שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הגיע הזמן לחסל את הסטטוס-קוו
    אזרחי המדינה סובלים מהסדר בזוי, שלא נותן להשתמש בתחבורה ציבורית ומאפשר לאברכים לא להתגייס. אנחנו דורשים אוטובוסים בשבת - ואת הנסיעה הזו אי אפשר לעצור
    בשבת שעברה עמדנו בשקט וחיכינו לאוטובוס. זה ממש לא נראה כמו אקט שמשנה מדינה, לחכות לאוטובוס, אלא שאנחנו חיכינו לאוטובוס בתל-אביב - בשבת בבוקר. האוטובוס, אולי לא תופתעו, לא הגיע. אבל המייצג המחאתי היה התחלה של תהליך שישנה ללא הכר את מדינת ישראל: מותו של הסטטוס-קוו, בשעה טובה ומוצלחת.

     

    עוד הרבה לפני שמישהו חשב על סטטוסים בפייסבוק, הומצא בחדר אפל, אי שם בימי קום המדינה, ההסדר הלא כשר שנקרא "סטטוס-קוו". הבסיס הרעיוני שלו היה פשוט - מעין חוזה אזרחי בין הקבוצות הדתיות והקבוצות החופשיות בישראל, שיאפשר הגדרה של מדינה שכולם יכולים לחיות בה יחד עם פשרות. למשל, אי הפעלתה של תחבורה ציבורית בשבת. למשל, הפטור לבחורי ישיבות מגיוס לצה"ל. 

     

    עוד בערוץ הדעות  של ynet:

    "רק" 35 גברים גרושים מתאבדים מדי שנה / יעל גיל

    הגיע הזמן להתפייס / טניה רוזנבליט

     

    אותנו, אזרחי המדינה, אף פעם לא שאלו אם אנחנו בכלל רוצים את הסטטוס-קוו, אם אנחנו מוכנים לפשרות האלה. הוא גם מעולם לא קיבל תוקף של חוק. אף אחד לא הצביע עליו, אף אחד לא אישר אותו, אף אחד לא יכול לערער נגדו, ובכל זאת - הוא משפיע על חייו של כל אזרח במדינה.

      

    הסטטוס-קוו דורש מאיתנו, אזרחי המדינה שאינם חרדים, הקרבה עצומה. הוא מייצר מעמדות בחברה - מעמד אחד שנאלץ לעבוד ולשרת בצבא ומעמד שני שחי על חשבון המעמד הראשון. הוא משאיר מאות אלפי ישראלים המבקשים להתחתן, להתגרש או למות בכבוד בני ערובה נטולי בחירה של הרבנות.

     

    ההסדר הזה פוגע דווקא בחלשים

    גם תחבורה ציבורית בשבת איננה עניין של נוחות ו"פינוק". היא חיונית עבור החיילים היוצאים לביתם רק בשישי ושבת, ובהיעדר רכב ותחבורה ציבורית מוצאים עצמם מוגבלים ומרתוקים לביתם בשעות החופש המעטות שלהם. היא עניין של חיים ומוות עבור מאות אלפי בני נוער וצעירים שיוצאים לבלות או לטייל בסוף השבוע ובהיעדר תחבורה ציבורית מסכנים נפשם בטרמפים או בנהיגה לאחר ששתו. והיא זכות בסיסית של אזרחים שמגיע להם חופש תנועה, אבל אין להם כסף לקנות מכונית פרטית.

      

    הסטטוס-קוו היה הסכם של פשרות שנועד לאפשר את הקמת המדינה, אך אף הסכם איננו מחזיק מעמד לנצח. לא ייתכן מצב שהסכם שנועד להתוות מערכת יחסים בין מגדרים, יחזיק מעמד לאורך דורות בחברה דינמית ובלי יכולת ממשית לדון בו גם שהמציאות החברתית משתנה. ישראל איננה יכולה להמשיך ולהתקיים עם ההסדר הזה, לא כשאנחנו צועדים לקראת עתיד בו רק מחצית מהאזרחים מתגייסת לצה"ל ואחוז האנשים הלומדים בישיבות עולה.

      

    ואם זה לא מספיק, ההסכם הופר. לא אנחנו היינו הראשונים להפר אותו, כשחיכינו לאוטובוס בשבת ובכך קראנו תיגר על הסטטוס-קוו. ההסכם נרמס ברגל גסה על ידי סגן השר ליצמן, שערך טקס ממלכתי בו נשים לא הורשו לעלות לבמה, נורה בידי שר הבינוי והשיכון אטיאס שקבע קריטריונים לסיוע בדיור שמעדיפים חרדים על חילונים, ונקבר בבית שמש כאשר על מצבתו נקבע השלט המפורסם "על נשים לעבור לצד השני של הכביש". הדרת הנשים והיריקות של הסיקריקים בבית שמש לפרצופה של נעמה מרגוליס היו, במידה רבה, גם יריקות על קברו של הסטטוס-קוו, שדומה שלא רבים יתאבלו עליו.

      

    עמדנו שם בשקט וחיכינו לאוטובוס. בשבת. אולי זה לא נראה כמו אקט שמשנה מדינה, אבל בסוף, האוטובוס יגיע. וייקח איתו את הסטטוס קוו לעולם שכולו טוב.

      

    הכותב הוא מנכ"ל תנועת ישראל חופשית

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך קמפיין ישראל חופשית
    צילום: אייל יסקי - וייס
    מייצרים מעמדות. מיקי גיצין
    מומלצים