שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פוג'י X100: מצלמה מחוץ לעדר

    נכון היא לא מושלמת (בעיקר בתחום התפעול), אבל ב-5,700 שקל, המצלמה הסקסית של פוג'יפילם מוציאה תמונות יפות כמעט כמותה

    Fujifilm X100, המצלמה היפייפיה של פוג'י הפכה לאגדה עוד בטרם צאתה לשוק. מרגש לכתוב על מצלמה כזו - ומרגש אפילו יותר לכתוב עליה. מדובר במצלמה קומפקטית (ביחס לגודל החיישן שלה). גולת הכותרת שלה הוא חיישן 12‪.‬3MP גדול במיוחד שמקביל למצלמות רפלקס דיגיטליות, הגדולות ממנה בהרבה. המצלמה מצויידת בעדשה קבועה 23mm‪/‬F2‪.‬0, המקבילה ל-35 מילימטר בפורמט מלא.

     

    עוד ב-dtown:

     רסיבר קולנוע ביתי למתקדמים - מרנץ SR 7005

     קנון EOS 600D - מצלמת DSLR לחובב המתקדם

     מצלמת סמסונג WB210 - נגעת צילמת

     

       

    אבל מה עם האף?

    אי אפשר שלא להתרשם ממנה במבט ראשון - עם מבנה מתכתי, בקרים מכניים כמו של פעם, עדשה בצמצם גדול, F2. מיד מתחשק לקחת אותה לידיים. ביד המצלמה מתיישבת נוח מאוד - הגודל, המשקל והאחיזה מאוזנים ומעניקים תחושה של מכלול בנוי היטב.

     

    ואם כבר מדברים על המבנה הארגונומי - המאפיין הבולט (תרתי משמע) והמאחד את כל הצלמים הוא הדבר הבולט הזה על הפנים שלנו, הממוקם בין העיניים. האף. יצרני מצלמות נוהגים לבחון פרמטרים כמו גודל כף היד, מיקום נוח של לחצנים במצלמה יחסית לאצבעות היד, מרחק ראיה מהעינית ועוד. אבל כמעט כולם מתעלמים מהאף, שכל הזמן מפריע להצמד לעינית ומלכלך את המסך בגב המצלמה. כל זה נכון לגבי מצלמות רפלקס. במצלמות ריינג'פיינדר העינית ממוקמת בקצה הגוף, והאף פתאום לא מפריע. זה מרגיש נוח וטבעי. יש יתרון נוסף לעיניות אלה - אין מראה שחוסמת את שדה הראיה בעינית ברגע הצילום, ואז אנחנו יודעים בוודאות מה צילמנו.

     

    פוג'י X100 הקטנה היא מצלמת ריינג'פיינדר, ובתור שכזו החידוש המרענן ביותר שלה הוא העינית. זהו התקן משולב, הבנוי משני מרכיבים עיקריים - עינית אלקטרונית ועינית אופטית.

     


     

    עינית משולבת

    העינית האלקטרונית EVF ‪(‬Electronic Viewfinder‪)‬ מציגה את התמונה ישירות מהחיישן, וזו למעשה התמונה שהעדשה רואה. החיסרון - זמן התגובה, או תדירות עדכון התמונה שלה הוא איטי מדי לטעמי.

     

    העינית האופטית טובה. התמונה הנצפית חיה וברורה. בכלל, העינית האופטית הרשימה אותי מיד מהרגע הראשון. בתוך העינית האופטית מוקרן פירוט טוב של הפרמטרים של צילום - צמצם, מהירות תריס, נקודת המיקוד, היסטוגרמה (!) אופק מלאכותי ועוד. בנוסף לכל אלה מוצגת מסגרת התמונה. למי שלא החזיק בידיו מצלמת ריינג'פיינדר מימיו, זה מחייב הסבר: במצלמת רפלקס מותקנת עינית אופטית בגב המצלמה באמצע, קצת מעל העדשה ומאחורי הפריזמה. הצלם רואה בעינית את התמונה דרך העדשה, כפי שהיא תתקבל בסוף על החיישן. במצלמה קומפקטית התמונה מוצגת על מסך בגב המצלמה. אין עינית אופטית. גם כאן התמונה שרואים היא זו שתתקבל בסוף.

     


     

    במצלמת ריינג'פיינדר מותקנת עינית אופטית בקצה השמאלי של הגוף. מעין חלון בתוך גוף המצלמה. כלומר, הצלם רואה ישירות דרך חלון זה, ולא דרך העדשה. הבעיה טמונה במרחק של כמה סנטימטרים שקיים בין העינית לעדשה התמונה הנצפית דרך העינית אשר הינה שונה מהתמונה שרואה העדשה. תופעה זו בולטת יותר ככל שמתקרבים לאובייקט המצולם. התופעה נקראת Parallax Error. במילים פשוטות, זה די מתסכל ״למסגר״ במדויק קומפוזיציה מסויימת, ואז לגלות שהמצלמה צילמה קצת הצידה. פוג׳י השתמשו בטכנולוגיות עדכניות, והמצלמה מציגה בתוך העינית מסגרת של התמונה הסופית, שמשנה את מיקומה בתלות במרחק המיקוד של העדשה. כלומר, המסגרת נעה בתוך העינית יותר ימינה ולמטה, ככל שמתקרבים לאובייקט המצולם. מרתק! ויותר חשוב - מונע הפתעות אחרי הצילום.

     

     על העדשה ישנן שתי בליטות לשינוי הצמצם. זהו פתרון נוח עבור עדשה קטנה, חבל רק שהצמצם משתנה בערכי F‪-‬stop שלמים. הייתי מעדיף מצבי ביניים של חצי או שליש F‪-‬stop, אבל אין. אפשר לבצע קפיצות של 1/3 stop מעל או מתחת לערך שנבחר בעדשה באמצעות מתג מסוג Rocker על גב המצלמה. עוד על כך בהמשך.

     


     

    חסרון נוסף - אין בעדשה הברגה להרכיב פילטר מגן על העדשה. תמוה לגמרי. הדבר הראשון שאני עושה בקניה של עדשה זה להרכיב עליה פילטר UV. יותר פשוט ויותר זול להחליף פילטר שרוט, מאשר לתקן עדשה שרוטה. פוג'י מוכרים מתאם לפילטרים עם הברגה של 49 מ"מ. הבעיה היא שברגע שמרכיבים את המתאם, לא ניתן להרכיב את מכסה העדשה. מסורבל.

     

     


     

     

    מה עם הרוקר?

    ואם כבר מדברים על פתרונות לא מוצלחים, הנה עוד שניים: בגב המצלמה, בחלקו העליון הימני יש מתג פלסטיק שחור מסוג Rocker. התפקוד שלו משתנה בהתאם לנסיבות, אבל המשותף לכולן - המתג קטן מדי ולכן קשה להפעלה. בנוסף הוא נלחץ בקלות רבה מדי. לדוגמא, אם תוך כדי צפיה בעינית משנים באמצעות הרוקר את ערכי הרגישות, הטיה של הכפתור יכולה שלא לשנות כלום, וכתוצאה מכך, האדרנלין (שם נרדף לעצבים) משתחרר בכמויות לא מבוקרות. מיד מתחילים ללחוץ ביתר מרץ על המתג, הערכים קופצים יותר מהנדרש, או שהמתג נלחץ וקובע ערך קיים, וצריך לחזור על הפעולה כדי להגיע לערך הנדרש. לבינתיים, הרגע הנשגב חלף לו מן העולם, או בפשטות, פיספסנו את הצילום. מתג יותר גדול עם קליקים יותר ברורים היה משפר את השליטה ובהרבה.

     


     

    בצד ימין בגב ממוקם לחצן התפריט, ומסביבו גלגל לנווט בתפריט או לשינוי מהירות התריס במצב ידני. הגלגל משמש גם כארבע לחצנים לשליטה על מבזק, צילום מאקרו, איזון לבן ומניעה או מחיקה של תמונה. זהו גלגל דקיק ועל קצהו שיניים זעירות בולטות. כנראה מיועד לבעלי ציפורניים חדות, כי לכל השאר הוא קטן מדי ושוב, כמו ה-Rocker, נלחץ בקלות רבה מדי. מאוד לא נוח.

     


     

    יש דברים נוספים מעצבנים במצלמה זו, כמו למשל העובדה שלאחר הצילום, מופיעה בעינית האלקטרונית תצוגה של התמונה, שזה הרגע צולמה ואז העינית נחסמת לראיית האובייקט המצולם לשנייה או שתיים מעצבנות (צריך לבטל לגמרי את הצגת התמונה). או כמו למשל המיקוד הידני של העדשה הוא למעשה מיקוד אלקטרוני מתוך גוף המצלמה, הנשלט באמצעות הטבעת למיקוד ידני שעל העדשה, והוא לא מכני אמיתי.

     

    יופי של תמונה  

    מאידך, כל זה מתאזן על ידי איכות התמונה הפנטסטית, שהיהלום הקטן הזה מפיק. הסיבות לכך פשוטות: חיישן גדול והעדר פילטר AA לפני החיישן‪.‬ יום חורפי בכפר סבא עם הבנות שלי מיה ורוני. המצלמה על רגישות ISO400, וזו התוצאה:

     


     


     

    הרעש בתמונה הינו שולי לחלוטין עד ISO 1600. ברגישות גבוהה יותר הרעש מתחיל להיות יותר מוחשי בתמונה, אבל גם כאן הוא נשלט יפה, ולטעמי לא מפריע לתמונה המתקבלת. הנה שוב מיה ורוני יותר מאוחר באותו היום. לא נשאר הרבה אור, אז מעלים את הרגישות ל- ISO 3200. יש רעש, אבל זה נראה לגמרי לא רע:

     


     

    תוצאה מרשימה זו נובעת משימוש בחיישן גדול, שמאפשר שימוש בתאים פוטואלקטריים גדולים, המספקים תפוקה טובה גם ברמות אור נמוכות. כל זה לא היה אפשרי עד עכשיו במצלמות קומפקטיות בגודל כזה. בקיצור, למי שהיה ספק - הגודל כן קובע.

     

    הערה נוספת לגבי החיישן של פוג'י X100: כפי שנאמר קודם, אין פילטר Antialiasing על החיישן, וכתוצאה התמונות חדות מאוד ועשירות בפרטים. פילטר AA הוא למעשה פילטר מטשטש, שנועד למנוע תופעות Moire, התופעה מתקבלת מצילום אובייקט שמכיל רשת עדינה, כמו סוגי עריג מסויימים. בגלל אפקט Moire בתמונה רואים מעין טבעות צבעוניות. הנה דוגמא מבגד שצילמתי לאחרונה:

     


     

    העניין הוא שהתופעה נדירה בחיי היום-יום, אלא אם אתה צלם שמתפרנס מצילום בגדים או אריגים. וויתור על הפילטר מאפשר לפוג'י להפיק תמונה חדה מאוד. חבל שיצרנים אחרים לא אימצו עדיין את הגישה הזו.

     

    בתמונה הבאה אפשר לראות בפרט מלוח המודעות, המוגדל ל-100%, עד כמה המצלמה חדה:

     


    ISO 400, F4, 1/320sec

     


    פרטים ב- 100%

     

    גרסא עדכנית של Lightroom (נכון לעכשיו 3‪.‬6) קוראת את קבצי ה- RAW של פוג'י X100 ללא בעיות כלשהן.

     


     

    כאן בתמונה של מיה המבזק על מילוי אוטומטי, עבד יפה. איזון לבן אוטומטי מתקשה להתמודד עם הגוון הירקרק האופייני לנורות פלורסנט, אבל זה ניתן לתיקון בנגיעה קלה ב- Lightroom. הנה התוצאה:

     


     

    התמונה לא טופלה מעבר לאיזון לבן, גם לא להורדת רעש (צולם ב- RAW, כפי שאני מצלם תמיד). גם ברגישות 1600 הרעש מזערי! הרבה מעבר למה שמצפים ממצלמה בגודל כזה.

     

    אם לחזור לתפעול המצלמה, אז מהירות המיקוד האוטומטי סבירה, אבל לא מעבר לכך. הוא מספיק לצילומים סטטיים, אבל לא למשהו שזז מהר, כמו ילדים משחקים, למשל.

     

    בורר מהירות התריס, בורר פיצוי החשיפה שלידו, כוון הצמצם בעדשה - כולם מאוד נוחים להפעלה, עם קליקים ברורים בין מצב למצב. לחצן שחרור התריס - לחצן הצילום - גדול, עם עצירה ברורה לחצי לחיצה, ומגיב מיידית לצילום.

     

    המצלמה מספיק קטנה וקלה, כך שיהיה ניתן להכניס אותה לכיס של מעיל, אבל בקיץ יהיה צורך בתיק קטן או ברצועה.

     

    לסיכום

    המצלמה הותירה אצלי תחושה מעורבת: מצד אחד זהו מארז בגודל מושלם, עם בקרים קלאסיים נהדרים, עדשה פנטסטית וחיישן גדול ואיכותי. מצד שני התגנבו פנימה כמה פתרונות לא מוצלחים הפוגעים בחוויית השימוש במצלמה, שלטעמי הגרוע בהם הוא ענין הצגת תמונה לאחר צילום בתוך העינית האופטית שפוגם בצילום של מספר תמונות אחת אחרי השניה. הדבר קל לפתרון: מעדכנים את גרסת התוכנה במצלמה.

     

    אבל כל החסרונות האלו מתגמדים, כאשר מורידים את התמונות למחשב, ורואים מה הפלא הקטן הזה מסוגל לעשות. גם בתנאי תאורה קשים.

     

    נכון שעדשת Prime (קבועה ללא זום) במצלמה קומפקטית נראית מגבילה, אבל לעניות דעתי זו דווקא הזדמנות אותה מקבל הצלם להפעיל שני כלים חשובים בארסנל כלי הצילום שלו: הראש והרגליים.

     

    ולבסוף, המצלמה משדרת איכות גבוהה גם ברמת הבניה וגם ברמת הגימור שלה. זהו כלי שישרת את בעליו שנים רבות.

     

    מחיר: 5,700 שקל (אחריות: יבואן פוג'י, קבוצת שמעוני)

     


    פורסם לראשונה 05/02/2012 14:10

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים