שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    כיצד הופכים הורים נורמטיביים להורים מתעללים?

    תמיד קשה לשמוע על מקרים של התעללות בתינוקות, אך כאשר היא מתרחשת אצל זוג הורים המוגדר כ"נורמטיבי" עולה השאלה: "האם זה יכול היה לקרות גם לנו?". דפנה תייר מסבירה מתי הקושי הבלתי נסבל של התמודדות עם תינוק בוכה עלולה להפוך למסוכנת ומה חשוב לעשות רגע לפני

    בכל פעם שאנו נחשפים לפרשה חדשה של התעללות בתינוקות, כמו זו האחרונה בה הורים נחשדים בטלטול ילדיהם התאומים בני הארבעה חודשים, אנו מזדעזעים עד עמקי נפשנו. מי הם אותם הורים מפלצתיים המסוגלים לפשע הנתעב הזה – אנו שואלים בחוסר אמון. שום דבר שייכתב להלן אינו בא להסכים או לתת הצדקה לתופעה. כל שיש פה הוא ניסיון צנוע לנסות ולהבין את שהדעת אינה סובלת.

     

    איך נכון להרגיע תינוק? קראו:

    לפעמים הם פשוט זקוקים לקצת בכי וצרחות

    איך לעזור לתינוק להירדם? מדריך ללילה רגוע 

     

    אנו נוטים להניח שהורות היא סוג של אינסטינקט. אך מחקרים פסיכולוגיים (בבני אדם ובקופים) ואנתרופולוגיים רבים מוכיחים כי לא כך הדבר. הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל ישנן נסיבות חיים קשות וקיצוניות אשר מביאות לכך שהורים מסויימים לא מצליחים לעמוד בהתמודדות עם אתגר ההורות.

     

    בחברות ובתרבויות מסויימות נורמות הגידול של תינוקות וילדים כוללות אדישות כלפיהם ואף התאכזרות. האנתרופולוגית הידועה מרגרט מיד, אשר במחצית הראשונה של המאה ה-20 חקרה את אנשי מונדוגומור שבגיניאה החדשה, דיווחה כי תינוקות רבים מושלכים לנהר ואלו הנותרים בחיים אינם זוכים כמעט לטיפול כלשהו, בוודאי לא לחמימות רגשית. גם בחברה שלנו מוכרת התופעה האיומה, ולכאורה הלא-אנושית, של התעללות בתינוקות ובילדים חסרי ישע, תופעה המעלה סימן שאלה לגבי המהות והטבעיות של אהבת ההורים.

     

    הגיוני להניח שרק עם הלידה של תינוקם נעשים אישה ואיש לזוג הורים. אך למעשה ההורות שלהם החלה

    כבר קודם לכן – בתקופת ההריון ואף לפני כן. במידה רבה ההורות של כל אחד ואחת מאיתנו מתחילה לקרום עור וגידים כבר בילדותינו: שם אנו חווים את ההורות של הורינו וזו נצרבת בתודעתינו הרכה. בבוא הזמן ההורות ההיא, שחווינו כתינוקות וכילדים, תשפיע במידה רבה על ההורות שלנו.

     

    אין דבר שמכין להלם הגדול של ההורות

    צעירים רבים עסוקים בשאלה איזה מן הורים הם יהיו ואיזה מן ילדים יהיו להם הרבה לפני שהם באמת נעשים להורים. בשלב בו הגבר והאישה קושרים קשר זוגי, ובמיוחד עם בוא ההריון, הם כבר נכנסים להלך מחשבה הורי: הם מתבוננים סביבם על הורים ותינוקות אחרים ומנסים להכין עצמם לרגע הגדול בו יוולד ילדם. לא משנה עד כמה הכינו עצמם בני הזוג לקראת השינוי בחייהם (ועל אחת כמה וכמה אם לא עברו את ההכנה המתאימה) – עוצמתו עדיין עשויה להפתיע אותם. גם אם הם קראו, שמעו, למדו וראו מה מתרחש בהורות – עלול ההלם מהדבר האמיתי להיות גדול יותר מהכל.

     

    הפנטזיה התכלכלה ורדרדה מתפוגגת ובתוך זמן קצר ההורים הטריים מתחילים להבין את היקף ההשקעה העצום אותו הם נדרשים להפנות לטיפול בתינוק. הם קולטים אט-אט שלא מדובר במצב זמני, אלא בעניין קבוע שיימשך מעתה שנים רבות מאוד קדימה. הם נאלצים להתמודד עם מציאות בה התינוק לא בהכרח חמוד ומתוק וחייכן, אלא בוכה, צורח ותובעני. העייפות, התשישות, השחיקה ו'התרוקנות המצברים' לא רק שלא נעלמים בחודשים הראשונים, אלא גוברים משבוע לשבוע. משקלה הכבד של האחריות הטוטאלית לשלומו ולהישרדותו של התינוק המונחת על כתפיהם מתגלה ברגעים מסויימים כמעמסה שהעמידה בה עלולה להיות בלתי אפשרית.

     

    לרוע המזל אף אחד לא באמת הכין אותם לכך, ולעיתים קרובות מדי בחברה המודרנית ההורה נותר נטוש בחוויית בדידות וללא כל תמיכה. גם אצל ההורה ה"נורמלי" ביותר עשויות לחלוף מחשבות מפחידות ברגעים מסויימים, אך הן תישארנה בגדר מחשבות ורגשות (לגיטימיים) בלבד.

     

    כשההתמודדות מביאה להתמוטטות

    רוב זוגות ההורים עומדים באתגר, גם ברגעים הקשים ביותר. הם מוצאים את כוחות הנפש הפנימיים ואם יש להם מזל גם את התמיכה החיצונית (הוריהם שלהם, חברים ושכנים) שעוזרים להם לעבור תקופה קשה זו. אך יש אחרים שאין להם לא את הכוחות הפנימיים ולא את החיצוניים ומצוקתם עצומה. כשבנוסף על כך משהו מאוד לא מותאם ולא הרמוני מתרחש בין ההורה לילדו - ההתמודדות מביאה אותם להתמוטטות.

     

    מדוע זה קורה? יש לכך סיבות שונות, העשויות לנבוע מקשייו של התינוק ו/או מקשיים הטמונים בהורים. דינמיקה

    שלילית בין הורה לתינוקו יכולה להיווצר על רקע של תינוק תובעני במיוחד כמו, למשל, תינוקות הנולדים עם מערכת עצבים לא בשלה דיה או תינוקות הסובלים מקשיים בויסות החושי. אלו הם אותם תינוקות חסרי שקט, המתקשים להרדם ולישון, מתקשים במעברים, סובלים ממצבי רוח ובוכים וצורחים שעות רבות ביום ובלילה. תינוקות שכאלה מציבים אתגר בטיפול בהם אף בפני ההורים הכי מאוזנים, רגועים ומנוסים.

     

    אך הקשיים לא בהכרח מתעוררים רק עקב התמודדות עם טיפול בתינוק מאתגר, אלא עלולים להופיע בשל לקויות בתיפקוד ההורי. שתי תיאוריות מאלפות מספקות לנו הסברים אפשריים להתמוטטות המערכות הנפשיות והערכים הנורמטיביים של ההורים תוך הצצה לנבכי נפשם.

     

    1. כשההורה מרגיש שהתינוק "עושה לו דווקא"

    התיאוריה הראשונה היא של חוקרת בשם ניוברגר (Newberger, 1980), אשר בחנה את המאפיינים של תיפקוד הורי לוקה, כגון התעללות בילדים, לעומת מאפייני תיפקוד התורמים להתמודדות הורית תקינה. תיאוריית רמת-המודעות-ההורית שלה מתייחסת לאופן בו ההורה חושב על הילד והתנהגותו והדרך בה הוא תופס את תפקידו כהורה.

     

    ניוברגר הגיעה לכדי הגדרת ארבע רמות חשיבה ומודעות הורית. הרמה הנמוכה שבהן היא זו העלולה להופיע אצל הורים מתעללים - החוקרת בחרה לכנותה "רמת המודעות האגואיסטית": אצל הורים אלו רצונותיהם וצרכיהם תופסים את המקום הראשון בסדרי העדיפויות שלהם, על חשבון אלו של הילד, ולעיתים אף את המקום היחיד. ההיבט העיקרי בו הם חושבים על הילד הוא כיצד חייהם מושפעים ממנו ומהתנהגותו, כיצד הוא יכול לתרום לתחושתם הטובה ולחילופין – כיצד אפשר להפסיק את תובענותו מהם.

     

    פעמים רבות הורים שכאלה אינם מודעים לעד כמה התנהלותם זו חורגת מהנורמה ההפוכה, התופסת את ההורים במקום השני בסדר העדיפויות וכאחראים לסיפוק צרכיו של הילד. רמת המודעות האגואיסטית מאפיינת לא פעם הורים מזניחים ומתעללים: התינוק הצורח ללא הרף נתפס בעיניהם כתינוק קשה ש"עושה לנו את זה דווקא", שבכוונה מפריע ומעצבן אותם.

     

    מה עושים? כשתפיסה מעוותת שכזו מנהלת את ההורים המרחק לפגיעה בתינוק הוא קצר. הורים אלו זקוקים להתערבות דחופה של רשויות הרווחה והטיפול, והאחריות לכך מונחת על כל אחד שמכיר אותם. אם יש מי שחושש שהוא עד להלך מחשבה שכזה אצל הורה אחר או אצלו עצמו - עליו לפנות בדחיפות לקבלת תמיכה ועזרה מאיש מקצוע (רופא, אחות טיפת חלב, עובדת סוציאלית וכד').

     

    2. כשההורה חווה ילדות מתעללת

    "זו ילדותי השנייה" כתב אהוד מנור והתכוון לחוויית שיחזור הילדות אותה עובר ההורה במהלך שנות גידול ילדו. דרך מעשיו, רגשותיו וחושיו של הילד ההורה פוגש מחדש חוויות הילדות הישנות שלו שהזמן הקהה. לעיתים פגישה מחודשת זו מעוררת זכרונות כואבים מן העבר.

     

    התיאוריה השנייה המובאת להלן מתבססת על עבודתן הקלינית של פרייברג ושותפותיה. במאמרן "רוחות בחדר הילדים"

    ניתן הסבר תיאורטי לקשיים הנוצרים בדיאדה (בקשר הסימביוטי) של ההורה (על פי רוב זו האם) והילד. לתפיסתן, אדם אשר בילדותו או בינקותו סבל מטיפול הורי מתעלל ופוגעני (גופני או רגשי) והדחיק זאת, עלול עם הפיכתו להורה להיות מועד להשתלטותם של אותם "רוחות רפאים" מעברו. לעומת זאת מי שזוכר את הפגיעה ומודע לאימת ילדותו ינסה למנוע מילדו סבל דומה. מי שאינו נמצא במגע עם כאבי הילדות שלו ואינו מחובר לזכרונותיו, עם הפיכתו להורה עלול באופן לא מודע להזדהות עם דמות ההורה הפוגעני מעברו, ובתהליך של העברה-בין-דורית לההפך בעצמו להורה המתעלל בילדו.

     

    מה עושים? עם כל תחושות התיעוב שמעשי ההתעללות מעלים בנו, הדרך שלנו כחברה למנוע שיחזור של איום שכזה הוא לדאוג למקורות תמיכה זמינים לכלל ההורים הטריים. להורים האומללים המאותרים כבעלי פרופיל אישיות פוטנציאלי לההפך להורים מתעללים יש להעניק עזרה ושיקום. על אנשי המקצוע הפוגשים הורים אלו מוטל קודם כל להתערב בדחיפות ולמנוע פגיעה בתינוק, אך בד בבד להעניק להורים את התמיכה הנכונה. יש להפנותם לטיפול בו יתמודדו עם רוחות העבר שלהם וילמדו להגן על ילדם מפני השתלטותם הכואבת והמסוכנת.

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית בעלת תואר M.A מאוניברסיטת בר אילן. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תינוק תובעני במיוחד עלול להוביל לדינמיקה שלילית
    צילום: shutterstock
    דפנה תייר
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים