שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מיסטר פיט וחברים: הבוסים הגדולים של סיינפלד

    ג'ורג' סטיינברנר סיפק רגעי קאלט מבלי שנראה את פניו, ג'יי פיטרמן הצטיין בסיפורים התיאטרליים, ראסל דאלרימפל מת כשאהיד אקולוגי ומיסטר קרוגר הצליח להיות יותר קלולס מעובדיו. בעקבות מותו של מיסטר פיט, חזרנו לבוסים של "סיינפלד"

    ג'אסטין פיט

    מיסטר פיט, בגילומו של איאן אברקרומבי שהלך לעולמו לפני ימים אחדים ושלכבודו התכנסנו, היה האצילי מבין הבוסים בסדרה, אך גם הקשוח מביניהם. כשהוא לבוש תמיד בחליפות מחויטות ומלהג במבטא בריטי כבד, הוא רדה באיילין ועשה לה חיים קשים דווקא כשרצתה ללכת עם החבורה לראות את שובר הקופות התורן.

     

    צפו: מיסטר פיט ז"ל במהלך נאום ה"מולנד"

     

    המנהגים שלו היו משעשעים לא פחות מהמבטא: הוא נהג לאכול את החטיפים שלו בסכין ומזלג (פטנט שאומץ על ידי הסובבים אותו בסדרה והפך לטרנד עירוני שלם), וגם הקפיד שהגרביים שלו יהיו הדוקות, לא הדוקות מדי, לוחצות במקום הנכון, אבל לא לוחצות מדי, ארוכות, אבל לא מדי, והדרישות היו נמשכות עוד ועוד, הרבה אחרי שעות העבודה של איליין המותשת.

     

    יותר מכל הוא זכור בפרק בו עלה לדוכן הנואמים עם כתם דיו מתחת לאף, דבר ששיווה לו את המראה של הצורר הנאצי. כדי להשלים את התמונה, תוך התרגשות במהלך נאומו על עתידה של "מולנד", הצהיר כי"Our stocks will rise high" (שנשמע כמו "הייל") תוך שהוא מרים את ידו להדגמה.

     

    ג'ורג' סטיינברנר

    אם הפרקים של סיינפלד חשפו בפנינו את כישרון הכתיבה המטאורי של לארי דיוויד, בכמה מובחרים מהם גם גילינו את כישרון המשחק של האיש. ג'ורג' סטיינברנר, בעל הבית של קבוצת הבייסבול "ניו יורק יאנקיז" היה הבוס של כל הבוסים ב"סיינפלד". מעולם לא נחשף פרצופו ואת תנועותיו ממבט אחורי סיפק השחקן לי בר.

     

    ג'ורג' סטיינברנר. הדמות אמיתית, הקול של לארי דיוויד

     

    דיוויד תרם את קולו המצחיק והציג דמות מבולבלת, אובססיבית, ישירה, דרמטית ונורא מצחיקה. רבים ממעריצי הסדרה לא יכולים לחשוב על הדמות מבלי לחייך. סטיינברנר תרם כמה דיאלוגים מופתיים עם עובדו הלא כל כך נאמן, ג'ורג' קוסטנזה, שיחות שהפכו לרגעי קאלט בסדרה הפופולרית.

     

    את קולו המיוחד של סטיינברנר עדיין תוכלו לשמוע לפעמים ברגעים בהם לארי דיוויד מתעצבן ומתרגש בתוכניתו "תרגיע". גם שם כנראה הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו והסטיינברגר שבו יוצא החוצה. הדמות המצחיקה היתה מבוססת על האיש האמיתי שניהל את קבוצת הבייסבול המצליחה של ניו-יורק הנושא את אותו השם. סטיינברנר המקורי נפרד מהעולם לפני כשנתיים והיה בן 80 במותו. שלא במקרה, בחייו זכה לכינוי אחד שמסביר הכל: "הבוס".

     

    ג'יי פיטרמן

    ואם כבר דיברנו על בוסים דרמטיים, ג'יי פיטרמן, הבוס של איליין בחברת הבגדים, היה תיאטרלי עוד יותר מסטיינברנר. גם פיטרמן היה מבוסס על איש אמיתי שהקים את קו האופנה האמריקאי שנשא את אותו השם לפני כ-25 שנים.

     

    צפו: ג'יי פיטרמן מתאר לג'ורג' המשועמם את מסעותיו ברחבי העולם

     

    תאמינו או לא, אבל ג'ון אוהורלי, שגילם את הדמות המסתורתית בסיינפלד, היה אחד מהמשקיעים בחברה המקורית המוכרת אופנה דרך קטלוגים עאלק ספרותיים, ממש כמו בסדרה. 

     

    פיטרמן, בעל האנגלית הרהוטה והנימוסים הבריטיים הממלכתיים, טייל בכל העולם כדי למצוא את הסיפורים שמאחורי הבגדים, גם אם היה צריך להרוג תנינים ונמרים במו ידיו בדרך. כמו דמויות אחרות רבות ב"סיינפלד", העובדה שהיוצרים הפכו את פיטרמן הבוס לאישיות כל כך מוקצנת, היא זו שהפכה אותו למצחיק כל כך ובלתי נשכח.

       

    מיסטר קרוגר

    הוא אמנם הופיע בכמה פרקים בודדים, אבל מיסטר קרוגר הטביע את חותמו כבוס הקלולסי ביותר בסדרה. המנהל חסר עמוד השדרה ששכר את ג'ורג' לעבודה, לאחר שהחליט ש"לעזאזל, אני ממילא צריך משהו", היה גם זה שלקח מג'ורג' את הכינוי האהוב עליו (טי-בון), העביר אותו לעובד אחר בחברה והדביק לו את השם "קוקו הקוף".

     

     צפו: מיסטר קרוגר מדביק לג'ורג' את הכינוי החדש

     

    ג'ורג' הנוירוטי לא יכול היה לבקש לעצמו מנהל פחות יציב מזה שעמד בראש החברה ל"החלקה תעשייתית". ולאחר שלמד שיש לפרוש בשיא אחרי שזורקים רעיון מוצלח בישיבה, גילה ג'ורג' שמיסטר קרוגר פיטר את יתר צוות העובדים לאחר שהחליט כי ג'ורג' הוא המבריק ביותר וזה ש"אף פעם לא משעמם אותו". וכשכל העבודה נשארה על כתפיו, לא נותר לג'ורג' אלא להמשיך וליילל.

     

    ראסל דאלרימפל

    מצד אחד, ראסל דאלמרימפל היה הבוס האפרורי ביותר בתולדות סיינפלד: חנון ממושקף, מקריח, בירוקרט אפור וחסר מעוף של רשת טלוויזיה מסחרית. חליפה מרושעת שכל מהותה לתרגם אמנות למזומנים. נו, פלא שאיליין לא היתה בקטע שלו?

     

    צפו: ג'ורג' וג'רי ציגם לדאלרימפל את הקונספט לתוכנית על כלום 

     

    אבל מתוך הדמות הסתמית-לכאורה הזו, נולד אחד הרגעים היותר מבריקים של "סיינפלד": גיבורי הסדרה שעוסקת בכלום, מקבלים אור ירוק לעשות סדרה על כלום. ולמה שנצפה בה? פשוט כי היא משודרת בטלוויזיה, כפי שציין ג'ורג' (וזכה לתגובה הצוננת מצד דאלרימפל הצנון - "עדיין לא").

     

    ואחר כך, דאלרימפל גם הוכיח לנו שיש לו צד אחר - נועז, חתרני, אכפתי - כשהצטרף ל"גרינפיס" בשביל להרשים את איליין. הוא אולי לא זוכה בבחירת לבו, אבל בטח יהנה לא פחות מ-70 הבתולות הצדקניות שלו, אחרי שמת כשאהיד אקולוגי.

     

    מיסטר ליפמן

    גם מיסטר ליפמן, הבוס של איליין ב"פנדנט פאבלישינג", היה סוג של לוזר אפרורי: סתם עוד מנהל זוטר באיזו הוצאה זניחה, שכל תפקידו בסדרה לספק פרנסה לאיליין. אבל כמו דאלרימפל, גם הוא התגלה כטיפוס מורכב יותר - למשל כשנטש את עולם המו"לים לטובת הקמה של עסק עצמאי למכירת מאפינ'ס. או ליתר דיוק, החלק העליון של המאפינ'ס.

      

    צפו: מיסטר ליפמן משוחח עם איליין על סימני הקריאה

     

    וגם הוא, אגב, כמו דאלרימפל בתורו, מצא את עצמו מאוהב במיס בניס. הפעם זה לא היה בגלל איזה מחשוף נדיב, אלא סתם בזכות השיקסעפיל, אותו כוח על

    טבעי שגרם גם לבנו לנסות את מזלו איתה, ואפילו לרבי השכונתי לספק כמה רמיזות מיותרות.

     

    אבל הגדולה האמיתית של ליפמן בלטה יותר מכל דווקא ברגעים הפחות לוזריים שלו, בדיאלוגים הסמכותיים כשהוא ניסה להבין למה איליין בחרה לסיים כל משפט בסימן קריאה, או להסביר לג'ורג' למה קיום יחסי מין עם המנקה במשרד אינם מתקבלים בהבנה. ככה מתנהל בוס טוב: בנחישות וברגישות. גם כשהוא מתמודד עם פסיכים כמו ג'ורג' ואיליין.

     

    (השתתפו בהכנת הכתבה: יונתן גת, אור ברנע ודרור עמיר)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים