עדיין לא הבנתי את המיסתורין שאופף את ניו-יורק בכל הקשור למספרות. כנראה שהמיקום הגיאוגרפי של היבשת גורם לשחיקה מואצת של להבי המספריים, מה שמעלה את מחירי התספורת בעשרות אחוזים. ראבאק, אי אפשר לקבל תספורת נורמלית במחיר שפוי בעיר הזאת?

גבר אשר חפץ בקיצור הבלורית עומד מול שתי אפשרויות. האחת, להיכנס לסאלון-ספא-יוניסקס ולשלם סכום מפלצתי. ודרך אגב, ככלל, אף גבר לא אמור להסתפר במקום שהשם שלו כולל את המילה "סאלון" (אלא אם המספרה באיזור תעשיה הרצליה וקוראים לה "משה סאלון").האופציה השניה היא להיכנס למספרה של בוגרי רייקרס איילנד ולקבל ספיחס בסגנון מלחמת וייטנאם, סירקה 69.

כשהייתי חדש בעיר והשיער שלי, אחרי חודשים של הזנחה, התחיל להראות כמו כלתו של פרקנשטיין, נגררתי בלית ברירה לאחת ממספרות ההיפסטרים שמצאתי בברוקלין. עוד לפני שהמארחת (זו מספרה, למה צריך מארחת?!) אנסה לי את הכרטיס אשראי, החופפת (%$#@&?) חטפה אותי לחפיפה הכי מיותרת שהייתה לי בחיים שכללה 25 דקות של שמפו וקונדישינר, שזה 24 דקות יותר מידי. די! לא באתי לכאן בשביל עיסוי קרקפת, כל מה שרציתי זה לקצוץ את הכרבולת.

מהחופפת נפרדתי עם כואב בצוואר מהכיור הכי לא נוח בעולם ופחות 30 דולר טיפ במזומן בשביל שהחמולה שלה מאיסט ניו-יורק לא תחכה לי מתחת לבית ותעשה לפרצוף היפה שליגם פן. כמובן שהתספורת עצמה לקחה משהו כמו עוד שעתיים וחצי. הספר היה חייב למדוד לי את הפוני בסרגל ולבדוק בפלס שהקודקוד מאופס עם העורף. למה?! מה עשיתי רע? מי ידע שבשביל להסתפר בניו-יורק צריך לפנות לו"ז של שבוע?

האפשרות השניה גרועה לא פחות. אתם מכירים את המספרות האלו, שבבחוץ שלהן יש את המוט הצבעוני המסתובב, סימן מוסכם ל-14 דולר לתספורת גברים ו-14 דולר לתספורת גברים לנשים. אצלי בשכונה זו מספרה של חמישה אחים בוכרים ואחותם הבוכרית, שכדאי לכל אחד מהם לספר לעצמו את הגב. הם מאוד מאוד נחמדים ומריחים כמו אושפולו. כשאני מתיישב על הכיסא הם תמיד ישאלו אותי איך אני רוצה להסתפר, לא כי מעניין אותם, אלא סתם בשביל הנימוס, הרי לא משנה מה שאני אגיד כי בסוף אקבל תספורת בקו"ם גם ככה. הם לא באמת ספרים, הם סתם חברה שמצאו ארגז מלא במכונות תספורת שנפל ממשאית. אבל אם כבר תספורת גרועה, אז לפחות שתיקח חמש דקות.

ולמה זה? למה לא משנה מה ומי ואיפה מסתפרים, התוצאה תמיד תראה על הפנים? דני סנדרסון אמר פעם, שברגע שהספר אומר, "אוקיי, אני רק עושה כמה תיקונים", אתם יודעים שזה הזמן לקום ולעזוב, כי מכאן זה רק יהרס עוד יותר. מצד שני, תראו את התספורת של דני סנדרסון. הוא לא בדיוק גורו שיער. אבל יש כאלה שטוענים שתמיד לוקח כמה ימים עד שהתספורת מסתדרת. לא. פשוט לוקח כמה ימים עד שמתרגלים לליפה העקומה שיש לך על הראש.

אבל מה לעשות, ברגע שלוקח לי יותר מעשר דקות בבוקר לסדר את הפריזורה, אני יודע שהגיע הזמן וחייבים ללכת למספרה. הבוכרי תמיד נותן לי מבט מאוכזב כזה, כמו זה שיש לשיננית אחרי שהיא שואלת אם אני עושה חוט דנטלי. אבל בשביל 14 דולר אני לא באמת יכול להתלונן, כל עוד שהספר לא אומר "אופס!"