הטרור שגם כיפת ברזל לא תעצור

סיבוב אלים נוסף? עוד עופרת יצוקה? הפעם כיפת הברזל תראה להם? חוששני שלא. מה שמתרחש בימים אלה ברצועת עזה, הוא עוד היבט של "האביב הערבי".

שני שליטים מוסלמים סונים, עבדאללה מלך ערב הסעודית וחמד בן ח'ליפה השני שליט קטאר ו"אל ג'זירה", בעלי תפישת עולם טוטליטארית, המתעבים את המהפכות בלוב, במצרים ובתוניסיה, החליטו לפעול. הם מנסים להריץ ברצועה מנהיג סוני שיהיה מסוגל להנהיג מיליון וחצי מיליון תושבים על פי נוסחה שאמנם דוגלת בשלטון השריעה, ההלכה האיסלאמית, אך בשיטתם המצליחה, ה"טפלונית", בנוסח "האיסלאם לייט" שלהם. לא סוג של חסידי טליבאן מבקשים השניים לכלוא ברצועה, אלא מנהיגי דמוקטטורה איסלאמית שיותירו את החרב המדממת רק על דגלה הירוק.

תושבי הדרום מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

המערכה האמיתית על כיפת הסלע, ולא כיפת ברזל (צילום: AP)

השניים לא ביקשו, אלא הורו לחמאס להפסיק לירות ולהתחיל לדבר שלום, בשלב זה עם אש"ף של אבו מאזן. מנגד, האיראנים שהתייאשו מחמאס ה"צמחוני" לטעמם, החליטו לאמץ את ארגוני האופוזיציה ברצועה, כמשקל נגד השווה לא מעט כסף, גם בעידן של צנע מתחייב עקב הסנקציות העולמיות. רמדאן שלח, מזכ"ל הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, וראשי ועדות ההתנגדות העממית האלמוניים, הבאים מלב לבו של הזרם הסוני, מעולם לא היה מחוזרים כל כך על-ידי טהרן השיעית. הם נדרשים ומצווים לירות לעבר ישראל. חיסולו של זוהיר אל-קייסי היה רק העילה לעיתוי.

עוד על ההסלמה בדרום בערוץ הדעות של ynet:

איזו הסלמה? יש אפטר פורים מטורף / רן בוקר

האדישות היא האויב שלנו / ניר טל

סבב האש הנוכחי בדרום שהוא השתקפות וביטוי נאמן של מאבק זה, איננו דומה לשני קודמיו וגם לא יהיה דומה לזה שיבוא אחריו. ירי הרקטות ויירוטן על-ידי כיפת ברזל הם רק התפאורה והרקע למאבקי הכוח בין מוקדי הסונה והשיעה שבאיסלאם החדש. דבר נפל ברצועה: המשבר בסוריה ובעולם הערבי בכלל ויובש צינורות המימון הביאו לכך שחמאס כבר איננו שולט כבעבר בכל חוליית משגרים, ולהבדיל מאירועי העבר, כשהוא טוען כי אינו מסוגל לרסן, הפעם הוא גם צודק. ואלה, שמקטנים הפכו לגדולים כבר לא זקוקים לאישור לכל קסאם ואינם חוששים עוד להרים ראש ולאתגר את חמאס. הארגונים האופוזיציוניים הללו החלו מפריטים פיגועי התאבדות באמצעות חוליות בדואיות היוצאות מסיני ובאמצעות הכסף האיראני הם הגורם הטרוריסטי הראשי כיום בשטח.

והיכן ישראל בכל המצב הזה? כיפת ברזל היא הצלחה אדירה וההתפעלות הישראלית מביצועיה היא במקומה. אלא שארגוני הסירוב ברצועה ישגרו בעת הזו רקטות לעבר הדרום, גם אם שיעור היירוט יהיה מאה אחוזים. הארגונים הפלסטיניים הקטנים יעשו זאת, גם אם יידעו שיענשו בחיסול ממוקד. הם מציבים מראש שדרות פיקוד אלטרנטיביות המסוגלות לתפוס במהירות את קו החזית בעקבות חיסולים ממוקדים. הם ימשיכו לירות בכל מחיר כי אלה הן ההוראות המגיעות מאיראן, המנסה לשלב הצקה לישראל עם הסטת תשומת הלב מבעיותיה שלה. המערכה האמיתית היא אפוא לא מול כיפת הברזל אלא ברחבת כיפת הסלע, כלומר הקרב על דמותו של מבשר האיסלאם האמיתי, המודרני, ועל דמותו של השליט האמיתי במזרח התיכון.

עבורנו הישראלים, "האביב הערבי" הזה עוד יתברר כחורף קר, גשום וסוער. המסורת הפלסטינית של החרפה, הקצנה והסלמה נמשכת באותם דפוסים בדיוק, ורק השמות משתנים. אחרי פיגועי שנות ה-70 למשל, היינו בטוחים שאש"ף הוא שליח השטן עלי אדמות והיום הוא מצטייר יחסית ליריביו בשטחים כאמא תרזה. ב-2006 בחר הציבור הפלסטיני באופן מפתיע, בוטה ומתריס בחמאס, ארגון שבשנות ה-90 ולאחריהן שהצטייר בעקבות פיגועי "המהנדס" עיאש ומתאבדי האוטובוסים כ"אם כל השטנים". את הבא בתור גם כיפת ברזל לא תוכל ליירט.

ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ושירת בעבר בתפקידים בכירים בשטחים.