שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    צילום: Shutterstock

    ליאת רזתה 50 קילו והפכה לרצת מרתון

    בגיל 40, כששקלה ליאת גוטמן סאסי יותר מ-110 קילו, היא החליטה לשנות את הרגלי האכילה שלה ולהילחם בפיתויים שמציבה עבודתה כשפית. היום, עם 50 קילו פחות, היא מכורה לריצות ארוכות ומתכוננת לחצי מרתון ג'ילט תל אביב

    ליאת גוטמן סאסי, שפית מגדרה, נשואה ואמא לשתיים, תחגוג את יום הולדתה ה-42 באפריל הקרוב, ומקווה שתהיה לה עוד סיבה לחגוג: שיפור הזמנים שלה בריצת חצי מרתון, שאותה תעשה בפעם השנייה בחייה.

     

    כיום שוקלת ליאת 62 קילו המתפרסים על 1.60 מטר, אך עד לפני שנתיים היא שקלה כ-50 קילו יותר: "בשיאי שקלתי יותר מ-110 קילו", היא אומרת, ומספרת ששאר בני משפחתה אינם סובלים מהשמנה, אך היא לא הייתה מודעת לחשיבות של תזונה נכונה ובריאה. גם תחום העיסוק שלה ושל בעלה לא עזר לה לשמור על המשקל, והציב פיתויים יומיומיים בצורת מטעמים ששניהם הכינו.

     

    • רזיתם והחיים שלכם השתנו? ספרו לנו איך עשיתם את זה

     

    רזו בענק - סיפורי הרזיה מדהימים:

     

    "בתיכון עוד הייתי בסדר, אבל מהצבא ואחריו זה הלך ונעשה גרוע מרגע רגע", היא אומרת. "אני לא באה מבית של שמנים, אבל אוכל בריא לא היה חלק מהלקסיקון אצלי. אני שפית ונשואה לשף, חיה ונושמת מטבח. אחרי שסיימנו את הלימודים כמעט הכול סבב סביב אוכל, וזה רק הלך והחמיר את המצב. בגיל 28 כבר שקלתי מעל 100 קילו".

     

    האם סבלת מבעיות בריאותיות עקב העלייה במשקל?

    "אני חושבת שסבלתי מהמון תופעות שקשורת לזה, כולל כולסטרול גבוה. כל רופא שמגיע אליו אדם הסובל מעודף משקל, הדבר הראשון שהוא אומר לו זה 'תוריד במשקל, אחר כך תבוא'. במשך שנים לא הבנתי איך זה קשור אחד לשני, אבל היום זה ברור לי. הכול קשור למשקל, כולל בעיות הורמונליות. שתי הילדות שלי נולדו בהפריות מבחנה, כי המחזור שלי היה לא סדיר. דווקא בגיל 40, כשאצל אחרות הוא מפסיק, הוא הסתדר כי רזיתי".

     

    ליאת מספרת שנאבקה במשך שנים בהשמנה, ללא הצלחה: "ניסיתי הכל: שומרי משקל, מרזי מורית, כמוסות נגד תיאבון, אבקות - אבל כל ירידה קטנה במשקל חזרה אחר כך עם ריבית".

     

    לפני כמה שנים עשתה ליאת ניתוח לקיצור קיבה, אך גם הוא לא הניב תוצאות: "למדתי להחליף את מה שלא יכולתי לאכול בגלל הניתוח במשהו אחר, ופשוט עברתי מלחם למתוקים. זה היה הרבה יותר גרוע. לא רק שלא ירדתי במשקל, אפילו עליתי".

     

    אחרי כל הקשיים, מה הצליח לגרום לשינוי?

    "אני לא יכולה לשים על זה את האצבע, אבל בוקר אחד לפני שנתיים, בגיל 40, התעוררתי בלי תחושת רעב ואמרתי שזהו, מספיק. זה כנראה נמצא בראש, כל החיים נלחמתי בירידה במשקל וזו הייתה הפעם הראשונה שבה לא הרגשתי שאני נלחמת, זה פשוט זרם".

     

    ליאת לפני (משמאל) ואחרי. זה פשוט זרם (צילום: ליאת גוטמן סאסי) (צילום: ליאת גוטמן סאסי)
    ליאת לפני (משמאל) ואחרי. זה פשוט זרם(צילום: ליאת גוטמן סאסי)

     

    "אמי חלמה לראות אותי רזה"

    מה שהוביל את ליאת לירידה משמעותית במשקל היה שילוב של תזונה נכונה וכושר גופני. הסיבה שגרמה לה להתחיל ללכת ותוך זמן קצר גם לרוץ, קשורה בעיניה בהפרעת הקשב שלה, שהפכה מעול לברכה: "אני היפראקטיבית מולדת, וכשבועיים אחרי שצמצמתי בכמויות המזון קמתי הרבה לפני שהייתי צריכה לצאת לעבודה, אז הרמתי את עצמי ויצאתי לצעידה. למרות שהיו לי הרבה חששות הבנתי שזה עושה לי טוב, ועם הזמן ההליכה הפכה לריצה".

     

    היא שילבה את הריצות בשגרת יומה, ב-5:00 בבוקר לפני העבודה. בשנה הראשונה התאמנה לבד, ולאחר מכן הכירה אנשים נוספים שעוסקים בתחום. "גיליתי שהעולם הזה עושה לי מאוד טוב, הוא שחרר ממני את כל הלחצים והקל גם את בעיות הקשב. אחרי כשנה השלתי מעליי 45 קילו, הפסקתי לעשן ומצאתי את עצמי, בעידוד המשפחה בכלל ואחותי בפרט, עומדת עם מאות משוגעים נוספים לדבר בקו הזינוק למירוץ הראשון בחיי, באורך עשרה קילומטר".

     

    המרוץ הראשון עשה לליאת חשק לעוד, אך בעודה עוברת שינוי אישי חיובי היא עברה טרגדיה אישית שהשפיעה עליה עמוקות: "אמי, שהיתה מאוד קרובה אליי, נפטרה. מהנקודה הכואבת הזו התעצבה השאיפה שלי לרוץ חצי מרתון. זה היה חלום חייה לראות אותי מרזה, ורציתי להקדיש אותו לה ולעשות את זה למענה".

     

    ליאת התמידה בנחישות באימונים ונרשמה לחצי מרתון, אלא שלדבריה היא התקדמה מהר מדי, והפציעה לא איחרה לבוא: "מעודף התלהבות וחוסר ידע כיצד לשמור על הגוף שלי, שבועיים לפני המירוץ אובחן שאני סובלת מ-ITB, כשהרצועה מפתחת תגובה דלקתית. זה השבית אותי לתקופה ארוכה וכמעט שבר אותי".

     

    חודשיים לאחר מכן חזרה להתאמן, הפעם בזהירות: "עברתי למינונים נכונים יותר, בחדר כושר עם קבוצה מקצועית ומדריכה אישית. כל הבית פרגן ונרתם למשימה, בעלי מאוד תמך ועזר במהלך השעות הארוכות של האימונים. התמדתי והצבתי לעצמי מטרה, לרוץ בחצי מרתון עמק המעיינות בדצמבר".

     

    אף שהקפידה ונשמרה, שוב, שבועיים בלבד לפני המרתון המיועד, נפצעה ליאת והייתה חייבת לעצור ולנוח, אך לא הייתה מוכנה לוותר. "החלטתי שלמרות הכול אני ארוץ. ואכן, ביום התחרות הייתי חזקה מספיק. התייצבתי עם עוד 3,000 איש, ולמרות הקושי העצום הצלחתי לסיים. הרגשתי מנצחת רק מעצם הידיעה שהצלחתי לעשות את זה".

     

    ליאת לפני (משמאל) ואחרי. רוצה להפוך למאמנת כושר (צילום: ליאת גוטמן סאסי) (צילום: ליאת גוטמן סאסי)
    ליאת לפני (משמאל) ואחרי. רוצה להפוך למאמנת כושר(צילום: ליאת גוטמן סאסי)

     

    "הפחד מלווה אותי יום יום"

    היא קבעה לעצמה יעד חדש, לרוץ חצי מרתון במרתון ג'ילט תל אביב ב-30 במרס, ולשפר תוצאה. מאז היא במשמעת אימונים עצמית מוקפדת: "בכל שבת אני יוצאת מוקדם וב-5:30 כבר נמצאת בתל אביב ורצה כ-15 קילומטר. במהלך השבוע אני מתאמנת ארבע-חמש פעמים, ומשתדלת להגיע ל-50 קילומטר בשבוע".

     

    איך את מקפידה על תזונה נכונה?

    "קראתי הרבה מאמרים ולמדתי לאכול נכון. אני לא אגיד שזה קל, הפיתויים תמיד שם ואני אוכלת מהכול, רק מעט מאוד יחסית לכמויות שהייתי אוכלת פעם. היתה לי שנה שבה התנזרתי לחלוטין מכל מה שמשמין, אבל החשק תמיד חוזר. מה שנכון בשבילי הוא לדעת שאם אכלתי יותר, ארוץ ריצה יותר ארוכה.

     

    "זה לא קל עם משפחה וילדות בנות שמונה ו-13, אבל אני נלחמת בשיניים לא לחזור למקום שבו הייתי, זה פחד שמלווה אותי יום יום".

     

    הילדות מרוצות מהשינוי שחל באמא שלהן?

    "הן מדברות על זה הרבה בבית הספר. הן יודעות שזה לוקח הרבה שעות, מעורבות ויודעות מתי יצאתי וכמה זמן רצתי, זה מעניין אותן. אני מנסה להנחיל להן את זה לאט-לאט. הן עדיין לא מיישמות את זה על עצמן אבל כן חיות את זה בבית".

     

    איך אורח החיים החדש מסתדר עם היותך שפית?

    "דברים מסוימים ירדו מהתפריט: מנות שמכילות שמנת מתוקה ובשר שמן לא נכנסים הביתה, וגם מטוגנים. המלחמה הכי קשה שלי היא במתוקים. אני אוכלת כל יום מתוק, אבל אם פעם הייתי אוכלת חבילת עוגיות, היום זו עוגייה אחת, או שתיים-שלוש קוביות שוקולד".

     

    ליאת שומרת על משקל יציב מאז שרזתה, ומדגישה שחשוב להישאר במשקל נכון, לא גבוה ולא נמוך מדי: "הייתי כבר במשקל יותר נמוך מזה של היום, ועליתי קצת חזרה. כיום אני מקפידה על מודעות למסת גוף ובדיקת אחוזי שומן ומעקב. הספורט הוא מה שמשאיר אותי במשקל בריא, שורף קלוריות וגם לוקח זמן. בימים שבהם האימון לוקח כמה שעות, הוא פותח את היום עם הרבה פחות קלוריות. בהתאם, למדתי לאכול נכון לפני ואחרי הריצה. זה עולם שלם שקשור לתזונה".

     

    אחרי שתצלח את חצי המרתון, ליאת כבר הציבה לעצמה את היעד הבא - מרתון שלם. בהמשך היא מקווה לסיים קורס מאמני כושר ולהעביר את חוויותיה הלאה לאחרים: "אם אני הצלחתי, כולם יכולים. לא חלמתי שמה שיעניין אותי יותר מכל יהיה כמה רצתי ובאיזו מהירות. זה דורש הרבה אבל לא הייתי מוותרת על זה".

     

    הטיפים של ליאת לדיאטה

    • פעילות גופנית. "קודם כל, תמצאו ענף ספורט שעושה לכם טוב", היא אומרת." כל אחד יכול למצוא ספורט מסוים שיתאים לו, וחייבים להתמיד בו. במקביל, עברו לאכול בכמויות יותר קטנות,


    להקשיב לגוף, ולהבין מה הוא צריך".

     

    • קיזוז ואמונה עצמית. "יש ימים בהם הגוף דורש יותר ופחות. חשוב לדעת לאזן: אם היום נאכל יותר, לדעת שנעשה יותר ספורט בהתאם. האמינו בעצמכם ודעו שכל אחד יכול, השאלה היא רק עד כמה הוא רוצה, הכל בראש והכל אפשרי".

     

    ליאת מבקשת להודות לאנשים שעזרו לה בתהליך: "תודה למשפחה המקסימה והתומכת שיש לי שמקבלת אותי עם כל השיגעונות שלי, למאמנת שלי נילי אברהמסקי, לפיזיותרפיסט איגור והכי חשוב, למלאך ששומר עליי שם למעלה, אמא שלי. אני מקדישה לה את המירוץ הקרוב. רק למענה אני ממשיכה להילחם יום יום ולא מרימה ידיים".





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ליאת גוטמן סאסי
    ליאת גוטמן סאסי, אחרי הירידה במשקל. "אוכלת מהכול, רק מעט"
    צילום: ליאת גוטמן סאסי
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים