שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מכושפים: עירית קפלן ויואב ברלב כותבים לילדים

    השחקנים עירית קפלן ויואב ברלב נפגשו לראשונה על הבמה, כבעל ואשה במחזמר "ינטל". המפגש הזה הוליד ידידות מופלאה, וזו בתורה הולידה את "המכשפה בבית ממול" - הצגת ילדים שכתבו יחד. "קראו לנו הקופרודוקציה", הם אומרים. ראיון זוגי

    בבית ממול גרה מכשפה. היא חייבת להיות מכשפה, אחרת למה היא מדברת כל כך מוזר? ולמה היא רוצה לעשות מילדים עוגיות? ומה זה כדור הבדולח שמונח לה על השולחן? והאדים שהיא נושמת מסיר כשמגבת מסתירה לה את הראש? היא חייבת להיות מכשפה, או כך לפחות מאמינים איילה, השמנה של השכבה, יואבי הנמוך ואיתי, קפטן קבוצת הכדורסל, הכדורגל, הכדורעף והכדורמים.

     

    גיבורי "המכשפה בבית ממול", המחזה שכתבו במשותף שחקנית תיאטרון הקאמרי עירית קפלן ושחקן תיאטרון חיפה יואב ברלב, יוצאים להרפתקה של אחר צהריים אחד שישנה את חייהם. התוצאה של שיתוף הפעולה הראשון בין שני השחקנים, שתוצג בבכורה בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה שייערך בחול המועד פסח, היא קסם צרוף שמתבונן בחמלה וברוך על כאבי ילדות, בדידות וזרות בתוך חברה ששופטת תדיר את השונה והחלש.

     

    מתוך "המכשפה בבית ממול". רציני, אבל הומוריסטי (צילום: אביבית שקד) (צילום: אביבית שקד)
    מתוך "המכשפה בבית ממול". רציני, אבל הומוריסטי(צילום: אביבית שקד)

     

    "שנינו חווינו מצוקה בילדות. אני הייתי השמנה, ויואבי הגיע לכל הבנים עד מתחת לסנטר", אומרת קפלן, וברלב מוסיף: "כילד לא משנה מה, תמיד הסתכלו עלי דרך הכותרת הזו של נמוך והייתי צריך להתמודד עם זה, להתגבר על זה, לגדול בתוך זה. הרגשתי שלא סופרים אותי ואולי בגלל זה הפכתי לליצן, שטותניק, מתאבד שיעי. רציתי שיראו אותי, שישמעו. להחזיר זו היתה בעיה, אז חשבתי שלפחות אם מכסחים אותי, שזה יהיה מצחיק".

     

    כי כשאתה צוחק על עצמך לא רואים שנעלבת?

     

    קפלן: "בדיוק. זה להקדים תרופה למכה, כמו בדיחות על שמנות. אני ארד על עצמי לפני שתספיקו לרדת עלי ואוציא לכם את הרוח מהמפרשים. אני לא נפגעת".

     

    ברלב: "אם שמים לך רגל במסדרון ואתה נופל, אז לפחות תעשה סלטה בדרך כדי שיהיה משעשע. תראה שזה קטן עליך".

     

    הם נשענו על טראומות ילדות פרטיות, אבל הדמיון סחף אותם הלאה. "כשמתייחסים אליך כאל מוזר, תצא לחפש מישהו מוזר ממך. זו שרשרת המזון שבה החזק יותר שורד", אומרת קפלן, וברלב מוסיף: "גם ילדים מחפשים קורבנות. כשאתה קורבן, אתה רוצה להפנות את כוונת הצייד מהמצח שלך למצח של מישהו אחר".

     

    המחזה שיצרו עוסק אמנם בנושאים רציניים, אבל כשמדובר בשני שחקנים עם איכויות קומיות לא מבוטלות, בלתי אפשרי להימלט מההומור. "זה שההצגה מטפלת בנושאים קשים דווקא מחזק את הרגעים שבין לבין, והם מצחיקים רצח", אומר ברלב. "זו בדיוק הנקודה. אנשים חושבים על הצגות ילדים כעל משהו מתקתק. אני לא חושב שיש במהות הבדל בין הצגה לילדים לבין הצגה למבוגרים. יש הצגה טובה ויש הצגה מפוספסת".

     

    לכל שכונה מכשפה משלה

    לא רק הצגות ילדים נתפשות כמוצר מתקתק, גם את הילדוּת מוכרים לנו כתקופה מסוכרת - ומההצגה עולה שזה לא בדיוק כך. "לא קל להיות ילד. במיוחד לא היום, כשההורים תמיד עסוקים, העולם רץ מהר והבדידות מול המחשב גדולה מתמיד", אומרת קפלן. "כל העידן האינטרנטי הזה והכפר הגלובלי, שהוא בכלל לא אינטימי כמו שכפר נתפס, הופכים את הילדות לעוד יותר בודדה".

     

    הבדידות דוחפת את הדמויות במחזה לחפש לעצמן חבורה. "זה יותר מחבורה. הם Buddies, ולא משנה כמה חברים יהיו להם במהלך החיים, כאלה לא יהיו", אומר ברלב, וקפלן מוסיפה: "הכל בזכות אחר צהריים קסום שבמהלכו הם עוברים ביחד חוויה, מכירים את עצמם ותוך כדי מכירים זה בזה". תחילתו של אחר הצהריים במעקב אחרי האשה הזרה והמוזרה שגרה בשכונה שלהם. הפחד חיבר בין שלושת הילדים, שלבסוף למדו על בשרם שלפעמים הדברים לא באמת כפי שהם נראים.

     

    מתוך "ינטל". הכל התחיל שם (צילום: ז'רר אלון) (צילום: ז'רר אלון)
    מתוך "ינטל". הכל התחיל שם(צילום: ז'רר אלון)

     

    "לכל שכונה ישנה המכשפה שלה, גם אצלנו היתה", אומרת קפלן, וברלב נזכר במכשפת הילדות שלו: "היתה לנו שכנה בקומה ראשונה שאני ואחי היינו משוכנעים שהיא כזו. יום אחד אמא שלי הזמינה אותה לקפה. אני ואחי נעלנו את עצמנו בחדר שעות. לא האמנו שהדבר הזה פלש אלינו הביתה. על הכסא שהיא ישבה, לא ישבנו חודשים. זה היה כמו להכניס את האויב הביתה. בדיעבד התברר שהיא היתה ניצולת שואה, ערירית, מסכנה. לא רק שהחיים שלה היו איומים, גם עשינו ממנה משוגעת. בהצגה, גם המשוגעת, זו שאף אחד לא בא לבקר קודם, זוכה להכרה".

     

    אפשר להגיד שהמחזה בנוי על זיכרונות ילדות?

     

    קפלן: "גם. חוויתי את החוויות האלה בילדות, כולל חרם וצ'פחות ואבנים בדרך הביתה. יש פה זיכרונות, ללא ספק, אבל ניסינו לחזור אל נקודת המבט של הילד. אנשים מתקשים להתנקות מציניות, כולנו נגועים בזה, אבל לשחקנים יש יתרון מסוים, כי אנחנו קצת אינפנטילים. אנחנו מרשים לעצמנו לשחרר וזוכרים את הילד שבתוכנו. כשמתעסקים בחומרים לילדים, חייבים להסתכל על העולם מנקודת מבט של ילד ואז, מטאטא הוא לא סתם מטאטא, אלא כלי רכב".

     

    ברלב: "ילד חווה את הדברים כמשהו ראשוני. אם תתני לי מכה אני אתגונן, אתקיף או אברח. ילד שיקבל מכה, קודם כל יהיה בהלם. הטלטלה הזו תוציא אותו משיווי משקל. זה יכול להיות שבריר של שנייה, אבל הוא קודם כל יספוג ורק אז יגיב".

     

    קפלן: "תחשבי על הזמן שלוקח לילד לבכות, מהרגע שהוא מתחיל להרעיד את השפתיים. הוא קודם נעלב ורק אז הגלגלים עובדים. בתום הזה צריך להיזכר כשבאים לכתוב לילדים".

     

    בגלל זה קוראים למה שאתם עושים "משחק". אתם עדיין שם, במשחקי התפקידים ובנדמה לי.

     

    ברלב: "כנראה. יש Playing ויש Acting. תיאטרון זה חיבור בין השניים. כישוף הוא לא שולחן שמרחף באוויר אלא ילד שמאמין באמת ובתמים שהמכשפה בבית ממול תעשה ממנו שוקו. ילד הוא חיה סקרנית שהעולם בשבילו הוא ממלכה של גילויים. זה מתחבר לבמה. כשאני אומר לשחקנית על הבמה שאני אוהב אותה, זה עובד רק אם זה מרגיש כמו הפעם הראשונה. שחקן חייב לחזור כל ערב אל הראשוניות הזו. אגב, זו הסיבה שבתיאטרון ה'נו' ביפן מכניסים לחדר החזרות ילד, כדי שיזכיר לשחקנים את המקום הראשוני הזה".

     

    "לכתוב עם פרטנר - תענוג עילאי"

    הרעיון לשיתוף הפעולה נולד מאחורי הקלעים של המחזמר "ינטל", קופרודוקציה של תיאטרון הקאמרי בו משחקת קפלן ותיאטרון חיפה בו משחק ברלב. "מצאנו את עצמנו בעל ואשה ובשנייה זה הרגיש כמו בית, עם כל הדרמות שהמילה הזו מייצרת", אומר ברלב. ההצגה האמיתית, מתברר, התרחשה מאחורי הקלעים - בזכות הביוגרפיה הפרועה שהמציאו השניים לדמויות שהם משחקים. "המצאנו סיטואציות מחיי היומיום של הזוג, בלי שום קשר למה שמתרחש על הבמה. הקאסט נקרע מצחוק", אומרת קפלן, "זה היה חיבור מיידי. קראו לנו הקופרודוקציה".

     

    הוא למד בניסן נתיב. היא למדה בבית צבי. הוא מחובר כבר הרבה שנים לתיאטרון חיפה. היא חלק מלהקת השחקנים של הקאמרי. הוא כותב כבר שנים שלאגרים מצליחים לילדים ולנוער. בשבילה מדובר בהתנסות ראשונה. "גילינו המון דברים דומים בין שנינו", אומרת קפלן, "הרגשתי שמצאתי את ה-Buddy שלי, ואחרי שנים שניקרו בי מחשבות על כתיבה, החיבור בין שנינו היה טבעי".

     

    "המכשפה בבית ממול". ההרפתקה הבאה: מחזה למבוגרים (צילום: אביבית שקד) (צילום: אביבית שקד)
    "המכשפה בבית ממול". ההרפתקה הבאה: מחזה למבוגרים(צילום: אביבית שקד)

     

    בשל הניסיון הרב שיש לברלב בתחום הצגות הילדים, קפלן לא העזה להציע שיתוף פעולה. "באתי להתייעץ עם יואב, ביקשתי הנחייה, אבל לא דמיינתי בחלומות הוורודים ביותר שהוא ירצה להצטרף", היא אומרת. ברלב מצדו אמר: "זה הכל או כלום". השאר היסטוריה.

     

    "אני תמיד כותב עם פרטנר", אומר ברלב, "טקסטים שאני כותב לבד נמצאים בקופסה סגורה ולא רואים אור יום. הם אפורים, אפלים ופשוט לא מספיק טובים. לכתוב עם פרטנר זה תענוג עילאי". ביחד עם חנוך רעים, חברו לספסל הלימודים, כתב את "טיול לכוכב הגבינה", "האחים", "ביאליק 22" והצגה נוספת בשם "Going Home" ששוחקה בשפה האנגלית. ביחד עם השחקן נורמן עיסא, כתב את "אח אח בום טראח", שגרפה שלושה פרסים ושני ציונים לשבח בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה ב-2003. "למצוא פרטנר טוב לכתיבה זה נדיר, אבל עם עירית הרגשתי שזה התיישב בול", הוא אומר.

     

    הרבה לפני שהתיישבו לכתוב התחיל שלב האימפרוביזציות. "ניסינו כל מיני סיטואציות וראינו לאן זה סוחב אותנו", הם אומרים. "שלב ההמצאות היה שלב שבו לא הפסקנו לצחוק". תהליך הכתיבה ערך כשנתיים, עם הפסקה של מספר
    חודשים בעקבות לידת בנה הבכור של קפלן. "הרצון לכתוב על ילדים ובשבילם קשור להריון", אומרת קפלן, "יש דברים שפתאום חשוב לך לומר ולא ברמה הדידקטית, אלא ברמת החוויה".

     

    ומה היה דחוף לכם לומר?

     

    ברלב: "רצינו לספר סיפור על ילדים בודדים, כל אחד בדרכו. הבודדים האולטימטיביים שמצליחים להזיז את הסטיגמות הצידה ולראות דרכן את בני האדם שמולם. רצינו לדבר על פחדים, כאבים והתגברות. רצינו לדבר על התקרבות, התפכחות והתחברות לעצמך ולשונה ממך. רצינו לדבר על חברות. זה סיפור הרפתקה קסום על חוויה משותפת".

     

    החוויה המשותפת שלכם היא תחילתה של ידידות מופלא?

     

    קפלן: "ברור. אנחנו כבר בהרפתקה הבאה. התחלנו לכתוב מחזה למבוגרים ביחד".

     

    אז השלאגר הבא שלכם יהיה בקאמרי או בחיפה?

     

    ברלב: "אולי זו תהיה קופרודוקציה". 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יואב ברלב
    עירית קפלן ויואב ברלב. "זה היה חיבור מיידי"
    צילום: יואב ברלב
    לאתר ההטבות
    מומלצים