כשהילד מסרב להתחפש - להכריח או לוותר?

פורים מתקרב ואיתו גם בחירת תחפושות, הורים נרגשים, מסיבות ושמחה באוויר. אך יש גם ילדים שמגיבים אחרת: הם אינם משתפים פעולה, מתנגדים להתחפש וחלקם אפילו עצובים או כועסים. ההורים המתוסכלים מנסים פעמים רבות להבין למה, ובעיקר לשכנע.

לקראת פורים - כל הכתבות בערוץ הורים ב-ynet:

• התחפושת פרובוקטיבית? תפסיקו להתחסד - זה פורים
• הבן רוצה להתחפש לרקדנית בלט? 4 עצות לפורים
• הייתם רוצים לראות את הבת שלכם בסרט כחול?
  

• פורום חי: חרדים מפורים
  

התחפושת מוכנה אבל הילד מסרב ללבוש אותה? כיצד מתמודדים עם פחדיו של הילד מתחפושות הסובבים? הפסיכולוג ד"ר יונתן קושניר, מומחה בחרדות ופחדי ילדים, מייעץ ומשיב לשאלותיכם - היום (א') ב-16:00. לחצו כאן   

מדוע ילדים מסוימים נהנים להתחפש ואחרים מסרבים בתוקף? מה מייצגות תחפושות שונות של ילדים מבחינה רגשית? מה לעשות כשהילד מסרב להתחפש? לפניכם הצצה לעולם הילדים, בחג הכי מבלבל בשנה.

הגיל שבו נהנים להתחפש

בגיל שנתיים, תחושת העצמי נמצאת בשלבי התפתחות. הפעוט אמנם משתמש במילים "לא רוצה", הוא מתעקש לעשות דברים בעצמו ומפתח את האוטונומיה שלו, אבל מושג העצמי שלו עדיין לא מגובש והוא אינו מסוגל להבין שהוא נשאר הוא עצמו למרות התחפושת.

בגיל שנתיים העולם המוכר והצפוי נוסך בילד ביטחון, ושינויים בזהות החיצונית שלו או של דמויות בסביבתו הקרובה עלולים להפוך לחוויה מפחידה ומאיימת.

מגיל שלוש בערך, ילדים נהנים להתחפש ולא רק בפורים. זו הדרך שלהם לבטא פנטזיות ומשאלות ולייחס לעצמם תכונות המסייעות בהתמודדות עם פחדים, האופייניים בגילאים הללו. בגילאי שלוש-ארבע תחושת הזהות העצמית של הילד ברורה יותר, לכן התחפושות מקבלות משמעות מהנה, בדומה למשחקי "כאילו".

בשלב זה הילד מראה ניצנים של חשיבה סמלית, המאפשרת לו לדמיין ולייצג מצבים במקום להגיב אך ורק למה שהוא קולט באמצעות החושים.

סביב גיל שש החשיבה של הילד הופכת למורכבת, הגיונית יותר ונאמנה לחוקי המציאות. משחק עם חוקים וכללים ברורים הופך נפוץ והמשחק הסוציו-דרמטי פוחת. הילד הפנים נורמות חברתיות ודפוסים שהחברה מכתיבה, וההתחפשות מאפשרת לו להפוך לרגע לאדם אחר, לעבד ולבטא קונפליקטים התפתחותיים, להגשים פנטזיות ומשאלות לב כמוסות.

בעוד שאצל ילדי הגן מקור התחפושת הוא בדרך כלל בעולם הפנימי, בפנטזיה ובעולם החי, הרי שאצל ילדי בית הספר היסודי בולט המרכיב החברתי: הם מוטרדים, למשל, כיצד תיתפס התחפושת שבחרו בעיני בני גילם.

יש ילדים המנסים לבטא באמצעות התחפושת חלקים של העצמי שאותם אינם מעזים לבטא בחיי היומיום, למשל ילד ותרן ומרצה שיבחר תחפושת המדגישה תוקפנות או כוח, או היוצרת פחד בקרב המתבונן. אצל בנים רואים פעמים רבות תחפושות של סופרמן, גיבורי על ודמויות אחרות בעלות עוצמה.

בנות בוחרות פעמים רבות תחפושות המבטאות משאלה להיות נערצת, "מלכה ליום אחד": נסיכה, כלה ווריאציות דומות. גם כאן ישנה משאלה של עוצמה, כוח וייחודיות, אך תוך הישענות על המראה החיצוני.

למה ילדים מסרבים להתחפש?

אובדן תחושת הזהות. כאמור, מרבית הילדים מגיל שלוש נהנים להתחפש. הנאה מהתחפשות מקורה בתחושת עצמי מגובשת ויציבה. להתחפש משמעו להיות, לזמן מוגבל, מישהו אחר, ויכולת זו מותנית בתחושה ברורה של "עצמי" מובחן. ככל שתחושת העצמי מאורגנת פחות, הילד עלול לחוות את ההתחפשות כחוויה מאיימת, מעוררת חרדה ובמקרים קיצוניים אפילו כיוצרת תחושת אובדן זהות וכיליון.

העולם מסביב משתנה. המאפיין המרכזי של חג פורים הוא שינוי ה"מוכר": החדרים מקושטים באופן שונה מהרגיל ורוויים גירויים, מבוגרים וילדים מופיעים בזהות שונה, ובכל מקום ישנם אביזרים זוהרים או רעשנים. ככל שילד נשען יותר על המוכר והידוע בארגון אישיותו, הוא יחוש פחות יציבות וביטחון ועלול לחוות את פורים ואת חוויית ההתחפשות כקשה וכמעוררת חרדה.

קושי להבחין בין דמיון ומציאות. בנוסף, ככל שמתחדדת ההבחנה בין דמיון ומציאות, מרבית הילדים מרגישים "נוח" יותר להתחפש: הם מבינים שזו "רק" תחפושת ולא שינוי אמיתי בהם או בדמויות סביבם. ילדים שטרם רכשו את ההבחנה הזו בצורה יציבה עלולים לפחד שמא הם איבדו את זהותם לטובת אחרת. ככל שיכולת ההבחנה בין דמיון ומציאות נמוכה יותר, הילד עלול לחוות את חוויית ההתחפשות כזרה ל"אני", מפחידה ומאיימת.

קושי בוויסות חושי. חשוב לציין כי יש ילדים המסרבים להתחפש כיוון שיש להם רגישות תחושתית. חלקם לא יסכימו להתאפר, אחרים יחוו את התחפושת כלא נעימה במגעה עם העור. יש גם ילדים שיסרבו לקחת חלק במסיבות ואירועים לאורך כל ימות השנה עקב רגישות לרעש.

בנות בוחרות תחפושות המבטאות משאלה להיות נערצת(צילום: Shutterstock)

מתי יש סיבה לדאגה?

לא כל הילדים נהנים להתחפש, לא כולם מרגישים בנוח עם תלבושות, איפור, מסכות ושאר אביזרים. סירוב להתחפש אינו מדאיג כשלעצמו, אך מומלץ לשים לב אם הוא עקבי (שנה אחר שנה וכן בגן במשחקי "כאילו") ואם נלווים לו סימפטומים נוספים.

חשוב לפנות לייעוץ מקצועי במקרים הבאים:

• אם במקביל לסירוב להתחפש יש פחדים נוספים, חריגים בעוצמתם.
  

• אם במקביל לסירוב להתחפש מופיעים סימני מצוקה, חרדה או עצבות, תגובות רגשיות לא מאוזנות או לא מותאמות לסיטואציה.
  

• אם בנוסף לסירוב להתחפש הילד מראה יכולות נמוכות של משחק סוציו-דרמטי.
  

• אם במקביל לסירוב להתחפש ישנו סירוב כללי לקחת חלק בחגיגות פורים ואירועים אחרים בחברת בני הגיל, או קשיים חברתיים.
  

• אם בנוסף לסירוב להתחפש ישנה תחושה שהילד שומר בקנאות מוגזמת על שגרת חייו, מתקשה להתגמש, נצמד למוכר והידוע.
  

• אם אתם מבחינים בקיומן של מחשבות טורדניות או טקסים הגורמים לילד לחוסר מנוחה ואי שקט קבוע.
  

• אם הילד חווה מצבי דחק (סטרס) עקב אירועי חיים נורמטיביים או אירוע חריג או טראומטי שהילד עבר או היה עד לו.
  

רצונו של הילד - כבודו

הורים, נסו לבדוק עם עצמכם: האם אתם מפעילים לחץ על ילדכם להתחפש? אם כן, מדוע? חלק מההורים עלולים לשדר לילד בצורה לא מודעת שהם מצפים ממנו להתחפש, ולכן הוא יחוש שהוא מאכזב אותם כשהוא מסרב לעשות כן.

כשהילד מביע התנגדות ללבישת תחפושת או פריט מסוים ממנה, רצוי למלא אחר בקשתו. למרות האכזבה, חשוב לא להפעיל לחץ ולכבד את רצון הילד. התחפושת אמורה להיות מהנה ואין שום הכרח להתחפש.

ילד שאינו מעוניין להתחפש, יכול אם ירצה להסתפק בפריט אחד או שניים, למשל רק כובע ושרביט.

הכותבת היא מומחית לגיל הרך (MA), טיפול רגשי לילדים, ייעוץ אישי להורים ואנשי חינוך