פורים: לצאת מארון הבושה ולהיות חופשי באמת

היום מותר להיות הכל. בן, בת, לא זה ולא זה, גם זה וגם זה, חיה, עץ, אבן, דמות פנטזיה וכל העולה על רוחכם. החג הכי חופשי ו'בלאגניסטי' בשנה מגיע אלינו. אני מתה על פורים. כבר שנים שאני מאוהבת בחג הזה, על החופש שהוא נותן לכולנו להביע את כל מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו ביום-יום. מה בא לך להיות בפורים הזה? כיפה אדומה? זאב? ואולי מלכה או נסיך?

עוד בנושא:

הליידי גאגא שבתוכי: לבוש מוחצן כדרך חיים

לבוש פטישיסטי: ההומואים אהבו, הלסביות פחות

לא סתם תחפושת: תרבות הדראג כטרנד

יכולה כבר ללבוש שמלת מיני, אבל גם שפם וזקן

פרינס צ'ארמינג יפגוש בחג הזה את סינדרלה, ואולי היא תאבד נעל על המדרגות ואולי הוא ישכח לקחת את הטלפון, כי עד-לא-ידע, ובפורים מותר. מותר להיות הכל, לשתות הכל, לא לנהוג אבל להתנדנד שיכורים עם מישהו או מישהי או השד יודע מה, ולגמור את הערב ברגע של תשוקה ואולי יותר מזה.

דמייני שאת מלכת הכיתה

פורים היה תמיד החג שלי להביע את מה שרציתי בחיים. כל מה שהיה חסר לי נדחס לתוך דמות כלשהי. במשך שנים במהלך הנידוי בבית הספר, התחפשתי למלכה ודמיינתי שאני מלכת הכיתה.

בשנים הקודמות היה לי את ג'יימס בונדג', דמות דראג אינפנטילית ומופלאה, בה עשיתי 'ליפסינק' (עם השפתיים) לשירים שאהבתי, שאמרו לי משהו, רקדתי למרות השומנים ונהניתי מהגוף שלי מאחורי מסיכה ענקית.

אם לא הייתי עושה דראג, לא הייתי מצליחה להשתחרר מהכבלים הרגילים של הנשיות, שנראתה לי תמיד מאד זרה. קשה לי להאמין שהייתי מגיעה להשלמה מספקת עם המשפט הנפלא ששמעתי את בוי ג'ורג' אומר השנה בקיץ, בביקורו בארץ: "פאק מה שטבעי, אני רוצה להיראות טוב", ומחליטה לעשות שינוי.

אני רוצה שפתאום

בפורים מותר להיות הכל. לא צריך להסתיר את זה שאתה גם גבר וגם קצת מקנא בשמלות היפהפיות האלה, ואולי גם מת על החזיה. מותר, לפחות עם עצמך, להיות לרגע כנה וליהנות באמת מהיכולת הזו, לפחות ליום אחד, להיות מה שבא לנו באמת. כולנו צריכים פעם בשנה של להביע החוצה את מה שבפנים. לכולם מותר, פעם בשנה לפחות, להיות בדיוק מה או מי שהם.

אז אם ורוד מביע אותך הכי טוב, אדוני, ואתה לא יכול ללכת ככה לעבודה, זה היום לורוד מזעזע. ואם את חולמת על מגפי עור עד אמצע הירך, מי יגיד לך לא היום, תלכי ככה ותיהני מכל רגע. פורים זה החג בו מותר להחליף ארבע תחפושות, שש תסרוקות משוגעות, להתאפר בכבדות, למרוח נצנצים, ולהתלבש באופן שהיה גורם לבוס שלך לפטר אותך בכל יום אחר.

הנשיות הזו, של האיפור והלבוש והכל, חובקת את כל המינים והמגדרים, ומאפשרת לכולם להתנסות באיפור, בנעלי עקב, בעניבה, בכובע משוגע ובגלימות מסוגים שונים. היום מותר לך פאה בלונדינית, אדוני, ולך מותר להיראות כמו הבוס שלך, בחיקוי לא רע של הזקן המלוכלך שלו.

אל תחשבו פעמיים, צאו מהארון הפרטי שלכם, לפחות בפני עצמכם, עם מה שבאמת בא לכם להיות ולהביע ולעשות. בפורים מותר להיות הכל, מותר לשחרר, מותר לאבד לרגע את האגו, ובינינו, הארון הוא הבושה האמיתית, לא מה שמחביאים בו. מתחת למסכה תכירו במה שאתם באמת רוצים, ולא משנה אם זה קשור לנטייה מינית/מגדרית או לכיוון חדש בחיים - כי הבושה היא האויב של החג הזה.

התחפושת מגינה עלינו מפני עצמנו, מותר לנו בתוכה לעשות מה שלרוב לא היינו מרשים לעצמנו. אפילו בישיבות התלמידים מתחלפים עם הרב בפורים. תתחלפו, תנסו משהו חדש, צאו מהארון, כי תשוקה מודחקת תמיד יוצרת רעלים כלפי כולם. ממציאי החג החכמים ידעו שכולם צריכים מדי פעם להפסיק לחשוב, להפסיק להתבייש ולהיות מסוגלים לשחרר את הברקסים.

שחררו, צאו ותהיו כנים, לפחות עם עצמכם, כי לכל אחד מאיתנו יש ארון שמחכה לרגע שנצא ממנו, גם אם הוא לא מיני או מגדרי. לכולנו יש כאלה, וארון, כמו כל שקר, תמיד מביא איתו רעלים לנשמה ולסביבה.

הנה, בחג הזה, מתחת לנצנצים, מותר להיות הכל, לא חייבים לעצור ולחשוב, ומותר פשוט להיות. אז לפחות בפני עצמנו, בפורים מותר לצאת מהארון של התשוקות כולן, ובעצם, כשחושבים על זה, כל יום הוא יום טוב להיות חופשי בו. חבל שזה רק פעם בשנה.

חג דראג שמח!

לכל העדכונים, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

• ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל