“1,934 ימים"
סיון הדרי מציגה "סיפורי שבי" אישיים של 12 שחקנים צעירים מ-8 מדינות בעולם, בהשראת שחרור גלעד שליט מהשבי
ב-18 לאוקטובר 2011, שוחרר גלעד שליט משבי החמאס לאחר 1,934 ימים. את העסקה ליוו שלל חילוקי דעות וויכוחים, אך ברגע האמת לא נשארה עין יבשה אחת למראה אב החובק את בנו אחרי יותר מחמש וחצי שנות געגוע. יחד עם כל עם ישראל, נצמדה סיון הדרי לחדשות בשלוש לפנות בוקר, שעון ניו יורק, בבית הוריה שבברוקלין. “לא יכולתי לישון ,” מספרת הדרי, “וכשראיתי אותו לא הצלחתי לעצור את הדמעות. בכיתי על הילד שביום אחד המציאות שלו השתנתה מן הקצה אל הקצה. מה עבר עליו באותם ימי שבי? כאב? חוסר ודאות? פחד? אולי יותר מכל תחושת הכמיהה למשהו שלא בטוח שיקרה.”
ההצגה “1,934 ימים" שעלתה במסגרת " The Times Square International Theater Festival” מציגה "סיפורי שבי" אישיים של 12 שחקנים צעירים מ-8 מדינות בעולם ביניהן: יפן, צרפת, הפיליפינים, סין, סינגפור, קירגיסטן, ארצות הברית, וכמובן ישראל. הסיפורים, בהשראת שליט, נוגעים במגוון רחב של נושאים כמו: אהבה, פרידה, אבל, הומוסקסואליות, דת ואמונה.
הדרי היא שם דבר בקהילה הישראלית בניו יורק. לאחר שסיימה בית ספר למשח הקימה את Isramerica, ארגון ללא-כוונות-רווח שמטרתו לקדם יצירה ישראלית ויהודית-אמריקאית בארצות הברית. “1,934 ימים" היא ההפקה הראשונה שמשתפת יוצרים אשר אין להם קשר ישיר לישראל או ליהדות. “מדובר ביצירה אקספרימנטלית," מספרת הדרי, "לאודישנים ביקשתי מהשחקנים לספר במשך דקה סיפור מהחיים שלהם של 'ערגה ותקווה'.” מתוך 300 השחקנים שהגיעו לבחינה הרכיבו הדרי והבימאית הישראלית-אמריקאית, שרלוט כהן, אנסמבל אקלקטי ובועט. תחילה ישבה הדרי במשך שלושה ימים וסיפרה לקבוצה את סיפורו של שליט. ביום הרביעי החלו לעבוד על הסיפורים האישיים של השחקנים. התוצאה היא 12 מונולגים בליווי מוסיקה, תנועה, ווידאו ארט אותו יצרה לורן פריש. “אני מאד גאה במה שהגענו אליו תוך פחות מחמישה שבועות,” מוסיפה הדרי, "יש התרגשות סביב חגיגת התרבויות, ואף מספר מפיקים שהביעו עניין באפשרות לשלוח את ההצגה לטור בארצות הברית.”
מי שזרחה מעל שאר השחקנים היתה הילה בן גרא, שחקנית ישראלית, בוגרת בית הספר למשחק של יורם לווינשטיין, שעברה לניו יורק לפני שנתיים בעקבות אהבה. את בן זוגה האמריקאי הכירה בהודו ואחרי שגרו יחדיו בארץ החליטו לעשות את המעבר לניו יורק. המונולוג של בן גרא בהצגה מספר על בחורה ישראלית שמוצאת את עצמה בבית כלא ביפן. “אני לא אוהבת לדבר על זה יותר מדי,” אומרת בן גרא בהיסוס, “הייתי חמישה חודשים ביפן, בת 20 מטומטמת, מכרתי תכשיטים בבסטות כמו כולם ופשוט התאהבתי במדינה הזאת. לא רציתי לעזוב. הציעו לי לקנות מסמכים מזוייפים, זה עבד, עד שתפסו אותי.” המונולוג של בן גרא הוא בעצם דיאלוג בינה לבין הסוהרים. בן גרא היא פייטרית. לא פוחדת לקלל אותם בעברית רק בשביל להצחיק את עצמה לרגע בתוך ים של חוסר ודאות. “כשהייתי שם לא ידעתי מתי זה יגמר או איך. יצאתי משם עם הערכה מחודשת לחיים, למשפחה שלי. אהבתי לשחק באש, מאז הבנתי שלשחק באש כדאי רק על הבמה.”
למרות שההצגה דורשת עוד עבודה רבה היא בהחלט אמיצה ובעלת פוטנציאל גדול. סיפור של נער אחד הצליח לגעת בכל אחד ואחד מהשחקנים ולהוציא מהם את "סיפורי השבי" שלהם. לכל אחד יש סיפור כזה, מקום בחיים בו הוא מרגיש כלוא עד מחנק ועייף מחוסר הודאות. “1,934 ימים" הפכה את תחושת הקרבה האנושית לברורה מתמיד.
לאתר הארגון - ISRAMERICA
http://isramerica.com
