הכנס השנתי השלישי של ג'יי סטריט (צילום: גילי גץ)

"הפלשתינים נמצאים בפלשתין מפני שפלשתין היא מולדתם וביתם הטבעי של הפלשתינאים, באותה צורה שיוון היא ביתם של היוונים ונורבגיה היא ביתם של הנורבגים", כך אמר עמוס עוז ביום שבת האחרון בוושינגטון. "אנחנו, הישראלים, נמצאים שם בדיוק מאותה סיבה: ישראל היא מולדתם של היהודים ממש כמו שאיטליה היא מולדתם של האיטלקים וספרד היא מולדתם של הספרדים... לשנינו מעולם לא הייתה מולדת אחרת. זו היא מלחמה בין צודק וצודק. זה מה שעושה אותה לכזו טרגדיה".

את דבריו נשא עוז בכנס השנתי השלישי של ג'יי סטריט, אירגון השדולה היהודי-אמריקאי, שמגדיר את עצמו כ-"פרו-ישראל ופרו-שלום". ביום שבת האחרון, 24 למרץ, קרוב ל-2,500 איש נאספו במרכז הכנסים בוושינגטון, בהם ישראלים רבים כולל ראש עיריית חיפה לשעבר עמרם מצנע, השר לשעבר אבישי ברוורמן, חברת הכנסת וראש סיעת מרצ זהבה גלאון, סתיו שפיר, ממובילי המחאה החברתית בקיץ שעבר, ועוד.

"גדלתי בארץ, בקיבוץ, ותמיד הייתי קרוב בדעותיי למחנה השלום", אמר יונתן שפיר, פרופסור לפיזיקה החי בניו-יורק ופעיל בג'יי סטריט מזה שנתיים, "אבל בנקודה מסוימת הבנתי שהדברים בארץ לא יזוזו בלי שהם יזוזו במקביל אצל יהודי ארה"ב. אנחנו כלים שלובים, מה שקורה בצד אחד משפיע על השני".

"בתור ישראלי שחי היום בוושינגטון, אני יודע שרוב היהודים בארה"ב נוטים להיות יותר ימניים, כי הם מביעים את התמיכה שלהם בישראל על ידי הסכמה אוטומטית עם כל מה שממשלת ישראל עושה", אומר עמי גרינר, 38, מנהל חברת תיירות בוושינגטון. "חשוב לי ששאר הקולות מישראל ישמעו. אני רוצה להראות ליהודים האמריקאים אלטנרנטיבה שפויה יותר".

אירגון ג'יי סטריט הוקם ב- 2008 בדיוק במטרה ליצור אלטרנטיבה למה שהפך למיין סטרים ביחסה של יהדות אמריקה למדיניות הישראלית. האלטרנטיבה היא במוצהר לעמדת הלובי אייפא"ק. "האירגונים האלה קיבעו את המונח 'פרו-ישראלי' כתואם את המדיניות של ממשלת ישראל או של הימין הישראלי", אמר ג'רמי בן-עמי, מייסד ומנהיג ג'יי סטריט, בנאום הפתיחה של הכנס. "וזו הסיבה שאנחנו רואים היום מחוקקים אמריקאים, שבשם הזדהותם עם היהודים, בשם היותם 'פרו-ישראל', חותמים על הצהרות שתומכות במדינה אחת, מהים התיכון עד לירדן, מבלי אפילו לזהות שזו בדיוק הנוסחה שתביא לקיצה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

בן עמי הביע תקווה שממשלת אובאמה תפעיל לחץ עקבי יותר על ישראל, "שמשלמת מס שפתיים לתהליך השלום אבל בו בזמן חותרת תחתיו בפעולותיה", לדבריו, "ותדחוף את תהליך השלום ביתר שאת. אנחנו עומדים בפני צומת דרכים: הוא ממש לפנינו. אנחנו צריכים להחליט מה יהיה העתיד של ישראל עכשיו. הסטטוס קוו לא יכול להימשך", הוא התרה.

נואמים אחרים הדגישו גם הם את דחיפות הדברים. "הזמן אוזל – עבורנו. לא עבורם", התריע ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ביום שני בערב. "אנחנו חייבים לחזור למשא ומתן והמשא ומתן חייב להצליח", אמר.

ג'רמי בן-עמי, מייסד ג'יי סטריט, בנאום הפתיחה של הכנס

בכנס יוצגה גם ראיה אחרת. היו כאלו שהאמינו שלמעשה כבר מאוחר מידי עבור פיתרון שתי המדינות. בשיחת פאנל בין המנהיג הפלשתיני, מוסטפה ברגותי, ויועץ המדיניות הישראלי מנחם קליין, ברגותי השתמש שוב ושוב במילה "אפרטהייד" כדי לתאר את המציאות הנוכחית בישראל. ממשלת ישראל, הוא אמר, מקווה שהפלשתינים יהיו כל כך אומללים תחת הכיבוש הנצחי עד שפשוט יתייאשו ויהגרו למדינה אחרת. אבל קצב הילודה יעלה על הירידה, אמר, ובכל מקרה, הוסיף, "לפלשתינים אין לאן ללכת". הוא לא מאמין שארה"ב תלחץ על ישראל להגיע להסכם שלום. לדעתו, ישראל והפלשתינים יצטרכו לעבור את אותו מסלול ארוך וקשה של דרום אפריקה. "נמשיך להיאבק עד שהאפרטהייד יסתיים", אמר. גם לשותפו לדיון, מנחם קליין, היו ספקות: אפילו אם הממשלה תסכים למסור השטחים, הוא חושש ממלחמת אזרחים בישראל. "יצחק רבין נרצח על חתימת הסכם ביניים, בלי שפינה אפילו ישוב אחד", העיר.

עמוס עוז, לעומתם, סיכם את נאומו המרשים בנימה מלאת ביטחון ואמונה. הוא תיאר איך בשנות השבעים, כשניסה לקדם בישראל ובארה"ב פיתרון של שתי מדינות בישראל, הסתכלו עליו כמו על מטורף או בוגד. היום, הוא אומר, הפיתרון הזה מקובל על הרוב בשני העמים. אף אחד לא אוהב אותו, או חושב שהוא צודק, אבל רוב מוחץ מסכים שהוא ריאלי. "שני החולים, אחרי שנים רבות של היסוסים ועיכובים, כבר מוכנים לניתוח. אבל הרופאים פחדנים". הפחדנות הפוליטית ונסיונות השימור העצמי של ההנהגה, אמר עוז, הם מה שמחזיק הכל במקום. "אבל אני אדם פרגמטי ואני אומר לכם, שמנהיג יבוא. מי זה יהיה אני לא יודע. אולי הוא בעצמו עוד לא יודע, אבל ההיסטוריה מלאה הפתעות כאלו. אף אחד לא ציפה שווינסטון צ'רציל יהיה זה שיפרק את האימפריה הבריטית. אף אחד לא ציפה ששארל דה-גול, מכל האנשים, יוציא את צרפת מצפון אפריקה. אף אחד לא ציפה שאנוואר סאדאת יבוא לירושלים, יעמוד מול הכנסת, ויציע שלום. ובהחלט אף אחד לא ציפה שמנחם בגין יחזיר את כל סיני בתמורה לשלום הזה... לאנשים יש סוף פתוח. אני אומר לכם את זה כבעל מקצוע, כמספר סיפורים. אנשים מסוגלים להפתיע את עצמם".