והוזה אותך בימים. כי אם אפסיק, אם אהיה שמחה, אם הכול שוב יהיה בסדר והלילות יפסיקו להיות כל כך סהרוריים, אולי אז תעלם לי באמת ולתמיד. זו אולי לא חוכמה גדולה להתמכר לעצב, אבל נדמה לי שזה הדבר היחידי שמשאיר אותך קרוב אליי, נוכח עדיין בחיי.

לאסוף את השברים בלב שלם 

אני מנסה למצוא סיבה טובה למה אנחנו לא יושבים עכשיו במרפסת שלי, ומתחממים לאורו של תנור מגוחך. אתה יודע שאני מנסה, אתה יודע שאני יודעת מה נכון, אני יודעת שאתה יודע מה נכון. הסיבה היחידה שאני מצליחה למצוא מובילה אותי למסקנה המוטעית שאני צריכה לעשות ילד לבד. ממש סיבה טובה, לא?

לעשות ילד כי אז, כשיהיה לי, יהיה לי ברור למה אנחנו לא ביחד. תהיה לי תזכורת ממשית ועיניים טרוטות מחוסר שינה שיזכירו לי למה אתה לא מחבק אותי בלילה. יהיה לי משהו שלם למלא בעזרתו את חסרונך.

לא, אל תדאג, אני לא באמת פותחת תיק בבנק הזרע. אני עדיין מדי צעירה לזה, אתה גם יודע עד כמה אני מאמינה באהבה. איזה ביש מזל זה למצוא אותה, לחלום, להתרגש, לטוס, ואז לנחות, להתרסק, להבין את מה שחששתי ממנו כל הזמן הזה.

אתה לא רוצה עוד ילדים. יש לך כבר מאהבה אחרת. ואני חלמתי להיות אימא מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד חלמתי על ארבעה, על משפחה צוהלת ושמחה מסביב לשולחן השבת. מי אמר שחלומות מתגשמים, ואיפה הוא עכשיו להזכיר לי את זה?

אתה זקוק לזמן, אבל אני זקוקה לך. לא, אני לא זקוקה לך, אני כמהה לך. אני יכולה להסתדר בלעדיך, אבל למה? אני לא רוצה להסתדר בלעדיך, אני לא רוצה להיות בלעדיך. אתה צריך להתאושש. אני לפעמים מרגישה שאני מתאוששת חיים שלמים, קמה ונופלת, לרוב מחייכת, אבל גם לי יש מספר מוגבל של נשמות לקום מהן ואהבות להתאושש מהן.

עוד לא מוותרת על החלום

אתה מתגעגע, ואני? הגעגוע אליך בלתי נסבל, בלתי נסבל באמת. איך אפשר לכתוב געגוע, כשכואב לי כל הגוף מרוב שאתה לא נמצא, כשאני מרגישה את אי היותך בכל מקום? אבל יקירי שלי, אני משחררת אותך, כי אין לי ברירה אחרת. כי עדיין לא הגעתי למקום בו אני מוותרת על החלום הגדול של משפחה גדולה בשביל החלום הגדול השני, של אהבה גדולה.

אני עדיין מקווה ששני החלומות יתגשמו לי. אני מפסיקה לרחם על עצמי, אני מוצאת את עצמי החזקה שוב, כי כשהתאהבתי בך, ידעתי מה אני עלולה לאבד. ואינני מצטערת. כל רגע קסום איתך היה שווה לי את המסע הקשה של איסוף השברים.

אז אני משחררת אותנו, גם אם זה מתחיל מהראש ולא מהלב, כי אתה היחיד שיכול לא לשחרר אותנו. אתה היחיד מבינינו שיכול להחליט אחרת, שיכול לקום יום אחד בבוקר, להתקשר אליי ולהגיד: "אני מוכן".

אני לא ממש יודעת מתי אפסיק לקוות שזה יקרה, יכול להיות שלעולם לא, יכול להיות שרק כשאמצא איש אחר לאהוב. אבל אני משאירה את התקווה הזו בפינה קטנה, וממשיכה הלאה. ואם תחזור לפני שאספיק להגשים, ואם תחזור עם לב שהחלים וראש שהחליט, וודאי שאקבל אותך אליי. אם תחזור להגשים איתי חלומות שיהיו משותפים, אבקש ממך להישאר לתמיד ולא לעזוב.

ואם לא? הרי לא תעלם לי באמת, גם אם האהבה שלנו נראית לי לעיתים כמו סיפור אגדה קסום ודמיוני. לא אפול למלכודת הנוחה של לשנוא אותך ולקלל אותך, כי רק אור, שירים וזיקוקים הבאת לי, לחיי.

ברק של אושר

אני חוזרת להיות מי שאני: שמחה, מאמינה באהבה, מתרגשת מהדברים הקטנים, מתמוגגת מהחיבוקים של הילדים בעבודה שלי.

ואתה נשאר איתי. לעולם לא תעלם לי באמת, לעולם תהיה לי ברק של אושר. אני מאחלת לך, מתוך ידיעה שאתה קורא את השורות הללו, שתבחר לך אישה שתאהב אותך כמו שאני אוהבת. אני מאחלת לך את כל הטוב שהעולם יכול להציע לך.

אני מאחלת לנו, שנצליח לזכור את הקסם, לאהוב את הזיכרון, להתגעגע לחיבוק, לחבק את הגעגוע.

אני ממשיכה, איתך ובלעדיך באותה נשימה, ובלב אוהב ושלם.

• לכל העדכונים, הכתבות והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים